בש"פ 7419-22 בש"פ 7419-22

1.לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (להלן: חוק המעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ש' רנר) במ"ת 61093-11-21 מיום 18.10.2022, בגדרה נדחתה בקשת העורר לשינוי תנאי מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

תמצית עובדות כתב האישום והרקע לערר

2.תחילה יצוין, כי נוכח היות העורר קטין, פירוט תמצית העובדות ייעשה תוך הסתרת פרטים מזהים, כגון שכונת מגוריו, מקום חלופת מעצרו וכן שמותיהם של יתר המעורבים בפרשה.

3.ביום 25.11.2021 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של המתה בקלות דעת, לפי סעיף 301ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

4.על פי המתואר בכתב האישום, בתקופה הרלבנטית אליו, העורר התגורר יחד עם משפחתו בבניין מגורים בירושלים. עובר למתואר בכתב האישום, במועד שאינו ידוע, התגלע סכסוך בין משפחתו של העורר לבין שכניהם. ביום 10.11.2021, בשעה 15:15 לערך, התפתחה קטטה בין אביו של העורר לבין אחד משכניו, אשר כללה אנשים נוספים. בשלב מסוים, הגיעה לידיעת העורר דבר קיומה של הקטטה, והלה – אשר באותו העת שהה בביתו – רץ לעבר מקום התרחשותה, כשבידו סכין. משהגיע העורר אל האזור בו התרחשה הקטטה, רוסס בגז מדמיע על-ידי אדם שזהותו איננה ידועה, וסמוך לכך התפתח בינו לבין אחד המשתתפים בקטטה – בן המשפחה השכנה (להלן: המנוח) – עימות, שבסופו דקר העורר את המנוח בבטנו. כתוצאה מכך נגרמו למנוח חורים בלולאת המעי הדק ובווריד הכסל הימני, אשר הובילו למותו.

5.בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו; וביום 16.12.2021 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו.

6.ביום 21.12.2021, ובהתאם להסכמת הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' יעקובי) כי העורר ישוחרר ממעצר מאחורי סורג ובריח לחלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דודתו בצפון הארץ. כן נקבעו תנאים לחלופת המעצר, וביניהם הפקדת ערובות כספיות ואיסור על אביו להיות מפקח יחיד.

7.ביום 15.07.2022, נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' רנר), חרף התנגדות המשיבה, לבקשת העורר לאפשר לו חלונות פיקוח לצרכי עבודה. בפתח החלטתו ציין בית המשפט את חומרת המעשה המיוחס לעורר, אולם לצד זאת התייחס לעמדת שירות המבחן, אשר בא בהמלצה לאפשר לעורר חלונות פיקוח כאמור, תוך הותרת יתר תנאי מעצרו על כנם. עוד התייחס בית המשפט לגילו הצעיר של העורר, לפרק הזמן הממושך בו שהה במעצר (תחילה מאחורי סורג ובריח, ובהמשך בחלופת מעצר של פיקוח אלקטרוני) ובכך שמדובר בחלון זמן מצומצם של 5 שעות מדי יום לצרכי עבודה. לבסוף התייחס בית המשפט לכך שמקום עבודתו של העורר נמצא סמוך למקום מעצרו; שתנאי עבודתו מאפשרים פיקוח צמוד; ושהמסוכנות הנשקפת ממנו אינה כללית, אלא ממוקדת בסכסוך מושא כתב האישום.

8.ביום 18.10.2022, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העורר לשחררו ממעצר לצורך השתלבות במסגרת חינוכית. בהחלטתו התייחס בית המשפט לתסקיר שירות המבחן שהוגש, אשר לא בא בהמלצה להיעתר לבקשת העורר, וזאת – נוכח הסברה כי שילובו במסגרת שבה תהיה לו אינטראקציה עם נערים בני גילו יעלה את רמת הסיכון הנשקף ממנו להתנהגות אימפולסיבית. במסגרת זו ציין בית המשפט את הכלל, לפיו בית המשפט לא יסטה בנקל מהמלצת שירות המבחן. לבסוף, התייחס בית המשפט לשוני בין מתן חלונות פיקוח לצרכי עבודה ובין שילוב העורר בבית ספר – מגבירי הסיכון הקיימים באחרון.

9.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. במסגרתו טוען העורר, כי שגה בית המשפט המחוזי עת שסמך ידו על תזכיר שירות המבחן, אשר לשיטתו שטחי ובלתי מקצועי. העורר מציין, כי התסקיר מתבסס על שיחה קצרה בת 20 דקות שנערכה עמו; וכי הוא נשען אך על חלק ממצאיהם של הפסיכולוג והיועץ של בית הספר שהסכים לאפשר לעורר להשתלב בו. עוד טוען העורר, כי שירות המבחן סטה ללא כל סיבה נראית לעין מהאמור בתסקיריו הקודמים, בהם הוא תואר כנער נורמטיבי; ומקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה מסוכנותו הלכאורית של העורר ממוקדת אך ורק בסכסוך שהוביל לאירוע מושא כתב האישום. לעמדתו, שירות המבחן גיבש עמדתו מראש ולא בחן באופן רציני ומקיף את אפשרות שילובו בבית ספר. לבסוף טוען העורר, כי גם אם נשקפת ממנו מסוכנות, היה על בית המשפט לבחון חלופות אשר יש בהן כדי לאיין את מסוכנותו.

