בש"פ 6394/06 מדינת ישראל נ. אוסמה פרעוני

א.בקשה להארכת מעצר בתשעים יום לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. ביחס למשיב 1 מתבקשת ההארכה החל מיום 9.8.06 וביחס למשיב 2 החל מיום 16.8.06, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 2053/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה.

ב.(1) ביום 11.8.05 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום כנגד המשיב 1. כתב האישום תוקן ביום 18.8.05 כך שצורך אליו כנאשם המשיב 2. המשיב 1 הוא בנו של המשיב 2. כתב האישום מייחס למשיבים עבירות של רצח, נשיאה והובלה של נשק, קשירת קשר לפשע ואיומים.

(2) לפי כתב האישום, חלף המשיב 1, ביום 23.7.05, בעודו נוהג במהירות מופרזת על פני נסר נור סלמאן (להלן המנוח), אשתו ובנו הקטן. המנוח סימן למשיב 1 להאט את מהירותו, המשיב 1 עצר את הרכב במרחק של כ-30 מטר מהמנוח. המנוח החל ללכת לכיוון המשיב 1, אולם בטרם הספיק להגיע אליו עזב המשיב 1 את המקום. מאוחר יותר, ניקב המשיב 1 את צמיגי מכוניתו של המנוח. המנוח מסר תלונה במשטרה על ניקוב צמיגי מכוניתו ובגדרה מסר כי הוא חושד בשלושה מבניו של המשיב 2 כאחראים למעשה. בשעה 20:00 לערך התכנסו מספר אנשים בבית המנוח, על מנת ליישר את ההדורים ולהגיע לסולחה. המשיב 1 נכח אף הוא במקום. לאחר עריכת הסולחה, קשרו המשיבים - כנטען - קשר לרצוח את המנוח ולשם כך הצטיידו בנשק חם. המשיבים נסעו יחדיו לבית המנוח, ולכשהגיעו, יצא המשיב 1 מהרכב כשבידו רובה כיוון אותו לעבר המנוח ומקורביו ואיים עליהם. המשיב 2 יצא מהמכונית כשבידו אקדח, ניגש אל המנוח, קיללו, ולאחר מכן כיוון את האקדח לעברו וירה כדור שגרם למותו. לאחר מכן הגיע סקר סלמאן, בן משפחתו של המנוח אל המקום. המשיב 1 איים עליו בהאי לישנא: "תיכנס פנימה לפני שאני אהרוג אותך".

(3) המבקשת ביקשה את מעצר המשיבים עד תום ההליכים. ביום 6.9.05, לאחר שהתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה כשיר המשיב 2 לעמוד לדין, קיבל בית המשפט המחוזי (השופט שפירא) את הבקשה ככל שהיא מתייחסת למשיב 2, וזאת בהסכמה ובכפוף לשמירה על זכותו לבקש עיון חוזר ללא צורך בהצבעה על נסיבות חדשות. ביום 28.9.05 קיבל בית המשפט את הבקשה אף ביחס למשיב 1. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה לאמור בכתב האישום נגדו; המעשה המיוחס למשיב 1 מקים מעצמו עילת מעצר, ואין להסתפק בחלופת מעצר שכן "האירוע כולו מעיד על תכנון ותעוזה. מדובר באירוע של ירי לעבר אדם בביתו, למעשה סוג של חיסול ממוקד ממרחק קצר. רמת מסוכנות כזו מחייבת מעצר של אדם, וזאת גם אם אין בעברו כל מעורבות בפלילים". עוד קבע בית המשפט כי ניתן ללמוד על מסוכנותם הרבה של המשיבים אף מכך שהפרו את המסגרות החברתיות-מסורתיות ולא קיימו את הסולחה.

(4) המשיב 1 ערר על החלטת המעצר לבית משפט זה. הערר נדחה ביום 30.10.05, בבש"פ 9790/05 (השופטת נאור). נאמר, כי אין מנוס מהמסקנה שקיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב 1, כי היוצא לנקום על דבר של מה בכך מעיד על עצמו שהוא מסוכן.

