בש"פ 5438/08 מדינת ישראל נ. עמיר אבו ימן

בפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מיום 16.6.08, אשר דחה את הבקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו והורה על שחרורו של המשיב בתנאים.

1.

נגד המשיב ונגד אדם נוסף בשם ענאן חוסיין (להלן: ענאן ) הוגש ביום 16.4.08 כתב אישום המייחס לו אחזקת 30.55 ק"ג סם הירואין, מחולק ל-60 חבילות. על-פי כתב האישום הגיע המשיב יחד עם ענאן בסמוך לגדר המערכת עם לבנון, והשניים לקחו משם שני תיקי גב ובהם הסם. השניים נעצרו כאשר תיקי הגב ובהם הסמים על גופם.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיב ושל ענאן עד לתום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 27.5.08 נעצר ענאן בהסכמתו עד תום ההליכים נגדו. בא-כוחו של המשיב הסכים כי ישנן ראיות לכאורה נגד מרשו, וכי קיימת עילת מעצר, וביקש כי תיבחן אפשרות לשחררו לחלופת מעצר באמצעות תסקיר שירות המבחן. בית המשפט הורה על עריכת תסקיר, וציין כי ככל שלא יהיה ניתן לערוך תסקיר עקב עיצומי שירות המבחן, יבחן בית המשפט את הסוגיה בהעדר תסקיר.

3.

ביום 16.6.08 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו, בהעדר תסקיר מבחן. בית המשפט קבע כי מדובר בצעיר נורמטיבי ללא עבר פלילי ולפיכך ניתן לשקול בעניינו חלופת מעצר. בית המשפט שמע את הוריו של המשיב, והתרשם כי מדובר באנשים נורמטיביים שניתן לתת בהם אמון. האב הינו איש צבא קבע, האם עקרת בית, ולשניהם אין עבר פלילי. ההורים הציעו לעבור עם המשיב לעוספיא ולפקח עליו, ובהצעה זו ראה בית המשפט את החשיבות שמייחסים הורי המשיב לפיקוח עליו. לפיכך קבע בית המשפט כי המשיב ישוחרר למעצר בית בבית הוריו בכפר ראמה, כאשר בכל עת ישהה עימו אחד מהוריו. בית המשפט הורה לכל אחד מההורים לחתום על התחייבות עצמית בגובה של 10,000 ₪ להבטחת התחייבותו לפקח על המשיב ולדווח למשטרה אם יפר המשיב את תנאי השחרור ויצא מן הבית ללא אישור. כן הורה בית המשפט כי יותקן למשיב אזיק אלקטרוני, וכי לאחר סיום השביתה בשירות המבחן יועמד המשיב לפיקוח של השירות במסגרת של פיקוח מעצרים. כן ניתן צו לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ. לבסוף קבע בית המשפט כי המשיב יחתום על התחייבות עצמית בגובה של 50,000 ₪ ויפקיד בקופת בית המשפט מזומן או ערבות בנקאית ללא הגבלת מועד בסכום של 10,000 ₪.

בעקבות ההחלטה התבקש עיכוב ביצוע השחרור, ובית המשפט קבע כי השחרור אכן יעוכב עד ליום 18.6.08 בשעה 14:00. בהסכמת באי-כוח הצדדים הוארך מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת.

4.

העוררת טוענת כי העבירות בהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות שלא נסתרה. החזקתו של המשיב בסם מסוכן ביותר – הרואין – בכמות גדולה ביותר מעידה בפני עצמה על מסוכנותו, ומעובדות כתב האישום עולה שהאיש או הארגון ששלח אותו סומך עליו מאוד, דבר המלמד על מעמדו בעסקה. בהעדר גרסה מטעם המשיב, מניחה העוררת כי הוא מעורב בעסקאות סמים מורכבות אשר המלחמה בהן מחייבת את מעצרו לשם פגיעה ב"שרשרת הסם". העוררת מפנה לפסיקה לפיה יש לראות בבלדרים כחלק הכרחי בשרשרת הפצת הסמים, ומכאן כי יש ככלל להורות על מעצרם עד תום ההליכים. כן היא מפנה לפסיקה לפיה אף עבירה ראשונה בעסקי הסמים מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. העוררת טוענת כי טעה בית המשפט המחוזי משלא פירט מדוע מקרה זה נופל בגדר החריג לכלל.

בא-כוח המשיב טען כי על בית משפט זה לבחון האם נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב. לטענתו מדובר בצעיר בן 18 אשר סיים 12 שנות לימוד, בא ממשפחה נורמטיבית בה האב הוא איש קבע בצה"ל. ההורים היו מוכנים לעבור למקום אחר ולשכור דירה על מנת לפקח על המשיב במסגרת מעצר בית. למשיב אין עבר פלילי, והתנאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, הכוללים מעצר בית מלא, איזוק אלקטרוני והפקדת ערבויות גבוהות, יכולים להבטיח כי לא יפר את תנאי המעצר. הסנגור הציג פסיקה בה שחררו נאשמים בעבירות סמים חמורות. לטענתו, החריג המצדיק במקרה זה שחרור הינו גילו הצעיר של המשיב והעדר עבר פלילי. עוד ציין הסנגור כי לא ניתן תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב בשל העיצומים בשירות המבחן.

