בש"פ 10076/08 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר הוא אביה של קטינה ילידת חודש פברואר 1994. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי באחד מימיו של חודש יוני 2007 הוא קרא לבתו לחדר השינה, ואילץ אותה לצפות בסרט פורנוגראפי תוך שהוא מאיים עליה בסכין. בהמשך, הציג העורר בפני הקטינה שתי אפשרויות: לאפשר לו לגעת בגופה או שתבצע בו מין אורלי. בעקבות כך הפשיטה העורר מבגדיה, ליטף את גופה במקומות מוצנעים, ולבסוף החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה. בגין עובדות אלו יוחסו לעורר עבירות של מעשה מגונה ומעשה סדום בבת משפחה.

בחודש אוגוסט 2007 הודה העורר בעובדותיו של כתב אישום מתוקן, והורשע באותן עבירות שיוחסו לו. בעקבות כך נדחה הדיון כדי לאפשר לצדדים להביא ראיות לעונש ולטעון לגזר-הדין, אולם אז התרחשה תפנית מפתיעה. מתוך "כתב אישום מתוקן בשנית" אותו ביקשה המשיבה להגיש לבית המשפט המחוזי עולה, כי על דעת העורר, נרתמו מספר גורמים לשכנע את הקטינה לחזור בה מהגרסה המפלילה שמסרה. אותם מאמצים נשאו פרי, וגרסתה הנוכחית של הקטינה היא שלא אביה פגע בה מינית, אלא אדם אחר. המשיבה ייחסה לאותם גורמים – אמה של המתלוננת, עורכי דין וחוקרים פרטיים - עבירות של הטרדת עד, שיבוש מהלכי משפט ובידוי ראיות.

בעקבות כך ביקש העורר לשוב ולעיין בצדקת מעצרו, ולכך מנה מספר טעמים: מאז נעצר לראשונה חלפו חודשים רבים, ועד שתתחיל שמיעתן של הראיות יחלפו חודשים נוספים, כך שעד לאותו מועד ישהה במעצר כשנתיים; הראיות שהיו בפני בית המשפט מלכתחילה לא היה בהן לבסס עילת המעצר, ולמצער, נכון היה לאפשר לו להציע חלופה אחרת; הראיות החדשות שבידי ההגנה, יש בהן כדי לערער את התשתית הראייתית עליה התבסס בית המשפט שעה שהחליט כי המעצר הנו תרופתו היחידה של העורר.

אין בידי להיעתר לערר. בחודש אוגוסט 2007 או בסמוך לכך היתה אמורה המשיבה להתחיל בהשמעת ראיותיה, ורק משום שהעורר החליט להודות בעובדות התייתר הצורך בכך. זאת ועוד, אף שהכרעת הדין ניתנה בחודש אוגוסט 2007, עתירתו של העורר לחזור בו מהודאתו הוגשה רק בחודש מרץ 2008, ומותר לתהות אם כך נוהג נאשם המאמין בחפותו. כך או כך, עתה שוב אין ספק כי עיקר נטל הנאשם לשיהוי הרב בהליכים רובץ לפתחו של העורר נוכח קו ההגנה המוזר בו נקט. אכן, ההליכים התעכבו גם עקב הצורך לחקור את החשד לפיו הודחה הקטינה לשנות מגרסתה, אולם מכך לא היה מנוס.

ובאשר לדיותן של הראיות – אני שותף להשקפתו של בית המשפט המחוזי, לפיה ספק אם יש בחומר החקירה הנוסף כדי לפגום במהימנות הראיות שהיו בידי המשיבה מלכתחילה. כוונת הדברים לכך, שעדות הקטינה אינה ניצבת לבדה, והיא נתמכת בראיות נוספות וביניהן של אמה, אחותה וממצאיה של בדיקה רפואית שנערכה לה. לא זו אף זו, על פני הדברים, ומבלי לקבוע עמדה בנושא זה, לא הייתי ממהר לדחות את החשד שנפל על העורר ואחרים כמי שביקשו לשבש מהלכי משפט ולבדות ראיות, ונוכח חשד זה אך מתעצם הצורך בהמשך מעצרו של העורר.

נוכח האמור, הערר נדחה.