בש"פ 1490/07 מדינת ישראל נ. פלוני

בפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 1189/05 בעניינו, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 28.11.05 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה מתחת לגיל 14, לפי סעיפים 351(ג)(1) ו-348(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); מעשה מגונה בפני קטין בן משפחה, לפי סעיפים 351(ד) ו-349 לחוק; התעללות בקטין בידי אחראי, לפי סעיף 368ג לחוק; שתי עבירות של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק; שתי עבירות של הטרדת עד, לפי סעיף 249 לחוק; וכן שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

כתב האישום כולל שלושה אישומים ומייחס למשיב שורה של מעשים מגונים שביצע בבתו הקטינה ילידת שנת 1988 (להלן: המתלוננת ), בין השנים 1999-1995 בעת שלנה בביתו. כן נטען, כי לאחר שנודע למשיב על הגשת התלונה, הוא איים על אם המתלוננת במקום עבודתה על-מנת להניע אותה מהגשת התלונה, וכן שלח למתלוננת עצמה מכתב בחודש אוקטובר 2005 ובו דברי נאצה ואיומים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי, בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בבקשה

הושם דגש על מסכונתו של המשיב וכן על חשש מפני שיבוש הליכי משפט והימלטותו של המשיב מן הדין. לאחר הדיון בבקשה, התרשם בית-המשפט כי המשיב זקוק לטיפול רפואי נפשי ולכן הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו בו תיבחן האפשרות לשחררו לחלופת מעצר מתאימה. חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה לבית-המשפט העידה על כך שהמשיב אמנם סובל מהפרעות שונות, אך נקבע כי הינו כשיר לעמוד לדין.

ביום 3.1.06 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן ) את הבקשה למעצר עד תום ההליכים והמשיב שוחרר לחלופת מעצר, חרף חוות דעת שירות המבחן, אשר נמנע מלהמליץ על חלופה זו. המבקשת עררה לבית-משפט זה על החלטה זו (בש"פ 159/06) ולאחר קבלת תסקיר משלים מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב, קיבל בית-משפט זה את הערר ביום 24.1.06 וקבע, כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. ביום 14.8.06 הוחלט על-ידי בית-משפט זה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום (בש"פ 6499/06) וביום 7.12.06 הוארך מעצרו בשנית בתשעים יום נוספים (בש"פ 9281/06).

מהלך הדיונים בתיק העיקרי הינו כדלקמן: עד לחודש נובמבר 2006 התקיימו בתיק שלוש ישיבות הוכחות בהן נשמעו עדויותיהן של המתלוננת ואמה. ביום 30.11.06 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת, אך חלק הוקדש לדיון בבקשה שהגיש המשיב לפסילת אב בית הדין. ביום 4.1.07 הגיש המשיב בקשה לדחיית מועד הדיון, אשר היה קבוע ליום 7.1.07 וזאת לאור כוונתו להגיש חוות דעת פסיכיאטרית אשר תלמד על כך שהמשיב אינו כשיר לעמוד לדין. המבקשת הודיעה שהיא תצטרך להעביר את חוות הדעת לפסיכיאטר המחוזי ולכן בוטלו כל מועדי הדיונים שנקבעו. לאחר שהוגשה חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעם המבקשת נקבע מועד לשמיעת חקירת הפסיכיאטרים ליום 18.2.07, אך המועד נדחה לאור בקשת המשיב.

בבקשה שבפניי טוענת באת-כוח המבקשת, כי עדיין נשקפת מסוכנות מהמשיב, וזאת בייחוד כלפי המתלוננת ואמה. כמו-כן, חוזרת באת-כוח המבקשת על כך שקיים חשש כבד להימלטות המשיב מן הדין וזאת לאור הועבדה שהוא לא התייצב להליכים פליליים קודמים וכן כי אין לו כתובת קבועה, עובדה אשר מקשה על איתורו. לעניין קצב התקדמות המשפט, טוענת באת-כוח המבקשת, כי ההתקדמות האיטית נובעת מהתנהלות ההגנה ומבקשתה להגיש חוות דעת פסיכיאטרית.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיב, כי המבקשת לא הציגה טיעון חדש אשר מצדיק הארכת מעצר נוספת וכי הדיון בתיק העיקרי לא צפוי להסתיים בקרוב.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם הנתון במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו למשל בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם)). כאשר בית-המשפט דן בשאלה האם להאריך את מעצרו של הנאשם, עליו לבחון את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואת חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ומסוכנותו (ראו למשל בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם)). בענייננו, היות ומדובר בבקשה שלישית להארכת מעצר, יש לציין גם את ההלכה, לפיה עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (טרם פורסם)).

כפי שכתבתי בהחלטתי הקודמת בעניינו של המשיב, מיום 7.12.06, מדובר על אדם אשר מסוכנתו נובעת הן מחומרת העבירות בהן הורשע, הן מנסיונותיו החוזרים ליצור קשר עם המתלוננת ואמה ולאיים עליהן והן בחשש מכך שיימלט במידה וישוחרר ולא יהיה ניתן לאתרו. לעניין התמשכות ההליכים, יש לציין כי התמשכות זו נובעת במידה ניכרת מבקשת ההגנה לערוך למשיב בדיקה פסיכיאטרית על-מנת לבחון האם הוא כשיר לעמוד לדין. בקשה זו הינה כמובן בקשה לגיטימית אך לאחר הגשתה בשלב בו החלו בשמיעת ההוכחות בתיק, אין המשיב יכול להלין על התמשכות ההליכים ועל הצורך להאריך את מעצרו בפעם נוספת.

אשר על-כן, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים, החל מיום 24.02.07 או עד מתן פסק-דין בת.פ 1189/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. כפי שנמסר על-ידי באי-כוח הצדדים, המועד הבא להמשך שמיעת ההוכחות בתיק נקבע ליום 28.3.07. בית-המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדי דיון נוספים להמשך שמיעת ההוכחות בתיק, וזאת בהקדם האפשרי ובהתאם ליומנו.