10.בדיון שנערך לפניי חזר בא-כוח העורר על עיקרי טיעוניו שבכתב. בא-כוח המשיבה, מצידו, טען כי יש לדחות את הערר. לשיטתו, הן שירות המבחן, הן בית המשפט המחוזי התייחסו לשוני בין התרת חלונות פיקוח לצרכי עבודה ובין שילוב העורר בלימודים בבית ספר. עוד צוין, שבתסקיר מיום 01.09.2022, נקבע כי מידת הסיכון הנשקפת מהעורר היא גבוהה; וכי לעמדת שירות המבחן, שילובו בבית הספר תגביר את רמת הסיכון להתנהגות אימפולסיבית מצידו. כן התייחס בא-כוח המשיבה לכך שלעורר 5 הפרות של תנאי שחרורו, כך שקיים קושי לתת בו אמון ולשחררו מפיקוח אלקטרוני לצורך לימודים. לבסוף, ציין בא-כוח המשיבה, כי ככל שיתקבל תסקיר חיובי בעניינו של העורר, אשר יבוא בהמלצה לשחררו מפיקוח אלקטרוני, תשקול המשיבה לאפשר לו להשתלב בלימודים בבית ספר.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בערר על בנספחיו ונתתי דעתי לטענות הצדדים ובאי-כוחם, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הערר.

12.בהתאם לסעיף 21 לחוק המעצרים ופסיקת בית משפט זה, יש לעצור נאשם בפלילים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בהתקיים שלושה תנאים: קיומה של עילת מעצר; קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את הנאשם לביצוע המיוחס לו בכתב האישום; והיעדר אפשרות להגשים את מטרת המעצר בפועל בדרך של חלופת מעצר (בש"פ 7413/22 וון הארן נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (10.11.2022)). בענייננו, לא עולה שאלה בדבר שחרור העורר לחלופת מעצר, אלא לגבי שינוי תנאי מעצרו.

13.כידוע, לחינוך מעמד מיוחד במשפטנו (ראו: בג"ץ 2599/00 יתד נ' משרד החינוך, פ"ד נו(5) 834 (2002); בג"ץ 3752/10 רובינשטיין נ' הכנסת (17.09.2014)). כפי שצוין בעבר על-ידי השופט ת' אור:

"החינוך הוא מכשיר חברתי אשר לא ניתן להפריז בחשיבותו. מדובר באחת הפונקציות החשובות ביותר של הממשלה והמדינה. החינוך הוא חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי חופשי, חי ומתפקד. הוא מהווה יסוד הכרחי למימושו העצמי של כל אדם. הוא חיוני להצלחתו ולשגשוגו של כל פרט ופרט. הוא חיוני לקיומה של חברה, שבה חיים ופועלים אנשים המשפרים את רווחתם ותורמים, בתוך כך, לרווחתה של הקהילה כולה" (בג"ץ 1554/95 עמותת "שוחרי גיל"ת" נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד נ(3) 2, 22 (1996)).

14.לא בכדי, אחת מן העילות לקבלת חלון פיקוח כאשר מדובר בעציר קטין הוא "לשם לימודים בבית ספר" (סעיף 22ד(1)(ג)(2) לחוק המעצרים).

15.אל מול ערך החינוך, יש לאזן את האינטרס של שמירה על שלום הציבור ובטחונו מפני נאשמים אשר נשקפת מהם סכנה (ראו מיני רבים: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין, פסקה לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (02.04.2003)). בהתאם לכך, צוין לא אחת בפסיקת בית משפט זה, חלון פיקוח לא יינתן בנקל, אלא רק במקרים מוגבלים ומוגדרים על פי חוק, לצרכים חיוניים וספציפיים, וזאת – לאחר שבית המשפט בחן את כלל הנסיבות הרלבנטיות לעניין (בש"פ 7376/21 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 לפסק דינו של השופט י' אלרון (07.11.2021), והאסמכתאות שם).

16.בעבר, נעשתה השוואה בין שחרור עציר בגיר לצרכי לימודים, ובין שחרורו לצרכי עבודה, היות ששתי עילות אלה אינן מנויות במסגרת סעיף 22ד(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. בשני המקרים נקבע, כי נקודת המוצא היא שאין לאפשר חלון פיקוח (בש"פ 77/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (11.01.2017) (להלן: עניין פלוני)).

17.ומכלל ההן נלמד הלאו, שכן בענייננו לא רק שמדובר בעציר קטין, אלא מדובר בעציר קטין אשר הותר לו חלון פיקוח לצרכי עבודה, שכידוע, ניתן רק "במקרים יוצאי דופן שימצאו מתאימים לכך" (בש"פ 2296/16 חג'ג' נ' מדינת ישראל, 229/16, פסקה 16 לפסק דינו של השופט ח' מלצר (15.05.2016); בש"פ 6815/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (13.09.2016); עניין פלוני, בפסקה 14).

