בש"פ 1105/09 מדינת ישראל נ. אברהים אבו סביתאן

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 16.2.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פלילי 1019/08 בעניינם, בבית משפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ביום 18.2.2008 הוגש ל בית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד המשיבים, המייחס להם עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1)+(2) לחוק העונשין; ועבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1)+(2) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, על רקע סכסוך בין משפחת המשיבים ובין משפחת אבו-עדרה, קשרו המשיבים קשר לרצוח אנשים מבני משפחת אבו-עדרה. לצורך קידום מטרתם, ביום 10.2.2008 בשעה 10:30 לערך, במתחם חניון "ביג" בבאר שבע, התנגשו קרוביהם של המשיבים עם מכוניתם ברכבם של חברי משפחת אבו-עדרה, וכתוצאה מכך עלה אחד הרכבים על המדרכה והתהפך תוך שהוא פוגע במאבטח שעמד בכניסה למסעדה שהייתה במקום. היושבים ברכב הפגוע הצליחו להיחלץ ממנו, נמלטו מהחניון לכיוון תל-שבע באמצעות רכב אחר של משפחת אבו-עדרה, ואחריהם דלקו ברכב אחר המשיבים ושני אנשים נוספים. המשיב 2, אשר נהג ברכב, נסע במקביל לרכב משפחת אבו-עדרה והתנגש בו במכוון בצידו השמאלי ואילו המשיב 1 ירה באקדח מספר יריות לעבר הרכב של משפחת אבו-עדרה, אשר עלה על אי תנועה ונעצר. שלושה מיושבי הרכב של משפחת אבו-עדרה נפצעו מן הירי ואילו המשיבים ואלו שהיו עמם נמלטו מן המקום ברכבם לכיוון תל-שבע.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה ל בית המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 3.3.2008 הורה בית המשפט

המחוזי (כבוד השופט א' ואגו ) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם, לאור קיומן של ראיות לכאורה, עילת מעצר ומסוכנות מצדם שאינה ניתנת לאיון על ידי חלופת מעצר.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגישו המשיבים ערר לבית משפט זה (בש"פ 2957/08).

ביום 13.7.2008 הורה בית משפט זה (חברי השופט ח' מלצר ) על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי ועל עריכת תסקיר למשיבים על ידי שירות המבחן, אשר לאחריו ייקבע בית המשפט המחוזי אם יש מקום לשחררם לחלופת מעצר.

בתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי ביום 23.7.2008 העריך שירות המבחן כי מהמשיבים נשקפת רמת סיכון גבוהה ביותר, וכי חלופת המעצר המוצעת אינה מסוגלת לאיין זאת. בדיון שנערך ביום 1.9.2008 החליט בית המשפט על עריכת תסקיר משלים למשיבים בו יתייחס שירות המבחן לחוות הדעת של משטרת ישראל באשר לשחרור המשיבים על רקע ניסיון לקידום סולחה בין שתי המשפחות. כמו כן התבקש שירות המבחן להתייחס בשנית לטיבם של המפקחים אשר הציעו המשיבים, לאור קיומה של חוות דעת סותרת לגביהם בתיק אחר הקשור לאותה פרשה.

בתסקיר משלים מיום 7.9.2008

ציין שירות המבחן כי המפקחים שהוצעו הינם אנשים נורמטיביים, אך כאלו אשר אינם מעורים בנסיבות הסכסוך. גם בתסקיר זה נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיבים, בשל רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מצדם ובשל הסלמת הסכסוך שברקע המעשים נשוא כתב האישום.

לאחר קבלת התסקיר המשלים, ביום 9.9.2008 קבע בית המשפט כי לאור אי התייחסותו של שירות המבחן וחסרונה של עמדת המבקשת לענין חוות הדעת המשטרתית לעיל מסיבות טכניות, יש לדחות את הדיון ליום 18.9.2008, לשם בירור הענין. לבקשת המשיבים, הדיון שנקבע ליום 18.9.2008 נדחה ליום 23.10.2008 לדיון שנקבע ליום 23.10.2008 לא התייצבו הצדדים, ולא ניתנה החלטה סופית באשר לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

