פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3310/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
מירזה דומבזה
בקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין
הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996
בשם המבקשת:
עו"ד אייל כהן
בשם המשיב:
עו"ד זאב גורדון
החלטה
1.
בפני בקשה שנייה להארכת מעצרו של של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) החל מיום 24.5.2014 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 45275-05-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.
כתב האישום והליכים קודמים
2.
ביום 23.5.2013 הוגש כתב אישום כנגד המשיב המייחס לו 20 אישומים בגין ביצוע עבירות שונות, וביניהן שוד (עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), חטיפה (עבירה לפי סעיף 369 לחוק העונשין), כניסה והתפרצות לבית מגורים (עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין) וכן עבירות בנשק (לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין). כתב האישום מגולל מסכת ארוכה של אירועי שוד שנקטו המשיב ואחרים כנגד מהגרי עבודה במהלך שנת 2012. המשיב ושותפיו ביצעו את מעשי השוד האמורים לפי דפוס חוזר, במסגרתו הם התחזו לשוטרים ופנו כך למהגרי עבודה שאותם איתרו לשם כך מבעוד מועד. המשיב ושותפיו ביקשו מאותם מהגרי עבודה
שיציגו להם את דרכוניהם וכן רכוש אחר שבבעלותם, ולאחר מכן שדדו אותם באיומים. בחלק מהמקרים, המשיב ושותפיו אילצו את קורבנותיהם לעלות לרכבם ושחררו אותם לאחר שנסעו עמם זמן מה. בין השאר, נטלו המשיב ושותפיו במסגרת מעשי השוד והעבירות האחרות שביצעו כסף מזומן, דרכונים, מכשירי טלפון סלולאריים וכלי נשק. העובדות המתוארות בכתב האישום מבוססות, בין היתר, על הודעותיו של עד מדינה, ששימש לדבריו כאחד מן השותפים בביצוע העבירות המיוחסות למשיב.
3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים בעניינו (מ"ת 45294-05-13, השופט נ' אבו-טהה ). בדיון שהתקיים ביום 23.5.2013, המועד שבו הוגש כתב האישום נגד המשיב, ביקש בא-כוחו של המשיב דחייה של המשך הדיון לצורך לימוד התיק. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה זו. בדיון מיום 9.6.2013 ביקש המשיב למנות לו סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית. בהתאם לבקשה זו נדחה הדיון ליום 17.6.2013. ביום 17.6.2013 ביקש עו"ד כהנא, שמונה לשמש כבא-כוחו של המשיב מטעם הסנגוריה הציבורית, דחייה נוספת על מנת ללמוד את החומר הרב בתיק. בית המשפט המחוזי נעתר אף לבקשה זו.
4.
בדיון מיום 15.7.2013 הסכים בא כוחו דאז של המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, כמו גם לכך שקיימת עילת מעצר נגד המשיב. על בסיס זה, הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה ), בהסכמת בא-כוח המשיב, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
5.
משלא הסתיים משפטו של המשיב בתום תשעה חודשים מאז נעצר עד תום ההליכים, הוארך מעצרו של המשיב ביום 17.2.2014 בתשעים ימים נוספים (בש"פ 1232/14, השופט י' עמית ) בהסכמת בא כוח המשיב.
הדיונים בהליך העיקרי
6.
ראשיתו של הדיון בהליך העיקרי בעניינו של המשיב התנהלה בקצב אטי נוכח הגשתן של בקשות שונות של הצדדים לדחיות דיונים. תחילה, בית המשפט המחוזי נעתר למספר בקשות דחייה שהוגשו על-ידי בא-כוחו של המשיב לצורך לימוד התיק קודם למתן מענה על כתב האישום. בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי על מספר דחיות נוספות לבקשת הצדדים, על מנת לאפשר להם למצות את הדין ודברים שהתפתח ביניהם, כמו גם על רקע בקשות שהוגשו לקבלת חומרי חקירה והסרות חיסיון. אגב כך, הטיפול בתיק הועבר למותב אחר. ביום 13.11.2014 ניתנה תשובה מפורטת לכתב האישום. בתשובתו כפר המשיב באישומים המיוחסים לו, למעט באישום אחד שייחס לו זיוף שטר כסף (עבירה לפי סעיף 462(2) לחוק העונשין). החל ממועד זה ועד להארכת המעצר הראשונה של המשיב נערכו שלושה דיוני הוכחות, ומאז הארכת המעצר הקודמת של המשיב נערכו חמישה דיונים נוספים. עם זאת, שמיעת המשפט טרם הסתיימה.
הבקשה הנוכחית
7.
הבקשה שבפני היא, כאמור, הבקשה השנייה להארכת מעצרו של המשיב. המבקשת מצביעה על כך שעילות המעצר נגד המשיב עודן תקפות כביום שבו ניתנה ההחלטה המקורית על מעצרו עד תום ההליכים, בשים לב למסוכנות הרבה שנשקפת מהמעשים המיוחסים לו, המשתרעים על פני 20 אישומים. המבקשת מדגישה את הדפוס החוזר העולה ממעשיו של המשיב, ומוסיפה כי בעברו הרשעות קודמות בעבירות של ניסיון לשוד ובעבירות רכוש נוספות.
8.
לטענת בא-כוח המבקשת קיימת תשתית ראייתית של ממש נגד המשיב, ובכלל זה – לצד עדויותיהם של מהגרי העבודה – עדותו של עד מדינה והקלטה שבה המשיב סיבך עצמו במעורבות בפרשה.
9.