18.נכון הדבר – שירות המבחן הבחין בין המלצתו לאפשר לעורר חלון פיקוח לצרכי עבודה, ובין המלצתו שלא לאפשר לו להשתלב במסגרת לימודים בבית ספר. כך, סבר שירות המבחן, כי שילובו במסגרת לימודים עם בני גילו עשויה להגביר את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו.

19.ואולם, על אף החשיבות שיש לעמדת שירות המבחן, המלצתו אינה בגדר "נעשה ונשמע" (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק ז'); והסמכות לקבוע ולשנות את תנאי מעצרו של נאשם נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (בש"פ 5480/22 התייר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (12.09.2022)).

20.העורר נמצא כבר כשנה בתנאים מגבילים והרחק מביתו. לחובתו מספר הפרות של תנאי מעצרו, אשר לשיטתי אינן מהותיות. משפחתו של העורר הצליחה לאתר מוסד לימודים אשר הסכים לקלוט את העורר לתקופת ניסיון של חודש וחצי, לבחינת אפשרות שילובו בלימודים בבית ספר. על-אף שתחילה מוסד זה לא ידע על דבר קיומו של כתב אישום שהוגש נגד העורר, לאחר שהדבר הובא לידיעתו – לא חזר הוא מנכונותו לקלוט את העורר.

21.המלצת שירות המבחן נסמכה על מקורות מידע קודמים וחדשים, ועל התרשמותו מגורמי טיפול שונים. אולם, התסקיר נערך על-ידי קצין מבחן שלא ליווה את העורר מתחילת הדרך, ובתסקיר קודם מיום 07.12.2021 התרשם שירות המבחן, כי העורר "בעל תפקוד כללי חיובי, כאשר טרם מעצרו הוא ביקר באופן סדיר בבית הספר ולא היה מעורב בבעיות התנהגות".

22.ההליך בעניינו של העורר מתקדם, כך שלפי טענת בא-כוח העורר, עליה לא חלק בא-כוח המשיבה, נקבעו דיונים לחודשים פברואר ומרץ 2023 למשפט זוטא. עם זאת, עולה חשש, כי קצב התקדמות ההליך ימנע מהעורר את האפשרות ללמוד לימודי תיכון עם בני גילו. וזאת, חרף העובדה שעודנה עומדת לו חזקת החפות.

23.כפי שציינתי, שיקוליו של העורר אינם עומדים לבדם, ויש לאזנם מול שיקולים נוספים, ובהם שלום הציבור ובטחונו. אולם, בהינתן שניתנו לעורר חלונות פיקוח לצרכי עבודה, ובהינתן שליציאה ללימודים ערך סגולי הגובר על הערך הנובע מהותרת יציאתו של העורר לעבוד בעבודה זמנית – הן לעורר, הן לאינטרס הציבורי – סבורני כי בעריכת מאזן בין כלל השיקולים, הכף נוטה לכיוון שחרור העורר ממעצר בפיקוח אלקטרוני. זאת, כאשר נקבע כי המסוכנות הנשקפת מהעורר איננה כללית, אלא ממוקדת בסכסוך הפורט בכתב האישום. וכפי שציינה אך לאחרונה חברתי השופטת ר' רונן:

"אני סבורה כי ככל שהדבר אפשרי וכאשר מכלול הנסיבות הרלוונטיות מאפשר זאת, יש ככלל יתרון בכך שמי ששוחרר ממעצר בתנאים יוכל לצאת לעבוד – זאת לעומת האפשרות האלטרנטיבית לפיה הנאשם ישהה בכל שעות היום והלילה בביתו ללא אפשרות יציאה וללא אפשרות להתפרנס" (בש"פ 5585/22 לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.08.2022)).

דברים אלו נכונים מקל וחומר מקום בו מדוברים בלימודים.

24.אשר על כן, מצאתי לקבל את הערר, באופן שיבוטל האיזוק האלקטרוני, ותחת זאת העורר יותר במעצר בית מוחלט, למעט יציאה לבית הספר שהסכים לקלוט אותו. זאת, ביעדים ובזמנים שייקבעו על-ידי בית הספר; וכאשר אחד מהמפקחים שאושרו על-ידי בית המשפט ילוו את העורר מידי יום אל בית הספר, ויחזיר אותו למעצר בית בתום הלימודים. בהתאם לכך, העורר לא יהיה רשאי להמשיך בעבודתו.

ויודגש: בית המשפט מצפה משירות המבחן להמשיך לטפל במעקב אחר העורר, כפי שעשה עד כה, ויגיש עדכונים לבית המשפט המוסמך ככל שהדבר ידרש, בהתאם לשיקול דעתו. כמו כן, בסוף תקופת הניסיון בת חודש וחצי, יעדכן בית הספר את שירות המבחן בדבר אופן ההשתלבות של העורר במסגרת לימודיו. בהתאם לכך, תוגש הודעת עדכון לבית המשפט המחוזי, אשר לפיה יבחן המשך הטיפול בעורר.

25.סוף דבר: הערר מתקבל, בכפוף לתנאים המנויים לעיל.