בש"פ 5260/98 מדינת ישראל נ. יורם בוסקילה

לפני בקשה שניה מטעם המדינה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

המשיב הועמד לדין בבית המשפט המחוזי (ת.פ. 1075/97) בגין עבירות של עשית עסקה בסם מסוכן, אספקת סם מסוכן, החזקה שלא לצריכה עצמית, וכן עבירות תנועה. ביום 30.10.97 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בתום תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, טרם נסתיים משפטו וביום 14.6.98 האריך בית משפט זה, מפי חברי כבוד השופט י' זמיר, את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 5.6.98. מכאן הבקשה שלפני.

השתלשלות הענינים במשפטו של המשיב היתה רצופה דחיות, חלקן בשל אילוצים הכרוכים באפשרות להעיד את השותפים לעבירה, פסילת שופט לבקשת המשיב והעדר אפשרות לקבוע התיק לשמיעה בפגרה.

כפי שקבע השופט זמיר בהחלטתו "אין לזקוף את העיכובים בניהול המשפט לחובת התביעה או בית המשפט, אלא הם נגרמו בעיקר בשל היענות לבקשות המשיב", ובהתחשב בכך, ובטיבה של העבירה מיוחסת למשיב, האריך את מעצרו בשל מסוכנות. חלפו חודשי הארכה והמשפט טרם התברר. המשך השמיעה נקבע לשלושה תאריכים 6.9.98, ושני תאריכים בינואר 1999.

אין חולק כי נתקימה עילת מעצר בענינו של המשיב וכי ראוי היה לסיים את המשפט בעוד המשיב נתון במעצר, וכך אף סבר חברי השופט זמיר בהחלטתו האמורה.

עתה חלפה שנה מיום מעצרו של המשיב וסיום משפטו אינו מסתמן בקרוב. נוכח המועדים שנקבעו לשמיעת המשפט בחודש ינואר 1999, ובהתחשב בכך כי על פי השלב בו מצוי המשפט, אין סיכוי כי יתברר במהלך תשעים הימים הנוספים המתבקשים למעצר, יש לבחון את האיזון הראוי בין הסיכון הנשקף מן המשיב לבין הצורך שלא לשלול את חירותו בטרם הורשע, לתקופה כה ממושכת; בהעדר אפשרות להקדים את שמיעת המשפט, כך שיתברר במהלך תשעים הימים המבוקשים להארכת המעצר, הנני סבורה כי נקודת האיזון הראויה בשלב זה של ההליכים מצדיקה את שיחרורו של המשיב בתנאים של חלופת מעצר.

אשר על כן, המשיב ישוחרר למעצר בית מלא, במקום שימצא מתאים לכך על ידי בית המשפט המחוזי, וכן בתנאים של הפקדת ערובה במזומנים וערבות צד ג'. תנאי השחרור כאמור יבחנו ויקבעו בבית המשפט המחוזי בחיפה.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית.

המשיב ישאר במעצר עד לקביעת התנאים להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי בחיפה.