ביחס להתקדמות ההליך, מציינת המבקשת כי אמנם בתחילה חלו עיכובים בשמיעת התיק, אולם מאז חודש נובמבר חלה בו התקדמות משמעותית שבאה לידי ביטוי בקיומם של שמונה דיוני הוכחות בסך הכול עד כה ובשמיעתם של 22 עדים. כמו כן, הוסבר כי ניתנה קדימות להעדתם עד כה של מרבית העדים שהם מהגרי עבודה. בהודעת עדכון מטעם המבקשת, ובמענה לשאלה שהוצגה למבקשת בדיון שנערך לפני, עדכנה המבקשת כי 18 מבין 29 המתלוננים בתיק סיימו למסור את עדותם בפני בית המשפט וארבעה נוספים עזבו את הארץ, ולכן לא יעידו במשפט. המבקשת מציינת עוד כי קבועים שמונה
מועדי דיונים נוספים להמשך שמיעת המשפט – החל מיום 30.6.2014 ועד ליום 29.9.2014, לרבות מועדים שנקבעו לכך בפגרה. בא-כוח המבקשת אף הצהיר כי בכוונת הפרקליטות לפנות ולבקש קביעת מועדים נוספים לדיון בתיק.
10.
המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה. בעיקרו של דבר, הוא מצביע על כך שהמשפט צפוי להתמשך, להערכתו, עוד זמן רב, ואף חלק מדיוני ההוכחות הקבועים "גולשים" אל מעבר להארכת הזמן הנוכחית. בעניין זה הצביע בא-כוחו של המשיב על מספר פסקי דין שבהם, לטענתו, בית המשפט דחה בקשות להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, תוך התחשבות בכך שהדיונים בתיק העיקרי צפויים להתפרש על פני תקופה החורגת מ-90 הימים שנתבקשו להארכת המעצר (בהפניה, בין היתר, לבש"פ 1105/09
מדינת ישראל נ' אבו סביתאן (23.2.2009) (להלן: עניין אבו סביתאן )). בא-כוח המשיב הוסיף וציין כי העיכוב שחל בשמיעת ההליך העיקרי בענייננו נבע במידה רבה מכך שמשפטו של המשיב נקבע מלכתחילה לדיון בפני השופט שבפניו נשמע גם משפטו של מעורב אחר בפרשה, ורק אז הועבר לדיון בפני שופט אחר (בשל כך שהמשיב אמור לשמש כעד תביעה במשפטו של המעורב הנוסף בפרשה). בא-כוח המשיב סבור ששומה היה על הפרקליטות להתריע על כך מבעוד מועד. כמו כן, הוא הצביע על כך שהפרקליטות לא פנתה לבית המשפט קמא לקביעת ימי דיונים נוספים, קודם שהתמלא יומנו של בית המשפט.
דיון והכרעה
11.
לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה שדין הבקשה להתקבל.
12.
כידוע, הכרעה בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים מחייבת לאזן בין זכותו לחירות של הנאשם, שחזקת החפות עומדת לו, לבין האינטרס בהבטחת ביטחון הציבור ובשמירה על תקינות ההליך השיפוטי (ראו למשל: בש"פ 989/14 מדינת ישראל נ' אוחיון (16.2.2014)). את נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לבין האינטרס הציבורי יש לבחון בהתאם לשני שיקולים מרכזיים: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב שמיעת המשפט (בש"פ 6214/12 מדינת ישראל נ' דרורי , פסקה 14 (23.8.2012); בש"פ 663/12 מדינת ישראל נ' דרי , פסקה 11 (26.1.2012)).
13.
במקרה שלפני, המסוכנות שיש לייחס למשיב היא גבוהה ביותר, בשים לב למספר המעשים המיוחסים לו, לחומרתם ולתעוזה ולארגון שהיו כרוכים בביצועם. עמד על כך גם השופט י' עמית בהחליטו על הארכת מעצר נוספת בעניינו של הנאשם האחר באותה פרשה (בש"פ 3282/14, מיום 14.5.2014). בעניין זה יש להביא בחשבון גם את עברו הפלילי של המשיב, אשר כולל בין היתר הרשעה בעבירה של ניסיון לשוד בחבורה, שאת עונש המאסר בגינה סיים המשיב לרצות חודשים ספורים בלבד לפני שבוצעו המעשים המיוחסים לו בהליך הנוכחי.
14.
כמו כן, התרשמתי שחרף העיכובים שחלו בתקופה הראשונית של ניהול התיק (אשר האחריות להם אינה רובצת לפתחה של המבקשת בלבד), ההליך עלה כעת על מסלול של התקדמות, בשים לב למספר המתלוננים שכבר מסרו עדותם, לדיונים שנקבעו לעתיד הקרוב ולהצהרתו של בא-כוח המבקשת בדבר הכוונה לבקש מועדים נוספים. בהמשך לכך, המקרים שאליהם ביקש בא-כוחו של המשיב לפנות לצורך השוואה היו שונים מענייננו וקיצוניים בנסיבותיהם (ההחלטה בעניין אבו סביתאן , למשל,
התבססה בין השאר על כך שעובר לבקשה להארכת מעצר התקיים דיון הוכחות אחד במשך שנה). לא אלה הם פני הדברים במקרה שלפני. כמו כן, לא די בהנחה שתידרש הארכת מעצר נוספת כשלעצמה כדי לחייב את שחרורו של המשיב, והבקשה נבחנת לפי מכלול נסיבות העניין והשיקולים שפורטו לעיל (ראו: בש"פ 8010/13 מדינת ישראל נ' מור (25.12.2013); בש"פ 1407/07 מדינת ישראל נ' סנדקה (26.2.2007)).
15.
סוף דבר: דין הבקשה להתקבל. אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים החל מיום 24.5.2014 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 45275-05-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם .
ניתנה היום, כ"ב באייר התשע"ד (22.5.2014).
ש ו פ ט ת