בש"פ 4414/06 מדינת ישראל נ. אדוארד בן יעקב

1.המשיב עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשתי פרשיות שונות הכרוכות בעבירות של סחר בנשים או בעבירות הנלוות להן. בפרשה הראשונה, הואשם המשיב בכך שבמהלך שנת 2004 קשר קשר עם שישה אחרים לסחור במתלוננות כדי להביאן לכדי עיסוק בזנות, לסרסרן, לכלאן, ולהעסיקן שלא-כדין.

במסגרת קשירת הקשר, כך נטען בכתב-האישום, הציבו המשיב ואחרים שומרים במקום בו הועסקו המתלוננות והקימו מקומות מסתור לתוכם נדרשו המתלוננות להיכנס כאשר אנשי החוק הגיעו למקום. במהלך התקופה הזו, כך נטען כלפי המשיב, הוא התעמר במתלוננות והטיל עליהן קנסות ועונשים אחרים כשלא עמדו בדרישותיו. זאת, חרף סבל גופני שנגרם להן.

2.בפרשה השנייה הוגש כתב-אישום כנגד המשיב וכנגד שנים נוספים. בכתב-האישום הזה יוחסו למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לסרסר בני-אדם לעיסוק בזנות וכליאת שווא במקום המשמש לשם זנות וסרסרות. במסגרת הקשר הפלילי, כך נטען כנגד המשיב, הוא הבריח נשים דרך הגבול עם מצרים, והוא עצמו ניהל מקום ששימש למעשה זנות. על אחת המתלוננות הוא איים, תוך שהוא כופה עליה לשרת לקוחות בניגוד לרצונה ברציפות וללא הפסקה. כשלא עמדה בדרישותיו היה מודיע על-כך לנאשם אחר בתיק, פאבל שיבס. זה האחרון נטל מן המתלוננת את כל מסמכיה, כלא אותה בדירה, השמיע כלפיה איומים והתעלל בה יחד עם אחר. ביאושה, קפצה מחלון הדירה בה הוחזקה, נפלה אל הקרקע ונגרמו לה שברים בחוליות הגב, באגן, ובעקב רגל ימין.

עם הגשת כתבי-האישום נתבקש מעצרו של המשיב כמו גם של שאר הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים. בית-המשפט המחוזי קבע כי הראיות לכאורה, המצויינות בכתב-האישום נגד המשיב ונגד אחרים, הן ראיות מבוססות. יחד עם זאת, ציין כי עוצמת הראיות בנוגע לעבירת הסחר היא "מוגבלת". לבקשת בית-המשפט הוגשו תסקירים מטעם שירות-המבחן, ולאחר קבלתם החליט בית-המשפט לשחרר לחלופת מעצר שלושה מן הנאשמים שעומדים לדין יחד עם המשיב.

3.ערר שהוגש לבית-משפט זה בעניינם של נאשמים אחרים בפרשה נשמע בפני כבוד השופטת ע' ארבל ונתקבל. בית-המשפט העליון מצא כי בעניינם של אותם נאשמים קיימת תשתית ראייתית מבוססת. אף כי הראיות הנוגעות לעצם העבירה של סחר בבני-אדם היו בעלת עוצמה נמוכה יותר, הרי שהלכה למעשה, כך קבע בית-המשפט העליון, מדובר בעבירות שלובות אשר יחדיו יצרו בישראל תופעה כעורה של עבדות מודרנית, לפיכך דבקה גם בעבירות הנוספות הסכנה לשלום הציבור הטבועה בעבירה של סחר בבני-אדם. מכלול העבירות המיוחסות לנאשמים, כך נקבע בעניינם של האחרים, מצדיק את הותרתם במעצר גם בלא עבירת הסחר. דברים אלה יפים גם לכאן בעניינו של המשיב שבפנינו.

4.הסניגור סבור כי יש להבחין בין עניינו של המשיב לבין עניינם של האחרים. הוא מדגיש כי המתלוננת שנחבלה בגופה עשתה זאת רק בשל האימה שהטיל עליה אותו פאבל וכי חלקו של המשיב הוא שולי ביותר.

עמדה זו אין לקבל. העובדה שהמשיב שימש לכאורה כאחד מבין השומרים שהוצבו במקום בו הועסקו המתלוננות וטרח לדווח על כל השתהות בעבודתן הכפויה, הופכת אותו לחלק ממסכת ההתעללויות. אדם המשמש כלאי בבית בו נתונים בני-אדם בלא יכולת לצאת באופן חופשי, מאפשר, במעשיו שלו, את קיום ההתרחשויות המזעזעות בתוך אותו מקום. במעשים המיוחסים לו, הוא מאפשר למי שמבצע את ההתעללות המינית, הפיזית והנפשית, במו ידיו, לעשות כן. הוא נוטל חלק בהתנהגות מחפירה, ובמציאות המזעזעת שהוא שותף לה. לפיכך, לא תשמע טענתו כי הוא שימש אך ורק "פקיד" או "שומר" – בפועל הוא שימש סוהר. מי שנוטל חלק במעשים מסוג זה מגלה רמת מסוכנות המפחיתה עד למאוד את האפשרות להמיר את המעצר בחלופה אחרת.

כך, בדרך-כלל, וכך במקרה זה. התוצאה היא שדין הערר להתקבל. החלטתו של בית-המשפט המחוזי תבוטל, והמשיב ייעצר עד תום משפטו או עד להחלטה אחרת של בית-משפט מוסמך – לפי המוקדם.