בש"פ 93/10 מדינת ישראל נ. אחמד גבועה

1.

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 22.1.10, או עד למתן פסק הדין בעניינו (תפ"ח 1061/09) ב בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' ואגו ), לפי המוקדם.

2.

ביום 22.4.09 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו עבירות של אינוס (לפי סעיפים 345(ב)(3) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירות רבות של מעשה מגונה (לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק); מעשה מגונה (לפי סעיף 348(ג) לחוק); תקיפה סתם (לפי סעיף 379 לחוק); ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 273 ו-274(1) לחוק).

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

4.

לפי הנטען בכתב האישום, בליל ה- 17.4.09 הכיר המשיב (בן 34) את ד' ילידת 1988 ואת ר' ילידת 1989 (להלן: המתלוננת 1

ו המתלוננת 2 ) בטיילת שבאילת. השלושה הלכו יחד לחדרו של המשיב, שם שתו המשיב ואחת המתלוננות משקה אלכוהולי. לפתע ניסה המשיב לגעת במתלוננת 1 והכניס את ידיו לתוך מכנסיה. המתלוננת 1 התנגדה והמתלוננת 2 דחפה את המשיב ממנה והוא החל לגעת גם בה. לשמע הצעקות שבקעו מהחדר הגיע בעל הדירה למקום והזמין משטרה. בהגיע השוטרים למקום המשיב נראה רגוע והשוטרים עזבו את המקום. מיד לאחר מכן, על פי המתואר, ניסה המשיב לתפוס את המתלוננת 1 אך היא הצליחה לחמוק החוצה מן החדר ואז תקף המשיב את המתלוננת 2, משך בשערותיה היכה אותה בחלקי גופה השונים, הפיל אותה לרצפה, נגע באיבר מינה מעל הבגדים, הוריד את מכנסיה בכוח, קרע את תחתוניה, נגע בישבנה והחדיר את אצבעותיו לתוך איבר מינה ונישק אותה. המתלוננת 2 התנגדה למעשיו של המשיב בצעקות ובדחיפות, והמתלוננת 1 ניסתה להיחלץ לעזרתה. השוטרים, שלא הספיקו להתרחק מהמקום, חזרו לחדר ושחררו את המתלוננת 2 מאחיזתו האלימה של המשיב, ולאחר שימוש בגז פלפל הצליחו לכבול אותו ולעוצרו. במעשים המתוארים גרם המשיב למתלוננת 2 שפשופים ושטפי דם וכן נתלשו שערות מראשה. המשיב התנגד למעצר שביצעו השוטרים, ובמהלכו אף פצע את אחד השוטרים בידן.

5.

ביום 14.5.09 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, והורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר. בתסקיר מיום 7.6.09 עמד שירות המבחן על כך שהמשיב חש כקורבן של המתלוננות ומאשים אותן בנסיבות מעצרו. שירות המבחן שלל את הערבים שהוצעו על ידי המשיב, נוכח גישתו הקורבנית של המשיב והתרשמות כי המעצר לא סייע לו לבחון מחדש את מאפייני תפקודו, כך שלא ניתן לשלול סיכון להישנות התנהגות דומה. ביום 21.6.09 נערך לבקשת בא כוח המשיב תסקיר משלים במסגרתו נבחנה חלופת מעצר נוספת. שירות המבחן חזר על הערכתו ושלל את הערבים שהוצעו ואת ההצעה לפיקוח אלקטרוני. ביום 24.6.09 ביקש בא כוח המשיב דחייה נוספת לשם הצגת חלופת מעצר נוספת לשירות המבחן. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מיכל ברנט) דחה את בקשתו, והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 20.7.09 פנה המשיב ל בית המשפט

המחוזי בבקשה לעיון חוזר, והציע חלופה נוספת. ביום 18.8.09 נעתר בית המשפט לבקשה והורה על הגשת תסקיר משלים נוסף, אך גם בתסקיר הנוסף (השלישי במספר) מיום 13.9.09 נמנע שירות המבחן מהמלצה על חלופת מעצר. כל זאת, על רקע אי התאמתם של הערבים המוצעים, ספק בנוגע ליכולתם להציב למשיב גבולות וכן בשל הקושי להעריך קיומה של בעיית אלכוהול אצל המשיב. ביום 16.9.09 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט) את הבקשה לעיון חוזר.

