בש"פ 449/06 אבי קוסאשוילי נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגנית הנשיא ר' אבידע), לפיה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים התלויים נגדו בת"פ 1114/05.

2.כנגד העורר, יליד 1977, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, נהיגה בפסילה, החזקת סם לצריכה עצמית, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כליאת שווא, איומים ומעשה מגונה. כן יוחסו לו עבירות של הדחה בחקירה כלפי המתלוננת, ועבירת איומים כלפי עדת תביעה.

לפי העובדות המתוארות בכתב האישום, העורר נסע עם ידידתו [להלן: " דנה "] ביום 11.11.05 מבאר-שבע צפונה, תוך שהוא נוהג ברכב חרף שלילת רישיונו. במהלך נסיעתם, התקשרה דנה למתלוננת וקבעה להיפגש עמה. לאחר שאספו את המתלוננת, ולמרות שקבעו כי יבלו באזור המרכז, נסע העורר לכיוון באר-שבע, חרף מחאותיה של המתלוננת. במהלך הנסיעה, שתו העורר ודנה וודקה ועישנו סם מסוכן מסוג קנבוס, ואף דרשו מן המתלוננת כי תצטרף אליהם בכך, אך היא סירבה. כשהגיעו לבאר-שבע, עלו השלושה לדירתו של העורר, כשהמשיבה מסרבת להצעת העורר כי דנה תיסע לבסיס בו היא משרתת, מחשש להישאר לבדה עם העורר. לאחר שדנה והעורר שתו ועישנו פעם נוספת, נסעו השלושה לבסיס בו משרתת דנה, ושם – לפי בקשת העורר – ירדה דנה מן הרכב והשאירה את העורר והמתלוננת לבדם. המתלוננת ביקשה מן העורר כי יחזיר אותה לביתה, והוא הבטיח לה שיעשה כן, אך ביקש קודם לכן להחליף חולצה בדירתו. כשהגיעו לדירה, ביקשה המתלוננת להישאר במכונית ולהמתין לעורר, אך הלה דרש ממנה לבוא עימו, אחז בכוח בידה ומשך אותה לבניין, תוך שהיא בוכה. בהגיעם לדירה, הכניס העורר את המתלוננת בכוח לחדר השינה שלו, סגר את הדלת, התפשט ודרש אף ממנה לעשות כן. משסירבה בבכי, אחז בה בכוח, הצמיד אותה לקיר, הפשיטה בכוח, דחף אותה על המיטה וגרם לה לסימן כחול בחזה, חרף תחנוניה שלא יגע בה. אז הוציא העורר את המתלוננת למרפסת ביתו המצויה בקומה ה-17 בבניין, ואיים עליה, כשהוא דורש ממנה להסתכל למטה, ושואל אותה אם לא חלמה שהיא נופלת מקומה 17. לאחר מכן, הכניס אותה למיטה, אחז בכוח בשערותיה, סטר על פניה, הפשיטה לחלוטין, ובעל אותה, כשהיא אומרת לו שהוא מכאיב לה. משקם העורר והלך לשירותים, החלה המתלוננת להתלבש, אך המשיב שב אליה ודחף אותה בשנית אל המיטה תוך שימוש בכוח, ובעל אותה פעם נוספת למרות צעקותיה והתנגדותה. לאחר שסיים, דרש ממנה להתלבש ואמר כי יסיע אותה לביתה, והיא עשתה כן לאור חששה ממנו. במהלך הנסיעה בכתה המתלוננת, והעורר איים עליה כי יוריד אותה מהרכב באמצע הדרך. כשהגיעו סמוך לחולון, עצר העורר את רכבו בתחנת דלק, והמתלוננת ברחה מרכבו. עוד יוחסו לעורר עבירות של הדחה בחקירה, בשל שתי שיחות טלפון בהן פנה אל המתלוננת ביום 13.11.05, בהן אמר לה כי "מה שתעשה לא יעזור לה"; וכן "שתחשוב טוב על מה שהיא עושה". ביום 15.11.05, במסגרת עימות שנערך בין העורר ודנה בתחנת המשטרה, הניף העורר את ידיו לעברה כמתכוון להכותה, ובשל כך יוחסה לו עבירת איומים.

