בש"פ 6411/07 מדינת ישראל נ. יורי גורודניצין

בקשה שנייה

במספר להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) מיום 28.7.07 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1088/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

1.

לבית המשפט המחוזי בתל-אביב הוגש כתב-אישום המייחס למשיב עבירות של הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, תקיפת בן זוג, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, איומים וכליאת שווא לפי סעיפים 202 בנסיבות סעיף 203(ב)(1), 199(א) (2) בנסיבות סעיף 199(ב), 379 בנסיבות 382(ב)(1), 472, 428, 192 ו- 377 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. לפי עובדות כתב האישום, בחודש ספטמבר 2005 הודיע המשיב למתלוננת, לה היה נשוי במועד זה במשך כארבע עשרה שנים – על רצונו להתגרש ממנה. באותה שיחה, התוודתה המתלוננת בפניו כי קיימה מערכות יחסים עם גברים אחרים. בהמשך לדבריה אלה, כך נטען, תקף המשיב את המתלוננת, כלא אותה בביתם המשותף ואיים שיביא לפיטוריה אם לא תמסור לו את פרטי הגברים איתם קיימה יחסים. עוד נטען, כי המשיב נהג להתקשר למתלוננת עשרות פעמים ביום ולהטרידה במטרה לוודא כי אינה מצויה בחברת גבר אחר, וכי התנהגותו האלימה כלפיה נמשכה לאורך מספר חודשים. בראשית שנת 2006, לפי הנטען, כפה המשיב על המתלוננת לעבוד בזנות, משסבר כי אינה משתכרת די בעבודתה, וכי עליה לסייע לו כלכלית. משכך, החלה המתלוננת לעבוד במכון ליווי המספק שירותי מין, ומסרה למשיב חלק מכספי האתנן לפי דרישתו.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ביום 9.8.06 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' אמסטרדם ) את הבקשה, תוך שנקבע כי מעשי האלימות הנשנים והתנהגותו האובססיבית של המשיב כלפי המתלוננת, על אף החלטתו להתגרש ממנה, מובילים למסקנה כי חלופת מעצר אינה מתאימה במקרה דנן. על ההחלטה הוגש ערר לבית משפט זה (כב' השופט א' רובינשטיין ), אשר קבע כי על אף קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נדרשת בחינת חלופת מעצר, ועל כן הורה על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של המשיב, מבלי לקבוע מסמרות באשר לתוצאה. במהלך ההתדיינויות בעניין מעצרו עד תום ההליכים של המשיב, הוגשו בסך הכול שלושה תסקירים אשר כולם כאחד נמנעו מלהמליץ על שחרורו נוכח מסוכנותו הגבוהה. עוד יצוין כי בשלב מסוים נתבקש בא-כוח המשיב להציע חלופה נוספת לאלו שנבחנו על ידי שירות המבחן, אולם נמנע מלעשות כן. לפיכך, ביום 31.10.06 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לשחרור לחלופת מעצר, בקובעו כי משלא הוצעה חלופה אלטרנטיבית כמבוקש, ומשנשלח המשיב פעם אחר פעם לבחינת עניינו על ידי שירות המבחן, והאחרון לא בא בהמלצת שחרור – אין מנוס מדחיית הבקשה.

3.

בתום תשעת החודשים הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב לבית משפט זה. בדיון שהתקיים ביום 26.4.07, הוארך בהסכמה מעצרו של המשיב בתשעים יום נוכח "הודעת ב"כ המשיב כי יפנה בבקשה לעיון חוזר בחלופת המעצר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, ואת הסכמת המבקשת לפנייה, מבלי שהיא נוקטת עמדה בבקשה לגופה". ביום 10.7.07 דן בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' נויטל ) בבקשתו של המשיב לעיון חוזר על החלטת בית המשפט קמא לעצור אותו עד תום ההליכים, והורה על הכנת תסקיר מעצר. ביום 6.8.07 קבע בית המשפט (כב' השופט ע' מודריק ), כי משלא נתקבל תסקיר עקב עיצומי שירות המבחן, על אף התרשמותו החיובית מן המפקחים שהוצעו, אין בידו לקבוע את "רמת הסיכון האמיתית הנובעת ממנו ביחס למתלוננת". משכך, נדחתה הבקשה, בכפוף למתן אפשרות לקבלת תסקיר עם תום העיצומים, ולדיון מחודש בה בהמשך..

