בש"פ 2904/09 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בפעם שנייה, בתשעים ימים החל מיום 25.4.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1083/07, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

אין מנוס מלתאר, ולו בקצרה את השתלשלות העניינים בתיק זה עד היום.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הכולל שני אישומים ובהם מיוחסות לו שתי עבירות של מעשה מגונה בבת משפחה, קטינה, שטרם מלאו לה 16, לפי סעיף 351(ג)(2) ובנסיבות המנויות בסעיפים 348(ב), 345(ב)(1) ו-345(א)(1), לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של מעשה מגונה בבת משפחה, קטינה, שטרם מלאו לה 16, לפי סעיף 351(ג)(2) ובנסיבות המנויות בסעיפים 348(ב), 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-345(ב)(2) לחוק העונשין; עבירה של מעשה סדום מעשה מגונה בבת משפחה, קטינה, שטרם מלאו לה 16, לפי סעיף 351(א) ובנסיבות המנויות בסעיפים 347(ב), 345(ב)(1), 345(א)(1) ו-345(ב)(2) לחוק העונשין; ועבירה של כליאת שווא, לפי סעיף 377 לחוק העונשין.

כתב האישום מקיף שני אירועים, האחד מחודש מרץ 2007, בו ביצע המשיב, על פי הנטען, מעשה מגונה בביתו הקטינה (ילידת 1994, להלן: המתלוננת ) מעשים מגונים בכך שהסיר את חולצתה וליטף את חזהּ במשך מספר דקות ועל אף שהיא בכתה ורעדה. האירוע השני הינו מיום 28.6.2007 ובו, על פי הנטען, קרא המשיב למתלוננת לחדר השינה וכפה עליה לצפות עימו בסרט כחול, חרף התנגדותה. בהמשך ולאור התנגדותה של המתלוננת איים עליה המשיב בסכין ואף כפה עליה לבחור בין האפשרות שימשיך במעשיו ובין האפשרות שתבצע בו מין אוראלי. בהמשך לדברים אלו, הפשיט המשיב את המתלוננת ונגע באיבר מינה חרף בכייה והבהרותיה כי המעשים מכאיבים לה. לאחר מכן ביצע המשיב אף מעשה סדום במתלוננת על ידי החדרת איבר מינו לפי הטבעת שלה. במהלך אירועים אלו הייתה ביתו השנייה של המשיב (ילידת שנת 1992) כלואה בחדר האמבטיה לאחר שהמשיב נעלה שם, ככל הנראה כדי שלא יופרע ממעשיו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וביום 9.8.2007 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו כאמור (כבוד השופט ע' מודריק ). ביום 30.8.2007 הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו.

ביום 16.6.2008 התיר בית המשפט המחוזי למשיב לחזור בו מהודאתו והכרעת הדין בוטלה. זאת עקב התרחשויות מסוימות בתיק בגדרן חזרה בה לכאורה המתלוננת מגרסתה.

יצוין, כי במקביל החלה המבקשת לעמול ככל הנראה, על בקשה לתיקון כתב האישום נגד המשיב על מנת לצרף אליו נאשמים נוספים ולכלול בו עבירות של הדחת עד (המתלוננת), שיבוש הליכים ובידוי ראיות. על פי הנטען, הפעילו המשיב, אימה של המתלוננת וחוקרים פרטיים מטעמם, מערך לחצים על המתלוננת כדי שתחזור בה מהאשמותיה ואף גרמו לה לכתוב מכתב "התנצלות" לאביה.

ביום 7.8.2008 פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש בהחלטה לעוצרו עד לתום ההליכים. ביום 7.9.2008 נדחתה בקשת המשיב.

ערר ראשון שהגיש המשיב על ההחלטה שלא לשחררו ממעצר (בש"פ 8207/08) נמשך על ידי המשיב על מנת לשקול צעדיו בשנית לאחר הגשת כתב האישום המתוקן. ערר שני שהגיש על החלטה זו (בש"פ 10076/08) נדחה לגופו של ענין על ידי בית משפט זה (מיום 10.12.2008, כבוד השופט א' א' לוי ) תוך ש בית המשפט מציין את כך שעיקר האחריות להתמשכות ההליכים עד כה נובעת מהתנהלותו של המשיב, היינו, הודאתו באשמה, ולאחר מכן חזרתו מן ההודאה. כן נקבע כי אף שחלק מן השיהוי נבע אכן מחקירות המבקשת בענין החדש להדחת המתלוננת לשנות את גרסתה, לא היה מנוס מכך. עוד צוין כי על פני הדברים, יש בחשד שנפל על המשיב ואחרים כאילו ביקשו לשבש את מהלכי המשפט ולבדות ראיות כדי להעצים את הצורך בהמשך מעצרו של המשיב.