3.עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים כנגדו, הן בשל מסוכנותו, והן בשל החשש לשיבוש הליכי משפט והדחת עדים. הסניגוריה טענה לכירסום בראיות התביעה, בשלושה עניינים: ראשית , מצלמות אבטחה המותקנות בביתו של העורר, אשר תיעדו את כניסת המתלוננת לבית ואת יציאתה ממנו, אינן תומכות, על-פי הטענה, בגרסת המתלוננת למה שאירע; שנית , החבלות בידה ובחזה, אותן ייחסה המתלוננת לתקיפתה על-ידי העורר, לא נראו בבדיקה שערך לה מומחה ביום 12.11.05; שלישית , האופן בו תיארה המתלוננת את דרישת העורר ממנה כי תשתה משקה אלכוהולי, אינו עולה בקנה אחד עם תיאורה של דנה. בית המשפט קבע, לאחר שצפה בקלטות מצלמות האבטחה ודן בטענות ובעדויות המתלוננת ודנה, כי אין בטענות אלו כדי לפגום בעדות המתלוננת בשלב זה, ולפיכך מתקיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. תסקיר מעצר שהוגש מטעם שירות המבחן, עמד על כך שהעורר נדון בחודש יוני האחרון לשנתיים צו מבחן וביצוע של"צ, אלא שהוא לא שיתף פעולה בתקופת הפיקוח, לא הגיע לבדיקות גילוי שרידי סם, והתקשה לעמוד בביצוע מכסות השל"צ שהוטלו עליו. כן מזכיר התסקיר כי העורר שוחרר מהצבא עקב אי-התאמה לאחר סירוב פקודה מצידו; "מצא מקור לשייכות והעצמה בסביבה עבריינית"; אגוצנטרי וחסר יכולת לשלוט על דחפים, וקיימת אצלו רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות. בתסקיר נוסף, שהתייחס לחלופת מעצר בבית בן-דודו, המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר. בית המשפט הביע ספק באשר ליכולת בני המשפחה להציב לעורר גבולות לאורך זמן, ולכן, נוכח נסיבות העבירה החמורות, החשש לשיבוש ועברו של העורר, שכלל נהיגה בזמן שלילה, עישון סמים בתקופת מבחן, ואישומים במספר עבירות נוספות – הורה על מעצרו עד תום ההליכים נגדו. מכאן הערר.

4.בעררו, טוען העורר הן כנגד קביעת בית המשפט במישור הראייתי, והן ביחס לחלופת המעצר. במישור הראייתי שב העורר וטוען לכירסום בחומר הראיות כנגדו. לטענתו, אל מול גרסת המתלוננת, לפיה לאחר האירוע הכניס אותה העורר לרכבו בכוח, מוכיחות מצלמות האבטחה המותקנות בבניין מגוריו כי לא כך הדבר, אלא נהפוך הוא: השניים נראים יוצאים מן המעלית יחדיו, ללא מגע ביניהם, כשהעורר ניגש לדלת הנהג והמתלוננת צועדת אל עבר דלת הנוסע, וכל אחד נכנס לרכב מצידו שלו, ללא מגע ויחס של כפייה ביניהם. כן טוען העורר בשנית לסתירות אחרות בגרסת המתלוננת, אשר טענה כי הוא השקה אותה בוודקה במהלך נסיעתם, בעוד מעדותה של דנה עולה כי היא זו אשר מזגה את המשקה לכוסות והציעה לה לשתות. בנוסף, בחקירתה הראשונה לא טענה המתלוננת דבר לגבי סימנים שנותרו בגופה כתוצאה מהאירוע, ואלו אף לא נמצאו בבדיקה הרפואית שנערכה לה ביום התלונה, אולם בהודעתה מיום 15.11.05 הלינה על קיומם של סימני תקיפה על גופה. בכל אלו מוצא העורר כרסום משמעותי בעוצמת ראיות התביעה כנגדו. אשר לחלופת מעצר , טוען העורר כי היה מקום ליתן יתר משקל להמלצת שירות המבחן בתסקיר הנוסף, לפיו ניתן לשחררו למעצר בית בבית בן-דודו ובכך ניתן לראות חלופת מעצר ראויה. לטענתו, ראוי היה אף לתת משקל לעבר הפלילי הקל יחסית, של העורר, המתמקד בעבירות קלות שעבר בשנים 96-97, וכי מאז ההרשעות בהן אין לו הרשעות נוספות. לטענתו, נסיבות העבירה אף לא מעידות על מסוכנות רבה, שכן לא היה במהלכן שימוש בנשק או מעשי אלימות. כן הוא טוען כי שגה בית המשפט כשהורה על מעצרו, בגין מחדלו של שירות המבחן לחוות את דעתו לגבי השפעת שחרורו על המתלוננת. לאור טענות אלו, מבקש העורר לשחררו בחלופה ובתנאים מגבילים.

