בש"פ 9109/12 מדינת ישראל נ. רעי רגפורקאר

בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ), בתשעים ימים נוספים.

1.

ביום 30.3.12 הוגש נגד המשיב (יליד 1990) כתב אישום המייחס לו עבירות החזקת סם מסוכן, עבירה של החזקת נכס חשוד, שתי עבירות של התפרצות למקום מגורים ושתי עבירות של גניבה. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 21.3.12 החזיק המשיב יחד עם שותפתו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 98.6 גרם במקום מוסלק. כן נמצאו בדירתם המשותפת של המשיב ושותפתו טלפונים ניידים ושעוני יד החשודים כגנובים. עוד נטען בכתב האישום כי בלילה בין 19.3.12 ל-20.3.12 נכנס המשיב דרך חלון חדר השינה לבית מגורים בעיר חולון בכוונה לבצע גניבה ונטל מהבית מחשב נייד, שעון יד, שרשרת זהב וצמידים. באותו לילה, כך נטען, התפרץ המשיב לבית נוסף בחולון ונטל משם מכשיר די.וי.די , זוג משענות ראש לרכב עם מסכי טלוויזיה מובנים, כרטיסי אשראי, תעודת זהות, תכשיטי זהב, שעון, פנקס שיקים וכסף מזומן.

2.

בדיון בבית המשפט המחוזי ביום 18.4.12 נקבע כי רק אישום אחד מבין שני האישומים המייחסים למשיב התפרצות למקום מגורים וגניבה מבוסס על ראיות מוצקות והוא אשר מצדיק את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי אין מקום לשלוח את המשיב לתסקיר מעצר, שכן במקרה דנן בית המשפט מסוגל להעריך את מסוכנותו. בהקשר זה נקבע כי לא ניתן לתת אמון במשיב, הן לאור אופי העבירות המיוחסות לו, והן לאור הפרתו בעבר את תנאי מעצר הבית בהם הותנה שחרורו בעבר בתיק אחר. המשיב ערר על החלטה זו לבית משפט זה. כב' השופט רובינשטיין בהחלטתו מיום 21.5.12 דחה את הערר בקובעו כי לכאורה מדובר ברצידיביזם בתחום עבירות רכוש, וכי מכיוון שהמשיב הפר בעבר את תנאי מעצר הבית אליו שוחרר, אין מקום לתת בו אמון ואין צורך לשולחו לתסקיר לצורך בחינת חלופות מעצר (בש"פ 3790/12 רגפורקאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.5.12)).

3.

במהלך תשעת חודשי המעצר, נדחו הדיונים בבית המשפט המחוזי פעם אחר פעם בשל בקשות של בא כוח המשיב, שחלקן התייחסו לניסיון הצדדים להגיע להסדר טיעון, וחלקן קשורות לנסיבותיו האישיות של בא-כוח המשיב. נכון להיום התיק קבוע להוכחות ליום 30.12.12. צו המעצר הנוכחי פוקע ביום 29.12.12.

4.

כעת לפניי בקשה להארכת המעצר, החל מיום 30.12.12. בבקשה נטען כי נשקפת מן המשיב מסוכנות גבוהה הנלמדת מן השילוב שבין המעשים המיוחסים לבין עברו הפלילי, הכולל הרשעה חדשה יחסית בגין עבירות רכוש שונות, לרבות התפרצות, גניבה והיזק לרכוש, שבגינן, בין היתר, הושת עליו מאסר מותנה התלוי ועומד כיום. לטענת המבקשת, התנהגות זו מעידה על חוסר מורא מאימת הדין, המחזק את מסוכנות המשיב. עוד מתייחסת המבקשת להפרת תנאי מעצר בית שהוטל על המשיב בעבר, תוך שהוא מבצע עבירות נוספות. נוכח האמור, סבורה המבקשת כי קיים חשש ממשי כי אם ישוחרר המשיב ממעצר יחזור לבצע עבירות. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי אין בנמצא חלופת מעצר ראויה שיהיה בכוחה לאיין את מסוכנותו של המשיב. באשר לקצב שמיעת המשפט, מדגישה המבקשת כי האחריות לעיכוב בשמיעת התיק רובצת לפתחה של ההגנה, שכן הדיון בתיק נדחה פעמים רבות בשל בקשות בא-כוח המשיב, וזאת בניגוד לבקשותיה המפורשות של המבקשת לקבוע את התיק להוכחות. בדיון שלפניי הדגיש בא כוח המבקשת כי כעת קבועות ביומנו של בית המשפט המחוזי שתי ישיבות – ביום 30.12.12 וביום 13.01.13 – אשר במהלכן פרשת התביעה צפויה להסתיים.

5.

בא כוח המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, העיכוב בשמיעת התיק נבע בין היתר ממחדלי המשיבה בהליך הוצאת תעודת החיסיון. לעניין זה מפנה בא כוח המשיב להחלטתו של כב' השופט כבוב שניתנה ביום 9.4.12 במ"ת 54852-03-12, לפיה עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון גרם לעיכוב בהליך שלא לצורך. עוד חולק בא כוח המשיב על טענת המבקשת, לפיה פרשת התביעה צפויה להסתיים בתוך שתי ישיבות, וזאת בשל הצורך לברר אם הסמים שנמצאו בדירה בה התגורר המשיב הוחבאו שם על-ידי אדם אחר. באשר לשאלת מסוכנותו של המשיב, טוען בא כוחו כי בתאריך 10.10.12 הוצא המשיב לחתונת אחותו בהחלטת בית המשפט, והוא עמד באופן מלא בתנאים שנקבעו לו. בא כוח המשיב מוסיף וטוען כי מאז מתן החלטתו של כב' השופט רובינשטיין שניתנה ביום 21.5.12, שכזכור, הורה על המשך מעצרו של המשיב, השתנתה – לאור הזמן שחלף – נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי לבין זכויות המשיב, ועתה ראוי להפנותו לתסקיר מעצר על-מנת לבחון את חלופות המעצר.