מהלך הדיונים בתיק העיקרי הינו כדלקמן: ביום 30.8.06 הוקרא כתב האישום וביום 1.11.06 כפר בו המשיב. במהלך ניהול התיק נרשמו דחיות וביטולי דיונים שונים, שמקורם הן בתביעה, הן בהגנה, והן באילוצי יומנו של בית המשפט, בימים אלה מצוי התיק בשלב בו תמה פרשת התביעה ופרשת ההגנה מצויה בשלב מתקדם.

3.

בבקשה להארכת המעצר נטען, כי העבירות המיוחסות למשיב, תסקירי המבחן השליליים בעניינו וכן חששה הממשי של המתלוננת ממנו, לרבות הימצאותה במסגרת מוגנת מאז הגשת התלונה, מצביעים על מסוכנות גבוהה בהתנהגותו. עוד נטען כי העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע מקים חשש מובנה להימלטותו מאימת הדין, וגם בשל כך מתחייב המשך מעצרו. לסיכום נטען, כי הדיון בתיק העיקרי בעניינו של המשיב מצוי בשלב מתקדם, וכי ייעשו מאמצים להביאו לסיום בהקדם.

מנגד טען בא-כוח המשיב לפני כי יש לשחרר את מרשו ללא התערבות שירות המבחן. לטענתו, קיימים אמצעי פיקוח יעילים ובטוחים (לרבות איזוק אלקטרוני המוצע על ידו), ולפיכך על בית המשפט לבחון בעצמו את החלופה המוצעת ולא להמתין לתום העיצומים. עוד הוסיף בא-כוח המשיב וטען, כי הואיל והמתלוננת נסעה לרוסיה ושהתה שם משך כחודש ימים, על אף ששם מצויה לדבריו "רשת מסועפת של הנאשם", ברי כי אין המתלוננת חוששת מן המשיב, והדבר מספק מענה לשאלת המסוכנות הספציפית. בא כוח המשיב אף יוצא חוצץ נגד עמדת הפרקליטות, שלטעמו לא עמדה בהסכמה הדיונית מיום 26.4.07.

4.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל. האישומים המיוחסים למשיב בכתב האישום הינם חמורים. עובדות כתב האישום אינן מצביעות על תקיפות אימפולסיביות, שנבעו מכעסו הרב של המשיב על המתלוננת. עסקינן במסכת אינטנסיבית, נמשכת ומתוכננת לפרטיה של התעללות חמורה לכאורה. המסוכנות הנשקפת מן המשיב למתלוננת היא רבה, וכפי המבואר לעיל, עד כה לא הצליח המשיב לבסס חלופת מעצר

אשר תצליח לאיין את מסוכנותו כלפי המתלוננת.

5.

כידוע, בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בוחן בית המשפט את נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם לחירות מזה, לבין האינטרס להבטיח את שלום הציבור בכלל ושלום המתלוננת בפרט, ואת ניהולו התקין של ההליך מזה. חלוף הזמן וקצב ניהול המשפט הם גורמים כבדי משקל שבכוחם להסיט את נקודת האיזון לטובת שחרור הנאשם (השוו: בש"פ 3328/05 מדינת ישראל נ' פינטו (לא פורסם, 20.4.2005), וכן בש"פ 6489/05 מדינת ישראל נ' ספיר (לא פורסם, 27.7.05)). משפטו של המשיב מצוי בשלב מתקדם. מבלי להקל ראש בפרק הזמן הארוך שבו נתון היה המשיב במעצר, לא מצאתי כי מסוכנותו כלפי המתלוננת הוקהתה באופן שיאפשר את שחרורו בשלב הנוכחי. על אף הסתייגותו של המשיב מעמדת הפרקליטות, שאלת חלופת המעצר נבחנה לגופו של עניין, ונמצא כי אין בידי בית המשפט לקבוע כי נשללה מסוכנות המשיב. כפי שהבהיר כב' השופט ע' מודריק בהחלטתו, נושא זה נתון לבחינה נוספת, אך כל עוד לא נמצאה חלופת מעצר ראוייה נוטה כף המאזניים לחובתו של המשיב. ככל שתמצא חלופת מעצר ראויה כאמור במחווה עליו עמד כב' השופט מודריק, ניתן יהיה לשחרר את המשיב בגדר החלופה שתמצא.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך למשך תשעים ימים נוספים, החל מיום 28.7.07, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1088/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.