בש"פ 6979/06 אבי קוסאשוילי נ. מדינת ישראל

1.המשיב, אבי קוסאישווילי ( העורר בבש"פ 6979/06 ), עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, באשמת ביצוען של מספר עבירות: החזקת סם לצריכה עצמית, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, כליאת שווא, אינוס בנסיבות מחמירות, איומים, מעשה מגונה, נהיגה בפסילה והדחה בחקירה.

2.על פי הנטען, בוצעו מרביתן של העבירות בתאריך 11.11.05 בשעות הלילה. המשיב, הגר בבאר-שבע, נסע לכיוון אזור המרכז עם ידידתו (להלן: ד.א.), והאחרונה התקשרה לחברתה, צעירה ילידת שנת 1986 הגרה בחולון, והציעה לה להצטרף אליהם לבילוי (להלן: המתלוננת). משזו נתנה את הסכמתה, החל המשיב לנסוע לכוון דרום, חרף מחאותיה של המתלוננת שסברה כי הם עתידים לבלות באזור המרכז. בדרך לבאר-שבע לגמו המשיב וד.א. וודקה ועישנו סם מסוכן מסוג קנבוס.

המשיב הוביל את שתי הצעירות לדירתו בבאר-שבע, שם המשיכו הוא וד.א. לשתות משקאות חריפים ולעשן סם. לאחר זמן מה הסיע המשיב את ד.א. לבסיס הצבאי בו שירתה, בעוד שאת המתלוננת הוא החזיר לדירתו, שם ביצע בה עבירות מין, חרף מחאותיה והתנגדותה. לאחר כל אלה הסיע המשיב את המתלוננת לחולון, ושעה שעצר כדי לתדלק את רכבו, נמלטה המתלוננת על נפשה. ביום המחרת, התקשר המשיב למתלוננת וניסה להשפיע עליה שלא תתלונן נגדו (האישום השני). כחלוף מספר ימים, בעת שנערך עימות בין המשיב לד.א., הוא איים עליה לפגוע בה והניף את ידיו לעברה בתנועות מאיימות (האישום השלישי).

3.עם הגשתו של כתב האישום עתרה המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בעילה של ביצוע עבירות אלימות חמורות, וכן עקב החשש כי ינסה להשפיע על עדותה של המתלוננת.

בתאריך 26.12.05 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ערר שהוגש כנגד החלטה זו, נדחה על ידי חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה (בש"פ 449/06).

4.מאז הוגש כתב האישום היתה ההתקדמות בשמיעתו של התיק איטית ביותר, ולמעשה נשמעה עד כה עדותה של המתלוננת בלבד. לשיהוי הניכר בהליכים תרמו בעיקר שניים: ראשית, הקשיים בהסדרת ייצוגו של המשיב, ושנית, במהלך החקירה הנגדית הוצגו למתלוננת הקלטות של שיחות שעל פי הנטען היא קיימה עם אביו של המשיב ואחותו. על פי גרסת ההגנה, שיחות אלו מאמתות את החשד כי המתלוננת בדתה את העבירות מלבה, ולמעשה קיימה את יחסי המין עם המשיב מרצונה. כן נטען, כי גרסתה המפלילה של המתלוננת מטרתה היתה אחת – לסחוט כספים מהמשיב, שחלקם (10,000 ש"ח) אף שולם לה בפועל.

המתלוננת הכחישה במהלך עדותה בבית המשפט כי קולה נשמע באותן הקלטות, ומכאן ואילך, ועל פי הצעת בית המשפט, החל תהליך ממושך שנועד לבדוק באמצעות מומחים את מהימנות ההקלטות, במטרה לאמת את הכחשת המתלוננת או להפריכה. בסופו של יום נערכה חוות הדעת רק לקראת סוף חודש יולי 2006, ומסקנתה היתה כי קיימים סימני דמיון בין הקולות, וייתכן כי המתלוננת ביצעה את השיחות המיוחסות לה. אולם, לא ניתן היה להגיע למסקנה בדרגה גבוהה יותר עקב איכותן הירודה של ההקלטות.