6.

כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב שמיעת המשפט (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.07); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם, 5.3.03)). באשר לרמת מסוכנותו של המשיב, אין להקל ראש בעבירות המיוחסות לו, לאור הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים, כגון זכות הקניין, ולאור הנזקים שהן הסבו לקורבנות העבירות. יחד עם זאת, יש לזכור כי בית המשפט המחוזי קבע כי רק ביחס לעבירת התפרצות אחת קיימות בתיק ראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד תום ההליכים. ודוק, ההלכה הקובעת כי עילת מעצר עשויה לקום גם מכוח החשד לביצוע עבירות רכוש מתייחסת ל"עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור" (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב (4) 268 (1998); ראו גם: בש"פ 6440/09 אבו רידה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.8.2009)). דומה כי במקרה הנוכחי העבירות המיוחסות למשיב בצירוף עברו הפלילי עשויים להצדיק את המשך מעצרו רק כאשר השיקול השני המוזכר לעיל, הוא קצב שמיעת המשפט, מתקיים באופן משביע רצון, וככל שחולף הזמן דרישה זו אף מתחזקת.

7.

באשר לקצב שמיעת המשפט, כיום כמעט תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, משפטו טרם החל. אמנם רוב הדיונים בתיק נדחו עקב קבלת בקשות בא-כוח המשיב. עם זאת, נראה כי העיכובים שנוצרו עקב נסיבותיו האישיות של בא-כוח המשיב, נוצרו בשל נסיבות שלא היו בשליטת ההגנה, ומשכך אין לזוקפן לחובת המשיב. מכל מקום, כידוע, ככל שזמן המעצר מתארך משתנה נקודת האיזון בין זכויות הנאשם לאינטרס הציבורי לטובת הנאשם (בש"פ 828/04 מדינת ישראל נ' בוטביקה (לא פורסם, 29.1.04); בש"פ 9944/02

מדינת ישראל נ' דאעס (לא פורסם, 1.1.03)) . יפים לענייננו דבריה של השופטת פרוקצ'יה:

"במסגרת איזון בין השיקולים השונים ישנה משמעות, בין היתר, לשלב בהליך הפלילי בו מתבקש בית המשפט לקבוע אם לעצור אדם או לשחררו בחלופה, ועשוי להיות משקל שונה לאינטרס הציבורי מול זכויות הנאשם במיקטעים שונים של ההליך הפלילי. ברי כי למימד הזמן ואורך התקופה בה יושב נאשם במעצר ישנו משקל סגולי ניכר במעשה האיזונים, ולא במקרה קבע חוק המעצרים מגבלות של תקופה להחזקת נאשם במעצר עד לסיום משפטו. ברי, איפוא, כי ככל שתקופת מעצר הנאשם מתארכת לצורך ניהול משפטו כך משתנה משקלם היחסי של מרכיבי האיזון זה מול זה. ככל שהתקופה מתארכת, יגבר משקלו של אינטרס הנאשם בשחרור מול ערך ההגנה על אינטרס הציבור, ושיקלולם הכולל של ערכים אלה ומציאת נקודת האיזון הראויה ביניהם עשויים לעבור תהליך של שינוי עם חלוף העיתים" (בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין , לא פורסם, ניתן ביום 2.4.03) .

מהאיזון בין השיקולים שעל הפרק עולה שיש להעדיף בנקודת זמן זו את חירותו של המשיב, ככל שתימצא חלופת מעצר ראויה שתאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. אמנם המשיב הראה מידה של רצידיביזם בנוגע לעבירות רכוש ואף הפר בעבר תנאיי מעצר בית, אך מנגד יש ליתן את הדעת על כך שעברו הפלילי, מבלי להקל בו ראש, אינו מהחמורים. גם העבירות בהן המשיב מואשם בהליך זה הן רכושיות ללא נסיבות מחמירות מיוחדות, ונמצאו ראיות לכאורה לאישום אחד בלבד. כל אלה, לצד קצב התקדמות במשפט שעדיין לא החל, המחלוקות הקיימות בין הצדדים והסיום שעדיין אינו נראה לעין מצדיקים את מסקנתי האמורה.

סיכומו של דבר, נוכח השיקולים המפורטים לעיל, יישלח המשיב לקבלת תסקיר מעצר על מנת לבחון את חלופות המעצר, ולאחר מכן אפשרות שחרורו לחלופה תידון בפני בית המשפט המחוזי. לאור ניסיון העבר, חשוב בעיניי כי תיבחן עבור המשיב חלופת מעצר המבטיחה פיקוח הדוק וכזו שיש בכוחה להרתיע את המשיב מפני שיבה לסורו. תסקיר המבחן יוגש לבית המשפט המחוזי תוך 21 יום, והדיון ייקבע בסמוך לאחר מכן. עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי יישאר המשיב במעצר. לצורך זה יוארך מעצרו של המשיב ב-45 יום החל מיום 30.12.12.