5.המדינה עומדת על הצורך בהמשך מעצרו של העורר. אשר לראיות לכאורה, נטען על ידה כי קיימת תשתית לכאורית המספקת לצורך הליך מעצר. מסוכנותו של העורר באה לידי ביטוי לא רק במעשה האונס בכפייה ובאלימות שהופעלה במסגרתו, אלא גם בביזוי החוק המתבטא בהתנהגותו בעניינים שונים ובהם, נהיגה בשלילת רישיון תחת השפעת אלכוהול, איום כלפי המתלוננת בהוצאתה אל המרפסת של הקומה ה-17, איום על עדת תביעה, וניסיון להניא את המתלוננת ממסירת הודעה בחקירה, תוך העלאת חשש ממשי לשיבוש הליכים.

6.נתתי דעתי למכלול נסיבות העניין, להחלטתו של בית משפט קמא, ולטיעוני הצדדים, ובאתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בקביעה כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

אשר לראיות לכאורה, לא מצאתי בטיעוני בא-כוח העורר יסודות שיש בהם כדי לקעקע באורח אמיתי את תשתית הראיות שהובאה. לא מצאתי לייחס משקל של ממש לטענה המסתמכת על סרט המצלמה המתעד את כניסתם ויציאתם של העורר והמתלוננת מהבניין או בהתייחסות לסתירות מסוימות הקשורות בשתיית הוודקה; הוא הדין בשטפי הדם על גופה של המתלוננת שתועדו על-ידי השוטרים ולא הוזכרו על-ידי הרופא שבדק את המתלוננת ונתן חוות דעת רפואית בעניינה. ניתן הסבר לעובדה זו, וחוות הדעת הרפואית מתיישבת ואינה סותרת את תוכן התלונה. התשתית הראייתית מתבססת בעיקרה על גרסתה של המתלוננת הנתמכת בעדותה של עדת התביעה, דנה. תמיכה לכך ניתן למצוא גם בניסיונות ההדחה של העורר כלפי דנה במספר הזדמנויות, ואת ניסיונו לשבש את מסירת גרסתה של המתלוננת. נוכח כל האמור, אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית העונה לדרישות הליך מעצר עד תום ההליכים.

ואשר לחלופת מעצר:

המשקל המצטבר של הנתונים שבפנינו מצביע על מסוכנות העורר לשלום הציבור. חברו בעורר סיכונים מסוגים שונים שמשקלם המצטבר אינו מתיר את שחרורו.

ראש וראשון – מעשי האונס הברוטליים, הרצופים איומים ואלימות הם כשלעצמם, מצביעים על מסוכנות קשה. אולם בכך לא סגי. באירועים נשוא ענייננו, מיוחסים לעורר גם נהיגה בפסילה, הדחה בחקירה, ואיומים על עדת תביעה. עבירות אלה מצביעות על פריצת גבולות החוק בהקשרים שונים החורגים אף מגידרם של עבירות המין החמורות המיוחסות לעורר כלפי המתלוננת. משקלם המצטבר של מעשים אלה מצביע על מסוכנות עמוקה שקשה למצוא לה מענה בחלופת מעצר, ותהא זו חלופה רצינית ואחראית ככל שתהא. יתר על כן, העורר הינו בעל עבר פלילי, אשר נדון רק לפני מספר חודשים לשנתיים מבחן - סמים - ו-450 שעות שירות לתועלת הציבור וצו מבחן. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הוא לא שיתף פעולה בתקופת הפיקוח, ולא ביצע כראוי את מלוא מכסת עבודות השירות שהוטלה עליו. מגיליון ההרשעות הקודמות שהוגש עולה כי מדובר באדם בעל עבר פלילי בעבירות שונות. כן תלויים נגדו שני תיקים בבית משפט השלום ועוד שלושה תיקים מצויים בהליכים מוקדמים קודם להגשת אישום. בתסקיר מבחן ראשון מיום 11.12.05, ציין שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות בעורר. לפיכך, לא ניתנה המלצה לשחרור. בתסקיר נוסף מיום 20.12.05 המליץ השירות על חלופת מעצר בבית בן דודתו של העורר, שראה בה פתרון המצמצם את רמת הסיכון הנשקפת ממנו. לאור זאת המליץ על שחרורו לחלופה זו.

המשקל המצטבר של היסודות המצביעים על מסוכנותו של העורר ועל החשש מפניו שולל החלתה של חלופת מעצר במקרה זה. שחרורו של העורר, ויהא זה לחלופה כזו או אחרת, ואף רצינית ואחראית, יטיל סיכון על שלום הציבור שלא ראוי ליטול.

לאור האמור, הערר נדחה.