בש"פ 4724/07 אוסמאה פרעוני נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירות של רצח, נשיאת והובלת נשק, קשירת קשר לביצוע פשע ואיומים. אביו של העורר עומד לדין יחד עם הנאשם באותן העבירות. כתב-האישום הוגש ב-18.8.05. ב-28.9.05 נעצר העורר עד לתום ההליכים, ולאחר שחלפו תשעה חודשים הוארך מעצרו על-ידי בית-משפט זה לחמש תקופות נוספות של תשעים ימים.

ההארכה האחרונה הינה מיום 23.4.07 (בש"פ 3446/07). פרשת התביעה במשפטו הסתיימה זה מכבר ופרשת ההגנה אמורה להסתיים בישיבה הקבועה ל-20.6.07.

בתחילת מאי 2007 פנה העורר בבקשה לבית-המשפט קמא לעיון חוזר במעצרו. לטענתו, לאחר שנסתיימה פרשת התביעה ונשמע חלק ניכר מפרשת ההגנה – נתכרסמו הראיות כנגדו ברמה המצדיקה בחינה מחודשת של מעצרו עד תום ההליכים ושחרורו בתנאי ערובה.

בית-המשפט קמא (כב' השופט ר' שפירא) דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 13.5.07, ועל-כך הוגש ערר זה שבפני.

2.

סניגורו המלומד של העורר, עורך-הדין א' פלדמן, פירט בהודעת הערר – ובעת הטיעון בעל-פה – מספר עדויות שהובאו במהלך המשפט, אשר על-פי הטענה די בהן כבר בשלב זה להצביע על ערעור משמעותי בתוקף הראיות להוכחת המיוחס לו בכתב-האישום.

את עיקר טענותיו ייחס הסניגור לעדות עד התביעה נור סלמאן. לטענת הסניגור, עד תביעה זה, שבתחילה מסר עדות זיהוי מפורטת בדבר נוכחות והשתתפות העורר במעשים המיוחסים

לו, נקרא על-ידו בשנית להעיד, ובעדות הנוספת חזר בו מוודאות הזיהוי עליה העיד בראשונה. אין חולק כי בין העד לעורר היתה הכרות מוקדמת, ועל כן אין המדובר בזיהוי חטוף ואקראי.

עיון בפרוטוקולי העדות – הראשונה והשנייה – אין בו להעלות, על-פניו, תפנית משמעותית בתוקפן הלכאורי של הודעותיו מלכתחילה ובעדותו הראשונה בפני בית-המשפט.

אוסיף ואציין כי ממהלך חקירתו בעדותו הנוספת (אליה זומן על-ידי הסניגור) ומעדויות נוספות שהובאו בפני בית המשפט קמא, עולים על-פני הדברים חששות לא מבוטלים בדבר איומים אפשריים שהופעלו על העד הנ"ל, לאחר שמסר עדותו הראשונה ובטרם שב להעיד בשנית. אוסיף ואציין, כי בשלב מאוחר יותר זומן אותו העד, הפעם ביוזמת בית-המשפט, לשוב ולהעיד – והרושם הראשוני מפרוטוקולי כל עדויותיו רחוק מהמסקנה לה קורא הסניגור.

ככלל, על-מנת שתמונת הראיות המובאת במהלך המשפט יהיה בה, כשלעצמה, משום "נסיבה חדשה" המצדיקה עיון מחדש בהחלטת המעצר עד תום ההליכים, יש צורך להראות, על-פני הדברים, ערעור כבד משקל ומשמעותי בתוקפן הלכאורי של הראיות, כפי שנקבע בהחלטת המעצר מלכתחילה (ראו בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.95); בש"פ 5069/0 גואטה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.7.06)). ככל שהדברים אמורים בעדותו – התלת-שלבית – של עד התביעה נור סלמאן, רחוקים על פניהם הדברים מ"המהפך הראייתי הלכאורי" לו מבקש לטעון הסניגור.

3.

