בש"פ 9059/06 מדינת ישראל נ. אוסמה פרעוני

(בנוגע למשיב 1)

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 2053/05 בעניינו, בבית-המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. בא-כוח המשיבים נתן הסכמתו לבקשת המבקשת להארכת מעצרו של המשיב 2 ועל-כן נסב הדיון באשר למשיב 1 בלבד.

5129371

ביום 18.8.2005 הוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום מתוקן כנגד המשיבים, המייחס להם עבירה בצוותא של רצח, לפי סעיפים 300(א)(2), 301 ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); נשיאה והובלה של נשק, לפי סעיפים 144(ב) רישא ו-29 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק ועבירת איומים בצוותא, לפי סעיפים 192 ו-29 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, חברו המשיבים לשם ביצוע עבירת רצח מתוכנן של נסר נור סלמאן (להלן: המנוח), במסגרת סכסוך מקומי בכפר אעבלין, לאחר ניסיון סולחה שלא עלה יפה. המשיב 2, לפי הנטען, הוא זה אשר ירה באקדח וגרם למות המנוח, ואילו למשיב 1, בנו של המשיב 2, מיוחסת הנהיגה ברכב לשם ביצוע הרצח, התחמשות בנשק חם ללא רשות כדין, וכן איום נוסף על קרוביו של המנוח. ראוי לציין, כי בין הצדדים לא קיימת מחלוקת באשר לזהותו של המשיב 2, אולם המשיב 1 טוען, ואף הביא עדי אליבי לטובתו, כי כלל לא נכח באירוע הרצח. מנגד, מביאה המבקשת עדים מספר, אשר זיהו את המשיב 1 כמתואר בכתב האישום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נעצרו המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה. בעניין המשיב 1 (ב"ש 2419/05), קבע בית-המשפט (כבוד השופט ר' שפירא), כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב 1. כן קבע, כי במקרה זה, על אף שאין למשיב 1 הרשעות קודמות, לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעניינו. זאת בשל חומרתו של האירוע ובשל הפרת הסולחה מצד המשיב 1. עררו של המשיב 1 נדחה על-ידי בית-משפט זה בבש"פ 9790/05. כן האריך פעמיים בית-משפט זה את מעצרו של המשיב 1 בתשעים יום (בש"פ 3687/06, בש"פ 6394/06). בבקשה שבפניי מבקשת המבקשת, זו הפעם השלישית במספר, את הארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים יום.

באת-כוח המבקשת סומכת ידיה על החלטות הקודמות של בית-המשפט המחוזי ובית-משפט זה וטוענת, כי גם כיום

לא פגה מסוכנותו לציבור של המשיב 1. מסוכנות זו נובעת מחומרת מעשיו, אשר רצח אדם בקור-רוח, לאחר סולחה שנערכה בשל סכסוך של מה בכך. כן מעלה באת-כוח המבקשת חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, אם ישוחרר המשיב 1 ממעצרו, וכן חשש להימלטות מן הדין. חששות אלו גוברים, לטענתה, גם על השיקולים לקולא, כגון גילו הצעיר ומעורבותו הפחותה באירוע.

מנגד, מתנגד בא-כוח המשיב 1 לבקשה וטוען, כי עם התמשכות המעצר על השיקולים לקולא להכביד משקלם. קצב המשפט אינו מניח את הדעת, לטענתו, ואף לא צפוי כי יסתיים בישיבות המתוכננות. כן טוען בא-כוחו, כי למרות קביעת בית-המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המשיב 1, הרי שגם טענות אלו יש לבדוק מחדש על ציר הזמן. על-כן מבקש בא-כוח המשיב 1 להורות על קבלת תסקיר מעצר, בו תיבחן מחדש מסוכנותו של המשיב וכן אפשרות לחלופת מעצר ראויה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

כפי שציין בית-משפט זה בעבר, חזקה היא, כי נאשם הנתון במעצר, ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם)).

המקרים, שבהם שומה על בית-משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, ייבחנו מחד גיסא, לפי קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, לפי אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' עינאד אבו עסא (לא פורסם)).

בעניינו של המשיב 1, מקובלים עלי דבריה של חברתי, השופטת נאור, בבש"פ 9790/05 , לפיהם יצאו המשיבים לפתור ריב של מה בכך כשבידיהם כלי נשק ועצם עובדה זו מראה על מסוכנותם הרבה, על אף עברו הנקי וגילו הצעיר של המשיב 1. באשר לראיות לכאורה, ראוי גם לציין, כי ביום 21.9.2006 דחה בית-המשפט המחוזי את בקשת המשיב 1 לעיון חוזר בהחלטה לעצרו (ב"ש 2945/06), בטענה לכרסום בראיות ובשל חלוף הזמן. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא חל שינוי דרמטי או כרסום משמעותי במערכת ראיות התביעה, כזה שיטה את הכף לשחרור המשיב 1, עוד לפני ההכרעה במהימנותן של העדויות בהכרעת הדין. שיקול חלוף הזמן הינו משמעותי באשר לבחינת המסוכנות, אך משקלו מושפע מהעבירה הקשה המיוחסת למשיב 1, אשר שמה קץ לחייו של המנוח.

כן התחשבתי בעובדה, כי המשפט נמצא בשלב מתקדם וכי בחודשיים הקרובים נקבעו שלוש ישיבות, הראשונה שבהן ביום 29.11.2006, אשר בה תסתיים, לפי ההערכה, פרשת התביעה ותתחיל פרשת ההגנה. בבד בבד, מתבקש בית-המשפט המחוזי לעשות את מירב המאמצים בכדי לקבוע מועדים נוספים בחודש ינואר 2007 וזאת בנוסף על אלו שכבר נקבעו, על מנת להביא לסיום משפטם של המשיבים, מוקדם ככל האפשר.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים נוספים, החל מיום 7.11.2006 או עד למתן פסק-דין בת"פ 2053/05 בבית המשפט-המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.