בש"פ 1216/07 מדינת ישראל נ. אבי קוסיאשוילי

בקשה שלישית להארכת מעצר בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

כנגד המשיב הוגש ביום 17.11.05 כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, כליאת שווא, אינוס בנסיבות מחמירות, איומים, מעשה מגונה, נהיגה בפסילה והדחה בחקירה. על-פי עובדות כתב האישום פגש המשיב את המתלוננת באמצעות ידידתו, ולאחר שהורה לידידה לחזור לבסיסה ולהותיר אותו ואת המתלוננת לבדם, כלא את המתלוננת בדירתו ואנס אותה תוך שהוא סוטר לה ומושך בשערותיה, וזאת על אף בכייה, צעקותיה ונסיונותיה להרחיקו מעליה. כן מואשם המשיב כי לאחר האירוע התקשר המשיב למתלוננת וניסה להניעה מלמסור הודעה בחקירה ולחזור בה מההודעה שמסרה. כן נטען שבמהלך עימות עם ידידתו, איים עליה המשיב שיפגע בה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' אבידע) נענה לבקשה. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה, וזאת לאחר שבחן את טענות המשיב בדבר כרסום בראיות התביעה. בית המשפט קבע כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר לאחר שהוכיח כי לא ניתן לסמוך עליו שיקיים את החלטות בית המשפט- המשיב נהג למרות שהיה בפסילה, עישן סמים למרות שהיה תחת מבחן סמים של שירות המבחן, ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן. כמו כן ניסה המשיב לשבש הליכי חקירה ואיים על עדה בתיק, ויש חשש כי אם ישוחרר ינסה המשיב לשוב ולשבש הליכי משפט ולהדיח עדים. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה בבית משפט זה (בש"פ 449/06, מפי השופטת פרוקצ'יה). בית המשפט קבע כי "שחרורו של העורר, ויהא זה לחלופה כזו או אחרת, ואף רצינית ואחראית, יטיל סיכון על שלום הציבור שלא ראוי ליטול". בקשה לעיון חוזר שהוגשה לבית המשפט המחוזי בטענה לכרסום בראיות ולחלוף הזמן נדחתה.

ביום 17.8.06 נענה בית משפט זה לבקשה הראשונה להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים (בש"פ 6395/06, מפי השופט לוי). בית המשפט בחן את הראיות החדשות שהגיעו לידי ההגנה, ובהן הקלטות המיוחסות, על-פי טענת ההגנה, למתלוננת, וסבר כי אין בהן בשלב זה כדי לסייע למשיב. ביום 21.11.06 נענה בית משפט זה להארכת מעצר נוספת (בש"פ 9128/06, מפי השופט ג'ובראן). בית המשפט קבע כי מסוכנותו הרבה של המשיב אינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר וזאת למרות חלוף הזמן והתמשכות ההליכים בעניינו.

3.

לטענת באת-כוח המדינה קבוע התיק לסיום פרשת ההגנה ליום 19.2.07 ולפיכך אנו מצויים בישורת האחרונה בתיק. מסוכנתו של המשיב, המתחזקת נוכח עברו הפלילי, מצדיקה לטענתה את המשך מעצרו. היא מציינת כי בית משפט זה כבר דחה את טענות המשיב הנוגעות להקלטות המיוחסות למתלוננת על ידי ההגנה.

באת-כוח המשיב טענה כי מדובר בהארכת מעצר שלישית בתיק לא מסובך, כאשר ההגנה עשתה את כל המאמצים על מנת לסיימו. היא ציינה כי כבר ביום 11.5.06 נשמעה עדותה של המתלוננת, וכי התיק התמשך בשל פרק הזמן הארוך שנדרש על מנת להמציא חוות דעת הנוגעת להשוואת קולה של המתלוננת עם קולה של הדוברת בקלטות שהוגשו על ידי ההגנה, ובשל אי התייצבותה של אחת מעדות התביעה במהלך מספר ישיבות. הסנגורית העריכה כי נותרו עוד שלוש ישיבות לסיום התיק. כן טענה כי שירות המבחן סבר שישנה הפחתה במסוכנותו של המשיב ומצא חלופת מעצר ראויה.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה. כאופייני לבקשות להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, ניצבים זה מול זה שיקולים נוגדים שיש לאזן ביניהם. מחד יש לשקול את המסוכנות הנשקפת מהמשיב העולה מהמעשים החמורים המיוחסים לו, כאשר החמורים שבהם הינם אינוס וכליאת שווא. בנוסף מיוחסות למשיב עבירות של הדחה בחקירה כלפי המתלוננת ושל איומים כלפי עדת תביעה מרכזית בתיק. הקלטות שהובאו על ידי ההגנה ומתעדות, לטענת ההגנה, שיחות של אבי המשיב עם המתלוננת, יכולות להעלות חשש, לצד זה שהעלתה ההגנה בדבר תלונת שווא, של הדחת המתלוננת (ראו החלטתו של השופט לוי בבש"פ 6395/06). כן עומד כנגדו של המשיב עברו הפלילי הכולל עבירות רכוש בעיקרו.

מנגד, עומדת התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב. המשיב עצור מזה שנה ושלושה חודשים ומתבקשת כאן הארכת מעצר שלישית שלו. נראה כי הסנגוריה אכן עשתה מאמץ לקידום ההליכים וכי התמשכות ההליכים אינה נעוצה בה או במשיב. כמו כן יש לציין כי המתלוננת סיימה את עדותה, ולא צפוי כי תיאלץ להעיד שוב. כן יש להתחשב בכך שעברו הפלילי של המשיב כולל עבירות רכוש ואין בעברו עבירות מין, כך שיתכן שמסוכנותו בעניין זה היא ממוקדת כלפי המתלוננת ועדת התביעה בלבד. מסוכנות מעין זו קל יותר לאיין, מן הסתם, מאשר מסוכנות כלפי כלל הציבור.

5.

באיזון בין האינטרסים שנזכרו אני סבורה כי יש לבחון האם אכן עומד משפטו של המשיב בפני הישורת האחרונה. לפיכך אני סבורה כי יש להאריך בשלב זה את מעצרו של המשיב ב-60 ימים בלבד, שבתומם ניתן יהיה לעמוד טוב יותר על מצב ההליכים בתיק המתנהל נגד המשיב.

לפיכך, כאמור, מוארך בזאת מעצרו של המשיב ב-60 ימים או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.