בש"פ 3282/14 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום ביום 23.5.2013, המייחס לו עבירות רבות, שפרטיהן, כמו יתר השתלשלות ההליכים בתיק, פורטו בהחלטתי בבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 1230/14 מדינת ישראל נ' דנילוב

(26.2.2014)). משכך, אקצר בדברים ואציין בתמצית כי על פי הנטען בכתב האישום, קשר המשיב יחד עם שניים נוספים (להלן: השלושה ) קשר לביצוע מעשי שוד, וביחד ביצעו השלושה מעשי שוד תוך שימוש בנשק חם כנגד עובדים זרים, וכן ביצעו מעשי התפרצויות לדירות פרטיות.

לפי המתואר בכתב האישום השלושה פעלו באופן מתוחכם ושיטתי, קיימו ביניהם קשר רציף, אספו מידע אודות היעדים והקורבנות הפוטנציאליים, שכרו רכבים מסוגים שונים לצורך נסיעה ליעדים, והצטיידו בנשק חם או קר. במהלך חלק ממעשי השוד, אף חטפו השלושה חלק מקורבנותיהם ופעלו כלפיהם באלימות. במסגרת מעשיהם, גנבו השלושה שלל רב שכלל בין היתר: פלאפונים, נשק, כסף ותכשיטים. בנוסף, תוארו בכתב האישום עבירות נוספות אשר יוחסו למשיב.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 5.6.2013, בהיעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, ובהסכמת המשיב, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

2.

כפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, במקביל למעצרו של המשיב במסגרת ההליך נשוא הבקשה דנן, היה המשיב עצור במסגרת תיק נוסף אשר התנהל נגדו. במסגרת הסדר הטיעון שהושג בתיק הורשע המשיב ביום 3.10.2013 בעבירות של ניסיון התפרצות, החזקת מכשירי פריצה והיזק לרכוש במזיד. על המשיב הושת עונש מאסר של כתשעה חודשים, בחופף לימי מעצרו, תוך הפעלת עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו בחופף. מכאן, שבמשך כחמישה חודשים מתקופת המעצר בתיק דכאן, היה המשיב בגדר עצור ובדיעבד אסיר בתיק פלילי אחר.

בהחלטתי הקודמת בעניינו של המשיב קבעתי כי:

"מסוכנותו של המשיב נלמדת מאליה, משורת המעשים הרבים המיוחסים לו ונסיבות ביצוען. המדובר בסדרה של מעשי שוד בזויים, כנגד אוכלוסיה חלשה של עובדים זרים, תוך תכנון מראש, איסוף מידע אודות היעדים הפוטנציאליים, ותוך שימוש בנשק חם והפעלת אלימות כלפי הקורבנות. לכך יש להוסיף את ההתפרצויות לדירות, ולא אחת נאמר בפסיקה כי מעבר למימד הפגיעה בקניין ובפרטיות, יש בעבירות אלה פוטנציאל להתפתחות עימות אלים, על כל הסיכונים הכרוכים בכך. ובקיצור, ענייננו בעבירות שבוצעו באופן שיטתי, בהיקף ניכר, תוך התארגנות של שלושה עבריינים ושימוש בנשק ובאלימות. נוכח עברו של המשיב, דומה כי למרות גילו הצעיר, הפשע הפך למשלח ידו, ומסוכנותו לציבור גדולה.

המשפט מתנהל כסדרו ובקצב משביע רצון, ונוכח מסוכנותו של המשיב כמפורט לעיל, איני רואה כי חלוף הזמן שינה את נקודת האיזון בין הפגיעה בחירות הנאשם, לבין הצורך בשמירה על שלום הציבור וניהול תקין של הליכי המשפט " (שם, פסקה 6).

3.

תקופת הארכת המעצר הראשונה קרבה לסיומה, ומכאן הבקשה שבפניי, להארכת מעצר נוספת ב-90 יום.

המשיב טען כי הארכה נוספת לא תספיק לסיום משפטו, וכי אף קיים חשש כי אם ייעתר בית המשפט לבקשה, בית משפט קמא "ידחס" אף ימי דיונים נוספים, באופן שעלול לפגוע בהגנת המשיב. עוד נטען, כי היו מספר חודשים בהם לא בוצעו עבירות על ידי המשיב, מה שמעיד לכאורה על מסוכנות פחותה מצידו.

אומר בקצרה כי דין הבקשה להתקבל. בהחלטתי הקודמת עמדתי על מסוכנותו של המשיב, שהפשע הפך למשלח ידו, ולא חל כל שינוי נסיבות שיש בו כדי להמעיט ממסוכנותו. המשפט ממשיך להתנהל בקצב מיטבי, כאשר עדותו של עד המדינה נשמעה משך שלוש ישיבות, ומתוך 90 עדים, נותרו כיום 3 עדי תביעה מהותיים ועוד כ-20 עדים טכניים, שעדותם קצרה. בית משפט קמא הוסיף עוד ימי הוכחות, וכפי שנמסר, אפילו מאריך את ימי הדיונים עד לשעות הערב. אני נכון להניח, כי נוכח מספר העדים שבדעת ההגנה להעיד, המשפט לא יסתיים במסגרת הארכה הנוכחית, אך אין בכך כדי לשנות את נקודת האיזון, נוכח מסוכנותו של המשיב כמפורט לעיל, וכפי שעולה מנסיבות כתב האישום.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומאריך מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 24.5.2014 או עד למתן פסק דין בת"פ 45417-05-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.