בש"פ 7324/07 אילן אשד נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בכתב אישום בן שנים עשר אישומים, ובהם מיוחסות לו עבירות רבות של אינוס, מעשי סדום, ניסיון למעשי סדום ומעשים מגונים.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעוצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) החליט ביום 15.4.07 לשחרר את העורר למעצר בית מלא בבית אמו. המדינה עררה לבית משפט זה על החלטת השחרור (בש"פ 3386/07). ביום 18.4.07 התקבל הערר והוחלט על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.

שלושה חודשים לאחר מכן פנה העורר לבית המשפט המחוזי, בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו. בקשתו נתמכה בחוות דעת פסיכיאטרית מיום 26.6.07 שנערכה בעניינו של העורר לבקשת סנגוריו. בסיכום אותה חוות דעת מציין עורכה, ד"ר י' וייל, כי "להערכתי המקצועית אין כל סיכון בהתנהגותו (של העורר) לחזרה על מעשיו. מודעותו לפגיעה בו בעקבות התנהגותו גבוהה". לטענת סניגוריו, חוות דעת זו מהווה "נסיבה חדשה" המצדיקה עיון חוזר במעצרו.

בית המשפט קמא (כב' השופטת ד' קרת-מאיר) דחה את הבקשה, ועל החלטה זו הוגש הערר שבפני.

2.

בהחלטת בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) בבש"פ 3386/07 הנ"ל, נבחנה ונקבעה המסוכנות הנשקפת מהעורר נוכח שלל העבירות והאישומים המיוחסים לו בכתב האישום והמוכחים לכאורה. המדובר, כנאמר שם:

"בניצולן של המתלוננות (שתים עשרה במספר – י"א), אשר סברו לתומן כי הן מסייעות למשיב (העורר) בהליך טיפולי בו נטל חלק. מאפיינים אלה מלמדים על מסוכנות מובהקת הנשקפת מן המשיב ועל הזהירות הרבה הנדרשת בבחינת אפשרות לשחררו לחלופת מעצר הכרוכה בנטילת סיכון להישנות ההתנהגות העבריינית המיוחסת לו".

חברי השופט פוגלמן מוסיף ומפנה לתסקירי המעצר בהם עמד שירות המבחן על רמת הסיכון הניכרת הנשקפת מן המשיב ועל אי התאמת החלופה שהוצעה בעניינו.

נקבע איפוא בהחלטתו האמורה של בית משפט זה, כי המעשים המיוחסים לעורר מוכחים לכאורה, כי קמה עילת מעצר בגינם וכי בהינתן פרשת הדברים המיוחסת לו, תסקירי המעצר ושאר הנסיבות המפורטות שם – דינו להעצר עד תום ההליכים.

3.

על מנת שיוכל העורר לבוא בשערי ה"עיון מחדש" בהחלטת מעצר (לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים, תשנ"ו-1996). נדרשות לכך נסיבות חדשות או עובדות שנתחדשו מאז ניתנה אותה ההחלטה.

חוות הדעת הפסיכיאטרית שצורפה לבקשתו לעיון החוזר אינה עולה כדי חידוש או התחדשות שכאלה. בדין נקבע לעניין זה בהחלטת בית המשפט קמא, כי:

"מדובר בחוות דעת פרטית מוזמנת המתייחסת למצב הנפשי של המבקש (העורר), מצב נפשי אשר היה כמובן גם בעת ביצוע העבירות המיוחסות למבקשת ובעת הדיונים הקודמים. הנסיבה היחידה שהשתנתה היא עצם הגשת חוות הדעת".

בקשה לעיון מחדש בהחלטת מעצר איננה דיון חוזר בהליכי בקשת המעצר מעיקרא או בחינה מחודשת של הגיונן ותוקפן של ההחלטות שניתנו בגידרה. לא לעניין בחינת הראיות לכאורה וגם לא לעניין עילות המעצר או לעצם היתכנותן של חלופות מעצר.

הליך העיון מחדש נועד למקרים בהם נתחדשו עובדות או נסיבות שלא היו קיימות בעת הדיון בהליכי המעצר. חוות הדעת הפסיכיאטרית שצירף העורר לבקשת העיון החוזר אינה עולה כאמור כדי "נסיבה חדשה", שכן אין היא מתייחסת כלל לשינויים נטענים בעורר שהתרחשו לאחר ההחלטה על מעצרו. על כן – בדין נדחתה הבקשה על ידי בית המשפט קמא.

לאור זאת, אני מחליט לדחות את הערר.