6.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת בבקשה דנן להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. כפי שעולה מהבקשה, התיק נקבע להמשך שמיעת הראיות ליום 10.1.10, בו עתידים להישמע עדי התביעה הנותרים, למעט המתלוננות, וליום 28.2.10 בו עתידות להישמע המתלוננות.

7.

לטענת המבקשת, המעשים החמורים המיוחסים למשיב בביצוע עבירות מין באלימות במתלוננות, תקיפת בעל הדירה שנזעק למקום ומאבקו של המשיב עם השוטרים – כל אלה מלמדים על סיכון רב הנשקף מהמשיב לציבור הנשים בכלל, ולמתלוננות בפרט. מסקנה זו נתמכת גם בשורת התסקירים שהכין שירות המבחן בעניינו של המשיב. נוסף על שיקול המסוכנות, מדגישה המבקשת כי קיים חשש להימלטותו של המשיב מן הדין, נוכח העונש הצפוי לו אם יורשע, כמו חשש לשיבוש הליכים והשפעה על עדים נוכח השלב בו מצוי ההליך.

8.

מנגד, טען המשיב כנגד קיומן של ראיות לכאורה לגבי עבירות המין (להבדיל ממעשי האלימות). המשיב נשוי ואב לילדים, ועובד בעבודה מסודרת תקופה ארוכה. לטענתו, יש ליתן משקל לעובדה שכאשר השוטרים הגיעו למקום האירוע בפעם הראשונה, שיתפו המתלוננות פעולה עם המשיב וטענו כי הכל בסדר והן עוזרות למשיב. כך גם על פי עדות השכנה אשר הזעיקה את המשטרה בפעם השנייה, ושמעה את המתלוננות נכנסות חזרה לדירת המשיב כדי לחפש כסף בתיקו (לאחר שבוצע מעשה האונס כביכול). לטענת המשיב, יש לשחררו בשל הימשכות ההליכים, מה עוד ששמיעת עדי התביעה לא תסתיים גם במועד הישיבה שנקבעה לסוף חודש פברואר.

9.

אקדים ואומר כי איני רואה להידרש לטענות ההגנה במישור הראיות לכאורה, באשר טענות אלה מקומן במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים.

בבוא בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. עליו ליתן דעתו בעיקר לקצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ולמידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב בהתחשב באופי העבירה ובנסיבות ביצוע העבירה (ראו, למשל: בש"פ 6933/04 מדינת ישראל נ' חידיקל (לא פורסם, 28.7.04); בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.06); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.07)).

10.

התיק העיקרי מצוי כיום בשלבי הסיום של פרשת התביעה, אך ספק אם המשפט יסתיים תוך שלושה חודשים, בהתחשב בכך שעדויותיהן של המתלוננות אמורות להישמע רק בסוף חודש פברואר. לא ניתן לזקוף לחובת ההגנה את התמשכות המשפט, ואציין כי שמיעת הראיות בתיק החלה רק ביום 6.12.09 על פי החלטת בית המשפט מיום 12.7.09. המשיב לא מכיר את המתלוננות, והוא נתקל בהן באקראי כאשר שהה באילת בדרכו לטיול בירדן, ובהיותו תחת השפעת אלכוהול. בית המשפט שדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שקל לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אך נמנע מכך לאחר ששירות המבחן התרשם כי הערבים והמפקחים המוצעים נוקטים עמדה מגוננת ביחס למשיב ולא מבינים את משמעות הסכמתם לפקח עליו ואת משמעות האישומים המיוחסים לו. ברם, בהתחשב בכך שלמערער אין עבר פלילי ובהתחשב בכך ששירות המבחן התרשם כי הערבים המוצעים מנהלים אורח חיים נורמטיבי,

דומני כי ניתן להקהות עוקצה של מסוכנות בחלופת מעצר שתכלול גם איזוק אלקטרוני.

בנסיבות אלה, ונוכח חלוף תשעה חודשים מיום התחלת המשפט, יש ליתן משקל נוסף לחזקת החפות ולזכות לחירות (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.03); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.06); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.06)).

11.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים. עם זאת, שחרורו של המשיב ממעצר לא ייעשה אלא בכפוף לחלופת מעצר שתיקבע על ידי בית משפט קמא. בשלב זה, אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, ועניינו של המשיב יובא בהקדם בפני בית משפט קמא לקביעת חלופת המעצר ותנאי השחרור בערובה.