עדות נוספת אליה מפנה הסניגור הינה בחוות-דעת מומחה, פרופ' א' רטנר, שהגישה ההגנה במסגרת פרשת הראיות מטעמה. הפרופ' רטנר הינו דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה ומומחה בתחומי הסציולוגיה והקרימינולוגיה. בפתח חוות-דעתו מציין פרופ' רטנר כי נתבקש לחוות-דעתו המקצועית "בשאלת זיהויו של הנאשם אוסאמה פרעוני (העורר) בת.פ. 2053/05 התלוי ועומד בבית-המשפט המחוזי בחיפה". המסמכים בהם עיין כוללים את כתב-האישום, פרוטוקולי העדויות של 12 עדי-התביעה והודעות שנמסרו על-ידי חלק מהם בחקירותיהם.

בחוות-דעתו מתייחס המומחה למחקר האמפירי בו עוסקת הקהילה המדעית מזה ארבעה עשורים "בתחום הזכרון החזותי והזיהוי על-ידי עדי-ראייה", ולהכרה שהתגבשה עקב כך בקהילה המדעית, כי "עדות הראיה, זאת המתבססת על הזכרון החזותי של אדם אשר צפה באירוע ולאחר מכן התבקש לשחזר את פרטיו, סובלת (בעיקר בנסיבות מסוימות) מחוסר מהימנות". המומחה מפנה לסידרת מחקרים שנעשו בתחום זה ולמסקנות העולות מהם בדבר ייחוס יכולות זיהוי מהימנות על-ידי צופים באירוע.

בהמשך חוות-הדעת מנתח המומחה את עדויות עדי התביעה מתוך הפרוטוקולים שהוצגו בפניו ומסיק כי:

"מתוך ניתוח הדברים כפי שהוצג לעיל עולה, כי במקרה הנוכחי מתקיים שילוב של מספר גורמים המשפיעים לרעה על יכולת הזיהוי של אוסאמה פרעוני על-ידי הנוכחים באירוע."

וכן כי:

"קיימת סבירות גבוהה ביותר, כי הנאשם זוהה בתהליך הסובל מחוסר מהימנות בדרגה גבוהה וכי קיים סיכוי למעלה מסביר, כי מ דובר בזיהוי מוטעה."

4.

עיינתי בחוות-הדעת ובפרוטוקול החקירה הנגדית שנחקר עליה המומחה הנ"ל (בישיבת 30.5.07). די לי אם אציין כי איני מוצא בשילובם של שני אלה משום כרסום של ממש בתוקפן הלכאורי של הראיות כפי שהובאו בראשונה בפני הערכאות הדיוניות והערעוריות, בהם נבחנה שוב ושוב סוגיית הארכת מעצרו של העורר. אין באותה חוות-הדעת משום עוצמת התפנית החדה בתוקפן הלכאורי של הראיות הנדרשת להצדקת עיון חוזר בהחלטות המעצר.

שאלה בפני עצמה שאינה צריכה להחלטה זו, תהיה במשקל הראייתי שייוודע – אם בכלל – לאותה חוות-דעת שעה שתבוא הערכאה הדיונית לבחון, לאזן ולקבוע ממצאי הראיות המהימנות והעובדות בהתייחס לעדים הרבים שהעידו בפניה. הערכת מהימנותם של עדים וקביעת ממצאים מתוך כך, עניין הוא לבית-המשפט ולו בלבד. עדות מומחה בדבר תהליכי החשיבה האנושית, תהליכי עיבד האינפורמציה ומנגנוני הזכרון של האדם – עם כל היותה מרתקת – ספק של ממש הוא עד כמה יכירנה מקומה במתחם הראיות הגולמי, האמור להיות מובא בפני בית-המשפט. לא כאן המקום ולא זו העת להעמיק בנושא.

5.

בהודעת הערר ובטיעונים על-פה מפנה הסניגור לעדויות נוספות שנשמעו במהלך ההליכים במשפטו של העורר, ולכרסומים הנובעים מהם, לטענתו, בתוקפן הלכאורי של הראיות – כבר לעת הזו.

ברם, טענותיו אלה כולן הועלו על-ידו בבקשה קודמת לעיון חוזר שהגיש לבית-המשפט קמא (ב"ש 2945/06) ואשר נדחתה בהחלטה מיום 21.9.06.

העורר לא הגיש ערר כנגד אותה ההחלטה, ועל-כן אין מקום לבחון, בערר זה (שהוגש ביום 29.5.07 כנגד החלטת בית-משפט קמא מיום 13.5.07), את אותן הטענות.

6.

סוף דבר, אני מחליט לדחות את הערר.