משחלפה תקופת 9 החודשים למעצרו של המשיב (בניכוי התקופה שבין הודאתו לבין החזרה מן ההודאה), ביקשה המבקשת את הארכת מעצרו ב-90 ימים (בש"פ 507/09). ביום 28.1.2009, הורה בית משפט זה (כבוד השופט א' גרוניס ) על המשך מעצרו של המשיב כמבוקש. בהחלטה ציין בית המשפט כי מהמשיב נשקף סיכון ברמה גבוהה ביותר ובמיוחד כלפי המתלוננת, וכי חשש זה מועצם לאור עבירות השיבוש והטרדת העד המיוחסות לו ולאנשים נוספים באופן שאין מנוס אלא להותירו במעצר. זאת, חרף העובדה שלתקופת ההארכה שנתבקשה, לא היו קבועים כל דיוני הוכחות ב בית המשפט המחוזי.

בין לבין, ביום 26.3.2009 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת המבקשת לתיקון כתב האישום (כבוד השופטות ש' דותן ו ד' גנות וכבוד השופט ש' שוחט ), בגדרה נדחתה הבקשה. זאת מהטעם שנקבע כי אין זה הוגן כלפי הגורמים הנוספים שעניינם יידון יחד עם המשיב, הנאשם כאמור בעבירות מין חמורות, ואף כי יהיה בכך לגרום להתארכות הדיון בהליך העיקרי שעה שהמשיב נתון במעצר.

מכאן באים אנו לבקשה שבפניי, הסוקרת את עיקר ההליכים שהתנהלו עד כה לאור הסיכון הנשקף מהמשיב לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט, כשם שאף משתקף בהערכת מסוכנות שנערכה לו, וכמו גם החשש כאמור משיבוש הליכי משפט והדחת עדים, להאריך את מעצרו בשלושה חודשים נוספים. עוד צוין כי חלק נכבד מהעיכובים בהתנהלות התיק עד כה היו באחריות המשיב, כשם שפורט לעיל, ואף לאחר מינוי עורך דינו הנוכחי התעכבו הדיונים לבקשתו כדי שילמד את התיק.

יצוין, כי נכון להיום קבועים שלושה מועדי הוכחות, בימים 8.6.2009, 14.6.2009 ו-17.6.2009. אין זה נראה סביר, על פי שני הצדדים, כי די יהיה במועדים אלו כדי לסיים את הדיונים בתיק.

מנגד טוען בא כוח המשיב כי עיקר השיהוי בתקופה האחרונה נבע מהתעקשותה של המבקשת לבקש את תיקון כתב האישום במקום להגיש כתב אישום נפרד בבית משפט השלום, באופן שעיכב את ההליך העיקרי לתקופה ממושכת. לפיכך, ולאור העובדה כי אין ככל הנראה במועדים הקבועים כדי להוביל לסיום ההתדיינות בתיק, מתנגד הוא לבקשת המבקשת.

לאחר שעיינתי בבקשה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי את נסיבות הענין, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב.

אין חולק אומנם כי המשיב מצוי כבר במעצר פרק זמן ממושך, אשר לפחות בחלקו האחרון נבע גם מבקשת המבקשת לתקן את כתב האישום כשם שפורט לעיל. כידוע, ככלל, ככל שחולף הזמן ונמשך הדיון בעניינו של נאשם, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). יחד עם זאת נתונה הסמכות לבית משפט זה לשוב ולהאריך את מעצרו של נאשם במקרים המתאימים. השיקולים העיקריים העולים בשאלה זו הינם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

בנסיבות הענין שלפני, שוכנעתי כי חרף התמשכות ההליכים, לא ניתן נכון למועד זה לשחרר את המשיב ממעצר. אין צורך להכביר מילים על חומרתן של העבירות המיוחסות למשיב ומידת המסוכנות העולה מהן, מה גם שדברים אלו נאמרו כבר בהחלטות הקודמות שניתנו בעניינו בבית משפט זה. עוד יש להוסיף כי החשדות באשר לשיבוש הליכים והדחת המתלוננת כי תשנה את גרסתה, המיוחסות למשיב ולגורמים נוספים (לרבות אשתו), מוסיפות אף הן למידת הסיכון הנשקפת משחרורו. לכך, מצטרפת העובדה כי אף שחלק מן העיכוב נבע מבקשת המבקשת לתיקון כתב האישום, בקשה שנדחתה לבסוף, עדיין חלק ניכר מעיכוב ההליכים בתיק הינו תולדה של התנהלות המשיב.

בנסיבות אלו, ומשהתיק קבוע למספר דיוני הוכחות בחודש יוני, יש לקבל את בקשת המבקשת. יש לקוות כי תהיה בתקופת ההארכה המבוקשת, אף אם לא לסיים את התיק, לפחות להביא להתקדמות משמעותית בבירורו כך שניתן יהיה להעריך טוב יותר עד מתי צפוי הוא להימשך. אך מובן הוא כי ככל שיעלה הצורך בדבר, רשאים הצדדים ואף מצופים הם, לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה מתאימה לקביעת מועדי דיון נוספים.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בזאת בתשעים ימים, החל מיום 25.4.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1083/07 ב בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.