בין לבין, משעברו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם של המשיבים. ביום 26.11.2008 נענה בית משפט זה (חברתי השופטת ע' ארבל ) לבקשה, לאור המסוכנות הגבוהה הנשקפת מצד המשיבים לציבור, ולאור קביעתם של ארבעה מועדי דיונים בתיק העיקרי במסגרת תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי בתחילה התעכבו ההליכים בתיק העיקרי בשל רצונם של המשיבים לענות לכתב האישום רק לאחר קבלתם של שתי חוות דעת הנוגעות לשרידי ירי בזירת האירועים. ביום 7.9.2008 קבע בית המשפט המחוזי ארבעה מועדי דיונים בתיק העיקרי בחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009. מתוך ארבעת המועדים הללו, רק דיון אחד התקיים במועדו ביום 15.12.2008, ובו החל להעיד אחד העדים העיקריים בתיק. שאר המועדים שנקבעו נדחו בשל המצב הביטחוני ששרר בדרום, או בשל בקשת המשיבים לאפשר להם זמן לנהל משא ומתן עם המבקשת.

לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיבים ונסיבות ביצוען הן מהחמורות ביותר, ומהם נלמדת הסכנה הגדולה הנשקפת לציבור מצדם, אשר אינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר. עוד נטען כי הדחיות בניהול משפטם של המשיבים היו בראש ובראשונה ביוזמתם שלהם.

מנגד, מתנגדים באי כוח המשיבים לבקשה, בטענה כי העיכובים בניהול המשפט עד כה נבעו מסיבות שאינן תלויות במשיבים– בתחילה בשל עיכוב בקבלת חוות הדעת לענין שרידי הירי בזירת האירוע, לאחר מכן בשל המצב הביטחוני ששרר בדרום, בגינו בוטלו דיונים בכל הערכאות שהיו בטווח הטילים שנורו מרצועת עזה. עוד מוסיפים הם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים על ידי מעצר בית המרוחק ממקום יישובם ובערבויות מתאימות.

לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות הענין, ולא בלי לבטים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשת המבקשת.

הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). אמנם, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שלפניי, המעשים המיוחסים למשיבים הם חמורים ביותר. מעשים אלו המפורטים בכתב האישום, כוללים תכנון וביצוע פעולות אלימות בעזרת נשק חם, תוך סיכון עוברי אורח תמימים ופגיעה בהם. מנגד, מאז הגשת כתב האישום ביום 18.2.2008 ועד היום, מצויים המשיבים במעצר. מאז ועד היום עברה כשנה, במהלכה התקיים דיון הוכחות אחד בלבד, בו אך החלה עדותו של עד בודד. זאת ועוד, לעת הזו קבועים שני מועדי הוכחות נוספים בלבד, ביום 21.4.2009 וביום 18.5.2009. במצב דברים זה, לא זו בלבד שלא יהיה די בהארכה המבוקשת בבקשה דנן, השנייה במספר, להביא לסיום שמיעת הראיות בתיק, אלא שככל הנראה יידרשו לשם כך עוד מספר הארכות נוספות. יוצא אפוא, כי אם לא תיווצרנה נסיבות בלתי צפויות, יימצאו המשיבים במעצר לזמן ארוך בטרם יוכרע דינם.

משכך, וחרף המסוכנות הנשקפת מצד המשיבים, אין מנוס בשלב זה מבחינת אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. אין חולק כי מדובר בתוצאה שהיא רחוקה מלהיות אידיאלית ושהסיכון בה אינו מועט, אך לא ניתן לשאת עוד את המשך מעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח למשך תקופה כה ארוכה מעבר לתום תשעת החודשים שהוקצבו לסיום משפטם, כאשר הדיון בעניינם עוד בחיתוליו.

אשר על כן הריני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 16.2.2009, או עד למתן פסק דין בעניינם בתיק פלילי 1019/08, לפי המוקדם. במהלך תקופה זו, וככל המוקדם, יבחן בית המשפט

המחוזי בבאר שבע את אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר שתוצע על ידם, אשר תהיה במקום חסוי ורחוקה ממקום מגוריהם, ואשר יהא בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מצדם. באם תימצא חלופה ראויה כאמור, ישחרר בית המשפט את המשיבים בתנאים שיראו לו, לרבות הפקדה כספית בסכום משמעותי ואיזוק אלקטרוני, ותחת פיקוח מתאים ואפקטיבי, שיהא בהם די כדי להבטיח את עמידת המשיבים בתנאי שחרורם.