5.

לאחר שמיעת הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את ערר המדינה ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

עבירות סמים מקימות חזקת מסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ולא בכדי. קיימים בעבירות אלו מאפיינים המצביעים על מסוכנותם של העוסקים בעבירות מעין אלו. ראשית, אלו הן עבירות ששכר רב בצידן, ואשר העוסקים בהן מרוויחים "כסף קל". לפיכך יש בהן פיתוי רב, אשר יש להניח שגובר פעמים רבות על החשש ממעצר או מאסר. שנית, פעמים רבות מעורבים בעבירות אלו אף אנשים נורמטיביים נעדרי עבר פלילי, הן בשל האינטרס של סוחרי הסמים להשתמש באנשים בעלי עבר נקי כבלדרים לצורך הברחת הסמים (ראו בש"פ 5377/00 אסרף נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.8.00)), והן בשל, כך נראה, הפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים שאינן כרוכות בפעילות עבריינית מטיבה ונראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת תיק ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום. מאפיין זה מחייב אף הוא יחס מחמיר כלפי אותם אנשים נורמטיביים במסגרת המלחמה בנגע הסמים. שלישית, מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא תמיד נדרשת יציאה מהבית ואפשר לבצע חלק מהעסקה באמצעות תקשורת והעברת הוראות טלפוניות או באמצעי תקשורת אחרים (בש"פ 5979/02 קבסה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 15.7.02)). רביעית, ומעל הכל, ניצבת חומרתן של עבירות אלו ביצירת נזק לחברה. אמר על כך השופט זמיר את הדברים הבאים:

"אכן, הסחר בסם הוא ראש וראשון לעבירות: דומה כי אין עבירה חמורה ממנו מבחינת הנזק לחברה. ניתן לומר עליו שהוא שורש פורה ראש ולענה, שהוא הורס חיים רבים ומצמיח עבירות קשות. כגודל הנזק שמקורו בסמים כך צריכה להיות גם עוצמת המלחמה בסמים. מלחמה זאת, כמו כל מלחמה, גורמת לחברה, לא פעם, להקשיח את מידותיה. כך ניתן להסביר ולהצדיק את המדיניות הנוהגת בנוגע למעצר של נאשמים בעבירה זאת עד תום ההליכים" (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3), 164 (1995)).

לפיכך, אין לתמוה על כך שהיחס לעבירות אלו ולעצורים בגינן, ונראה שיותר מבעבירות אחרות, הוא יחס מחמיר וכלל הגישה היא כי אין לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בעבירות סמים, אלא בהתקיימן של נסיבות חריגות ביותר. כך למשל ציינה השופטת נאור זה מכבר:

"אכן, העוררים צעירים שהתנהגו עד כה באופן נורמטיבי, וכנראה הכסף סינוור את עיני שניהם, ואולם חלקי עם הדוגלים שבעבירות סמים (שלא לצריכה עצמית) הכלל הוא המעצר והחריג הנדיר הוא השחרור (בש"פ 1970/08 וייספיש נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 9.3.08)).

6.

בעניין זה אכן מדובר בבחור צעיר, יליד 1989, ללא עבר פלילי, אשר בא ממשפחה נורמטיבית. בית המשפט התרשם מהוריו ומנכונותם לפקח באופן רציני על המשיב במסגרת מעצר בית. עם זאת, אני סבורה כי מהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא עולות נסיבות חריגות המצדיקות את שחרור המשיב לחלופת מעצר, וזאת במיוחד על רקע העובדות המיוחסות למשיב בכתב האישום.

המשיב מואשם בהחזקת סם בכמות גדולה ביותר של 30.55 ק"ג . יודגש כי מדובר באחד הסמים המסוכנים ביותר, הרואין. הסמים נלקחו בסמוך לגדר הגבול עם לבנון, והמשיב יחד עם שותפו לעבירה נתפסו כאשר התיקים על גבם. המשיב לא שיתף פעולה בחקירה ולא מסר גרסה המסבירה את חלקו בעניין, כך שלא ניתן להניח לטובתו כי מדובר רק בבלדר תמים, ואף מעבר לכך, הנסיבות כאמור שוללות לכאורה את תמימותו. מעמדו של המשיב בשרשרת הפצת הסם אינו ברור, וכאמור המשיב לא סיפק גרסה משלו בעניין זה. אני סומכת את ידי על התרשמותו החיובית של בית המשפט המחוזי מהוריו של המשיב ובטוחה כי הם נכונים לפקח באופן אמיתי ורציני על המשיב. עם זאת, איני סבורה כי במקרה זה יש ביכולתם לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב. מפאת אופי העבירה והעדר מידע באשר למעמדו של המשיב בשרשרת הפצת הסם, לא ניתן להסתמך על נכונותם הכנה של ההורים למנוע את המשך פעילותו של המשיב בתחום הסמים.

אשר על כן, הערר מתקבל. המשיב ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו. עם זאת אעיר כי לאחר שיסתיימו העיצומים של שירות המבחן ניתן יהיה לבקש מבית המשפט המחוזי הגשת תסקיר בעניינו של המשיב ובחינת מכלול ההיבטים הרלבנטיים ולעיין מחדש במעצרו.