בש"פ 9128/06 מדינת ישראל נ. אבי קוסיאשוילי

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996(להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב, זו הפעם השנייה במספר, בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 1114/05 בעניינו, בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום, המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973; תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין , תשל"ז-1977 (להלן: החוק); כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק; אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345(ב)(3) ו- 345(א)(1) לחוק; שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; מעשה מגונה, לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(3) ו-345(א)(1) לחוק; נהיגה בפסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 וכן הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 11.11.2005 נסע המשיב, בלוויית ידידתו (להלן: הידידה), וצעירה ילידת שנת 1986 (להלן: המתלוננת). במהלך הנסיעה לכיוון באר-שבע שתה המשיב בעודו נוהג משקה וודקה וכן עישן סם מסוכן מסוג קנבוס. מעשים אלו ביצע ביחד עם הידידה, והם נמשכו גם בדירתו בבאר-שבע, ללא שהמתלוננת מצטרפת אליהם. מאוחר יותר, השיב המשיב את הידידה לבסיס ונותר לבדו עם המתלוננת, אותה הסיע חזרה לדירתו וביצע בה עבירות מין תוך שימוש באלימות ובאיומים ועל-אף התנגדותה. המתלוננת הצליחה להימלט מפני המשיב, רק כאשר הלה נעצר בתחנת דלק. כיומיים לאחר מכן, כך נטען, התקשר המשיב למתלוננת וניסה להניאה מלהגיש תלונה כנגדו. כן נטען, כי ביום 15.11.2005, במהלך עימות בינו לבין הידידה, איים המשיב עליה בתנועות מאיימות, בכל פעם בה סיפרה על מעשיו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בקשה זו התקבלה על-ידי בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ר' אבידע) ביום 26.12.2005 ועררו של המשיב כנגד החלטה זו (בש"פ 449/06) נדחה על-ידי בית-משפט זה ביום 1.3.2006. מעצרו של המשיב אף הוארך בתשעים יום על-ידי בית-משפט זה (בש"פ 6395/06, בש"פ 6979/06) ביום 5.9.2006, תוך שנדחו טענותיו בדבר כרסום בראיות בעניינו.

באשר להתקדמות ההליכים בתיק העיקרי כנגד המשיב נראה, למרבה הצער, כי לא חלה התקדמות רבה, וזאת בשל מספר סיבות: הקושי במציאת ייצוג למשיב והחלפת הייצוג מספר פעמים וכן קשיים הקשורים להשוואה מקצועית בין קולה של המתלוננת לבין הקלטות של שיחות, בהן מודה היא, כך נטען על-ידי בא-כוח המשיב, כי בדתה את מעשה האינוס מלבה. בנוסף, היו קשיים בזימונה של הידידה לעדות והיא טרם העידה. עד כה, טרם נסתיימה פרשת התביעה בתיק. בית-המשפט המחוזי קבע מועדים נוספים לשמיעת התיק לתאריכים 11.12.2006, 24.12.2006 ו-31.12.2006.

טוענת באת-כוח המבקשת, כי מסוכנותו של המשיב קיימת ועומדת, נוכח העבירות החמורות בהן הוא מואשם ועברו הפלילי בעבירות רכוש, סמים ומרמה. לטענתה, קיים חשש אמיתי מצידו לשיבוש הליכי משפט או הימלטות מן הדין, נוכח הניסיונות שביצע המשיב בעבר למניעת עדותן של המתלוננת והידידה וכן נוכח העונש החמור הצפוי לו, באם יורשע. לעניין התמשכות ההליכים טוענת בא-כוח המשיב, כי אמנם היו מספר דחיות בתיק, אולם אלו היו תוצאה בלתי נמנעת של קשיים טכניים. כן סומכת באת-כוח המשיבה ידיה על החלטת בית-משפט זה בבש"פ 6395/06 ו-6979/06 הנ"ל לעניין מסוכנותו של המשיב והעובדה, כי לא חל כל כרסום בראיות לכאורה כנגדו.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי עם חלוף הזמן יש להתחשב בתסקיר המשלים מטעם שירות המבחן, אשר המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נעים נסראלדין (טרם פורסם); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' נאיף גבועה (טרם פורסם); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' משה ליברטי (טרם פורסם)). יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם ממסוכנותו הגבוהה של המשיב, הנגזרת מחומרתם וכיעורם של המעשים המיוחסים לו וכן מעברו הפלילי המכביד. למרות המלצת שירות המבחן, אינני חושב כי בנסיבות העניין יש מקום להידרש לחלופת מעצר.

מציאות בה משפטו של נאשם איננו מסתיים ועל כן נותר הוא במעצר תקופה ארוכה ללא הכרעה בדינו, הינה מציאות אשר אינה מתקבלת על הדעת, ויש לעשות כל מאמץ למנוע מציאות שכזו, הכופה על בית-המשפט להידרש לברירה הולכת וקשה בין זכויותיו של נאשם לבין החשש לביטחון הציבור. אך יחד עם זאת, קביעת המועדים הנוספים על-ידי בית-המשפט המחוזי כאמור לעיל מחזקת את תקוותי, כי משפטו של המשיב יסתיים בהקדם.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 15.11.2006 או עד למתן פסק-דין בעניינו בת.פ 1114/05 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.