5.בהסתמך על האמור בחוות הדעת, עתר המשיב לשוב ולעיין בסוגיית מעצרו. להשקפתו, בשיחותיה המוקלטות של המתלוננת יש כדי לחזק את טענת חפותו, ולמצער, הן מכרסמות בראיות התביעה. להשקפת המשיב, העיון החוזר בשאלת המעצר מתחייב גם נוכח האמור בתסקירו העדכני של שרות המבחן (מחודש אוגוסט 2006), ולפיו "רמת הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות הצטמצמה במידה מסוימת", ועל כן ניתן לעשות שימוש בחלופת מעצר.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המשיב לשחררו, ובהחלטה זו עוסק הערר שבבש"פ 6979/06. מנגד, ומשחלפו 9 חודשים מאז הוגש כתב האישום, עותרת המדינה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, מכוח הסמכות המוקנית לבית משפט זה בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (בש"פ 6395/06).

6.לצורך הדיון בעררים אלה, אניח לטובת המשיב כי קולה של המתלוננת נשמע בשיחות המוקלטות. ברם, חוששני שאין באותן שיחות כדי לסייע למשיב, לפחות לא בשלב זה של ההליכים. למסקנה זו שני טעמים: התרשמותי-שלי מהשיחות המוקלטות היא שנעשה ניסיון להדיח את המתלוננת לחזור בה מהגרסה המפלילה אותה מסרה בחקירתה כנגד המשיב. אכן, המתלוננת נשמעת מאשרת כי היא לא נאנסה על ידי המשיב, אולם, נדמה כי מדובר בשיחת-הדמיה שניהלו אלה ששוחחו עמה, במטרה לאלתר תשובות אשר יניחו את דעתו של בית המשפט בכל הנוגע לשינוי שעתיד לחול בין הגרסה המפלילה שמסרה המתלוננת במשטרה לזו שהיא עתידית למסור בבית המשפט. באותן שיחות גם הוזכרו סכומי כסף שונים, אולם גם כאן לא שוכנעתי כי הסכומים הללו שולמו בפועל למתלוננת, ואם מטרתם לא היתה כדי לשכנעה לחזור בה מהגרסה המפלילה שמסרה. מטבע הדברים, את אשר אמרתי ביחס לאותן שיחות, הבעתי על בסיס קריאת התמלילים בלבד, ולפיכך, אין בכך כדי לקבוע עמדה ביחס למהימנות הדברים, שהרי הסמכות לכך מסורה לערכאה הדיונית בלבד. עם זאת, בגרסת המתלוננת תומכת עדותה של ד.א., ומכאן החשש כי הסברות אותן העליתי ביחס לשיחות המוקלטות, אינן קלוטות מן האוויר. אותה ד.א. תומכת בגרסת המתלוננת, והכוונתה לכך שהיא אישרה כי המשיב דרש ממנה להותיר אותו לבד עם המתלוננת אף שזו התנגדה לכך. לא זו ואף זו, המשיב התקשר ביום המחרת לד.א., אישר באוזניה כי קיים יחסי מין עם המתלוננת, ולמרבה הפליאה גם ביקש ממנה כי אם תיחקר תכחיש כי הם בכלל פגשו את המתלוננת. ניסיון נוסף להדיח את ד.א. עשה המשיב, כאמור, בעת העימות שנערך ביניהם במהלך החקירה.

7.הנה כי כן, התמונה המצטיירת בשלב זה של ההליכים, היא שדבר לא השתנה מאז הוחלט על מעצרו של העורר, המצדיק את שחרורו עתה. נהפוך הוא, חוששני כי אחת האפשרויות המסתמנות היא שנעשה על ידי בני משפחתו מאמץ להדיח את המתלוננת, ועל כן אפשר גם אפשר ששחרורו של המשיב רק יגביר מאמצי הדחה אלה, והפעם של עדים שטרם העידו. אם תוסיף לכך את חומרתן המופלגת והאלימה של העבירות שיוחסו למשיב, ואת עברו הפלילי המכביד, שוב אין מנוס מן המסקנה כי דינו של עררו להידחות. ובאשר לבקשת המדינה, אכן, ההליכים התנהלו עד כה בעצלתיים, וכל אשר נותר לקוות הוא כי מכאן ואילך ייעשה מאמץ להביא לסיומם של ההליכים במועד קרוב.

8.אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 17.8.06 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 1114/05, של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.