(5) ביום 11.5.06 האריך בית משפט זה (השופט ריבלין) בבש"פ 3687/06 את מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק, תוך שהוא נתמך במסקנותיה של השופטת נאור בבש"פ 9790/05. ביום 18.6.06 האריך בית משפט זה (השופט ריבלין) את מעצר המשיב 2, בתשעים יום החל מיום 18.5.06, זאת לאחר שהוגשו חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי ושל הפסיכיאטר של שירות בתי הסוהר, לפיהן אין מניעה כי המשיב 2 ישהה בכל מסגרת בבית הסוהר המסוגלת לספק טיפול פסיכיאטרי אמבולטורי.

ג.בבקשה דנן נטען, כי מסוכנות המשיבים עולה מן העובדה שבשל סכסוך של מה בכך, ואף לאחר עריכת סולחה, רצחו את המנוח. עוד נטען כי יש חשש ממשי של השפעה על עדים מאחר שהמשיבים הם בני כפרם של עדי ראייה רבים. ביחס לקצב התקדמות ההליך צוין כי פרשת התביעה עומדת להסתיים בישיבה הקבועה ליום 12.9.06 ובמועד זה עשויה להתחיל פרשת ההגנה. נטען כי המסוכנות היא ברמה גבוהה.

ד.בא כוחם המלומד של המשיבים נתן הסכמה להארכה המבוקשת לגבי משיב 2 (החלטה מיום 8.8.06). ואולם באשר למשיב 1, נטען כי המדובר בצעיר יליד 1986 נטול עבר פלילי. לגבי אביו, המשיב 2, החשוד בירי שבעטיו נגרם מות המנוח, עולות טענות אי שפיות, שכן הוא בעל עבר פסיכיאטרי, ותיקים פליליים שהוגשו נגדו בעבר לא מוצו בגלל מחלתו. אך משיב 1 לא לחץ על ההדק, אלא עמד ליד הרכב, ויש טענה של אליבי, כי כלל לא היה בשטח בעת הרצח; אך לעדי האליבי התנכלה המשטרה. ועוד, עד תביעה מרכזי העיד מספר פעמים. בשל נסיבותיו האישיות של המשיב 1, הואיל והמדובר בהארכה שניה לאחר 9 חודשים, יש מקום לשקול חלופת מעצר.

ה.חוששני לאחר העיון, כי עלי להיעתר לבקשה גם לגבי משיב 1. אכן, הוא אדם צעיר ללא עבר פלילי ולא הוא שירה במנוח. עם זאת, כפי שציינה השופטת נאור במובא מעלה, המדובר במי שהיה מעורב – לכאורה – בנקמה בזולת, שהביאה למותו בשל סכסוך פעוט בדרך. השופט שפירא, בהחלטת המעצר, ציין את היותו של משיב 1 אחראי למצער למילוט היורה מהזירה ולאיום על אחרים שלא יפריעו בביצוע הרצח, והוא גם היה מודע לבעיות הנפשיות של אביו וסביר להניח שידע כי הוא חמוש. בית המשפט המחוזי ייחס למשיב 1 מסוכנות "מכוח הסיכון, התכנון של המעשה, התעוזה שבביצועו והמילוט מהזירה". בשל אלה ו"חיסול ממוקד ממרחק קצר" של אדם בביתו, הוחלט על המעצר. בערר על החלטה זו סברה השופטת נאור כי חזקת המסוכנות לגבי משיב 1 "אינה מופרכת לא על ידי עבר נקי ולא על ידי גיל צעיר". המשפט מתנהל באורח שלפי המקווה תסתיים פרשת התביעה בו ב- 12.9.06. הדעת נותנת, כי בית המשפט המחוזי, המודע לכך שמצויים אנו בהארכת מעצר שניה מעל 9 חודשים, יעשה מאמץ לקדמו ככל הניתן, וחזקה גם על הצדדים שיסבו תשומת לב בית המשפט כבר מעתה לצורך לקבוע מועדים נוספים בחודשים הקרובים, כדי לקדם את המשפט לקראת סיום בהארכה הנוכחית. שקלתי את בקשת הסניגור המלומד לתסקיר מעצר, אך נראה לי שלתקופת ההארכה הנוכחית, למצער, עדיין אין לכך מקום.

ו.נוכח כל האמור איני רואה מנוס מקבלת הבקשה, ומהארכת מעצרו של המשיב 1 אף הוא ב-90 יום.