בש"פ 8924/11 מדינת ישראל נ. ארתור רפאילוב

בפני בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ) מעבר לתקופה הסטטוטורית, מיום 12.12.11 ולמשך תשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בת"פ 19518-12-10, לפי המוקדם מביניהם.

1.

ביום 13.12.10 הוגש נגד המשיב כתב אישום, אשר החזיק שלושה אישומים, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ועבירות של ניסיון לשוד בחבורה. לפי הנטען באישום הראשון, קשר המשיב, יחד עם שניים נוספים, לשדוד חנות תכשיטים בנתיבות. מעשה השוד לא יצא אל הפועל מכיוון שהשלושה נעצרו בטרם הצליחו לממש את תכניתם. באישום השני נטען כי המשיב קשר יחד עם עוד שלושה אחרים, שאחד מהם הפך לעד מדינה, לשדוד עובדת של חברת "פז-גז" בעת שהיא עושה את דרכה לבנק על מנת להפקיד כספים של החברה. גם תוכנית זו לא יצאה לפועל מכיוון שהמשיב, שתפקידו היה לתצפת על סניף החברה ולדווח לאחרים מתי העובדת יוצאת מהסניף לכיוון הבנק, דיווח לחבריו כי במקום נמצאים בלשי משטרה, ולפיכך החליטה החבורה שלא להמשיך בביצוע השוד. באישום השלישי נטען כי המשיב קשר קשר עם עוד ארבעה אחרים, שאחד מהם הוא עד המדינה, לשדוד מתכשיטן בתל אביב תיק שאמור היה להכיל זהב במשקל של כ- 4 ק"ג . על פי התכנית, אמור היה המשיב לרכב על גבי אופנוע בו ינהג עד המדינה ולחטוף את התיק מהתכשיטן. אך תכנית זו לא יצאה אל הפועל מכיוון שעד המדינה דיווח לחבורה שהאופנוע שהיה אמור לשמש אותו ואת המשיב לא תקין ונמצא בתיקון במוסך.

2 .

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר דחיות חוזרות ונשנות מצד בא כוחו של המשיב, הסכים האחרון למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו ביום 5.4.11.

3.

ביום 29.8.11 הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם, החל מיום 13.9.11. לאור הסכמת בא כוחו של המשיב, האריך בית משפט זה (כבוד השופט א' רובינשטיין) ביום 11.9.11 את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, או עד למתן פסק דין בעניינו.

4.

ביום 1.12.11 הגישה המבקשת בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם, החל מיום 12.12.11. המבקשת טוענת כי המשיב ניסה להוציא לפועל מספר מעשי שוד בחבורה וכי ביצועם נמנע לא בשל כך שהוא התחרט, אלא בגלל נסיבות שאינן תלויות בו. עוד מוסיפה המבקשת כי מסוכנותו של המשיב מתחדדת נוכח עברו הפלילי. כך נטען כי מאסרים מותנים שנגזרו על המשיב במסגרת הליכים קודמים לא הרתיעו אותו מביצוע המעשים המיוחסים לו כיום. המבקשת מצירה על הימשכות ההליכים בעניינו של המשיב, אשר נבעו בין היתר מטעמי משא ומתן בין הצדדים, טעמי בית משפט ובשל בקשות ההגנה. לבסוף מוסיפה המבקשת כי נקבעו שני מועדים קרובים לדיון, האחד ביום 19.12.11 שנקבע לשם תזכורת, והשני ביום 19.1.11 אשר נקבע לשם שמיעת ראיות.

5.

בא כוח המשיב טוען כי לא חלה שום התקדמות במשפטו של המשיב, ולפיכך, על אף שהוא עצור כבר כ-12 חודשים, טרם החלה שמיעת הראיות במשפט. כמו כן נטען כי כאשר בוחנים את מעשיו של המשיב, במסגרתם לא נגרם נזק ולא נגנב רכוש, הם אינם מצדיקים להיעתר לבקשה שנייה להארכת מעצר. לבסוף, מבקש בא כוח המשיב כי יוכן בעניינו תסקיר לשם בחינת חלופת מעצר.

6.

השיקולים הרלוונטיים לבחינת בקשה להארכת מעצרו של נאשם, הם שניים: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב התקדמות המשפט הפלילי המתנהל נגדו (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי , עמ' 3 להחלטה

(לא פורסמה, 21.2.2007); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא , עמ' 3 להחלטה (לא פורסמה, 5.03.03)). שיקולים אלה כרוכים זה בזה, במובן זה שככל שמתארך ההליך, הולך ופוחת משקל אינטרס ההגנה על הציבור מפני מסוכנות הנאשם, ומנגד הולך וגובר משקל זכותו של הנאשם, שעודו נהנה מחזקת החפות לחירות ( בש''פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו , פס' 7 להחלטה

(לא פורסמה, 24.1.2007)).

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיענות לבקשה. אכן, במקרה דנן נשקפת מן המשיב מסוכנות שאין להקל בה ראש. מסוכנות זו נלמדת מחומרת העבירות המיוחסות לו, נסיבות ביצוען, והישנותן. כזכור, מיוחס למשיב כי תכנן, יחד עם אחרים, 3 מקרי שוד בחבורה בפרק זמן של כשנה. לא מן הנמנע שאם מקרי השוד היו יוצאים מן הכוח אל הפועל, הייתה מופעלת אלימות והיה נגרם נזק לרכוש. עם זאת, מצויים אנו לאחר חלוף שנה ממעצרו של המשיב, כאשר לא התקיימה ולו ישיבת הוכחות אחת. אמנם לא ניתן לייחס את העיכוב האמור להתנהלות התביעה בלבד, שכן הדבר נבע מהחלפת ייצוגו של המשיב מסנגור ציבורי לסנגור פרטי, ומכך שנעשו ניסיונות בין הצדדים לנהל משא ומתן. אולם עדיין מדובר בפרק זמן משמעותי המשנה את נקודת האיזון לעבר חירותו של המשיב (בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין , פס' 4 להחלטה (לא פורסמה, 2.4.03)). בנסיבות אלה, לא ראיתי מנוס מלהורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר (ראו בש"פ 3119/04 מדינת ישראל נ' אבו עסא (לא פורסמה, 8.4.04); בש"פ 7157/11

מדינת ישראל נ' ורטון , פס' 10 להחלטה (לא פורסמה, 18.12.11)).

עם זאת, ועל מנת להפחית את החשש מפגיעה באינטרס הציבורי, אני מורה כי יוכן תסקיר בעניינו של המשיב, בו תיבחן חלופת מעצר ואפשרות לאיזוק אלקטרוני של המשיב. התסקיר יוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תוך 21 יום. בית המשפט יורה על תנאי שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים על פי שיקול דעתו. עד להחלטת בית המשפט המחוזי יישאר המשיב במעצר.