בש"פ 9281/06 מדינת ישראל נ. פלוני

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996(להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב, זו הפעם השנייה במספר, בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 1189/05 בעניינו, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום, המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה מתחת לגיל 14, לפי סעיפים 351(ג)(1) ו-348(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); מעשה מגונה בפני קטין בן משפחה, לפי סעיפים 351(ד) ו-349 לחוק; התעללות בקטין בידי אחראי, לפי סעיף 368ג לחוק וכן שתי עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק; הטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק וכן שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

כתב האישום מייחס למשיב מעשים מתמשכים של התעללות מינית ומעשים מגונים בבתו הקטינה (להלן: המתלוננת), בין השנים 1994-1995. כן נטען, כי המשיב איים על אם המתלוננת במקום עבודתה בכדי לשבש את הליכי חקירת תלונת המתלוננת וכן שלח למתלוננת עצמה מכתב ובו דברי קללה והפחדה על תלונתה כנגדו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בקשה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) ביום 3.1.2006 והמשיב שוחרר לחלופת מעצר, חרף חוות דעת שירות המבחן, אשר נמנע מלהמליץ על חלופה זו. המבקשת עררה לבית-משפט זה על החלטה זו (בש"פ 159/06) ולאחר קבלת תסקיר משלים בעניינו של המשיב, קיבל בית-משפט זה את הערר ביום 24.1.2006 וקבע, כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. מעצרו של המשיב אף הוארך על-ידי בית-משפט זה ביום 14.8.2006 (בש"פ 6499/06) בתשעים יום נוספים.

עד כה התקיימו ארבע ישיבות, בהן נשמעו חמישה עדי תביעה. הדיון האחרון נערך ביום 30.11.2006 ובו ביקש המשיב להחליף את ייצוגו, אך ללא הצעת חלופה ספציפית. ראוי לציין, כי המשיב הגיש בעבר בקשה לדחיית מועד דיון, בטענה כי הוחלף ייצוגו ועל באת-כוחו להתכונן לדיון כראוי. בינתיים, נוספו בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 23.11.2006 שני מועדים נוספים לדיון בתיק, זאת בנוסף למועד שהיה קבוע לפני כן. בדיונים אלו צפויה להסתיים שמיעת התיק כולו.

בבקשה שבפנינו טוענת באת-כוח המבקשת, כי מסוכנותו של המשיב קיימת ועומדת, בשל אותן סיבות בגינן הוארך מעצרו בעבר. בפרט, המדובר בחשש לאלימות ולשיבוש מהלכי משפט מצד המשיב, חשש ממשי לאור התנהגותו הבלתי-יציבה של המשיב כלפי המתלוננות ואף כלפי באי-כוחו וכלפי בית-המשפט, וכן לאור העובדה שנעדר ממספר רב של דיונים בהליכים אחרים בעבר. כן מפנה היא להחלטת בית-משפט זה בבש"פ 6499/06 הנ"ל, בה נקבע, כי חשש זה שריר וקיים אף לאחר העדתן של המתלוננת ואמה. בנוסף טוענת באת-כוח המבקשת, כי לפי בחינותיו החוזרות והנשנות של שירות המבחן, אין חלופת מעצר רלוואנטית למשיב, אשר תאיין את מסוכנותו באופן מספק.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיב, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך הרי שהאיזון בין מסוכנותו לבין זכותו לחירות ראוי לו כי ייטה לטובת המשיב. לטענתה, ההליך בתיק העיקרי מתנהל בעצלתיים ולמעשה, אין כל טיעון חדש בפי המבקשת, אשר מצדיק את המשך מעצרו של המשיב.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נעים נסראלדין (טרם פורסם); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' נאיף גבועה (טרם פורסם); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' משה ליברטי (טרם פורסם)). אולם, קשה בעיני לשחרר אדם, אשר לדעת הגורמים המקצועיים איננו יציב ועלול להגיע למעשים אשר לא ייעשו. מקובלות עלי החלטותיו הקודמות של בית-משפט זה, אשר הדגישו גם את המסוכנות הנובעת מניסיונותיו החוזרים והנשנים של המשיב לשיבוש הליכי המשפט, הן בפנייה למתלוננת ואמה, והן בחוסר היכולת לאתרו ולהביאו לדיון. לכך יש להוסיף את התנהלות המשיב בבית-המשפט ובייחסו להליך, כפי שניכר בפרוטוקול הדיון. בנוסף יש לשקול גם את רצונו של המשיב להחליף את ייצוגו. אמנם, זוהי זכותו ואין בבקשתו בכדי לפגוע בו, אולם במקביל אין לבוא בחשבון עם המבקשת, ועם הציבור, בשל כך.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 26.11.2006 או עד מתן פסק-דין בת.פ 1189/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.