בש"פ 7055/13 ארלאזי זובידאת נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מתאריך 16.10.2013 (כב' השופט ב' ארבל ), בתיק מ"ת 14325-10-13, שבגדרה הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת מכח הוראת סעיף 21 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

להלן יובאו בקצרה הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע כללי

2.

נגד העורר הוגש בתאריך 7.10.2013 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 13.6.2013, נרקמה עיסקה למכירת נשק, בין מי ששימש אז כסוכן סמוי (להלן: הסוכן ) לבין העורר והמנוח, משהאדה מוחמד (המכונה בהחלטת בית המשפט המחוזי, מושא ערר זה, כפי שיכונה גם כאן: חמודי ), בה הוסכם כי השניים ימכרו ל סוכן נשק בסכום כולל של 10,000 ש"ח. לצורך השלמת העיסקה האמורה, נפגשו השניים בתחנת דלק מסוימת בדבוריה, שם מכרו ל סוכן תת-מקלע מאולתר בקליבר של 9 מ"מ וכן מחסנית ריקה מכדורים.

נוכח מעשיו הנטענים כמתואר לעיל, הואשם העורר בעבירות הבאות: עבירות בנשק (נשיאת והובלת נשק) בצוותא – עבירות לפי סעיף 144(ב) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות בנשק (סחר בנשק) בצוותא – עבירה לפי סעיף 144(ב2) ל חוק העונשין .

במקביל לכתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר – עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, וזאת לפי סעיף 21 ל חוק המעצרים .

השתלשלות העניינים בהליכי המעצר

3.

בתאריך 16.10.2013 התקיים דיון בבקשת המדינה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו – שהתקבלה. לעניין קיומן של ראיות לכאורה – בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש כי הוא סומך את ידיו, בין השאר, על עדות הסוכן בדבר מעורבותו של העורר באירוע, בעודו מציין כי לגישתו לא ניתן היה להצביע, באותו שלב, על כרסום בחומר הראיות בתיק – וזאת מאחר שמצא כי עדות הסוכן נתמכה בשיחות טלפון עם חמודי וכן בזיכרון-דברים שנועד לתעד את אחת השיחות ביניהם, שלא הוקלטה. בית המשפט המחוזי הנכבד סמך את ידו, בהחלטתו זו, גם על צילומים בהם הופיע העורר לצדו של חמודי במכוניתו של האחרון, תוך שהוא דוחה את עמדת העורר לפיה לא היה מודע למיהות העיסקה (בהסתמכו, בין השאר, על שנפסק ב-בש"פ 1912/09

זיטון נ' מדינת ישראל (13.3.2009)).

בקשר לשאלת קיומה של חלופת מעצר בעניינו של העורר – קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי מאחר שהעורר היה מעורב בעבירות של סחר בנשק, אזי קיימת לגביו חזקת מסוכנות סטאטוטורית – לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) ל חוק המעצרים . בהמשך לכך דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את האפשרות כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר. זאת בעיקר בהתחשב בעברו הפלילי של העורר, המלמד כי העורר ריצה, בשעת ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום כאן, מאסר (שהושת עליו בהליך אחר, שם הורשע בעבירות של: אחזקת נכס החשוד כגנוב, פריצה לרכב וגניבת רכב) – בדרך של עבודות שירות. בהליך האמור גם הוטל על העורר עונש של מאסר מותנה. עוד יצוין כי שנה קודם לכן, העורר נדון בבית משפט השלום בנצרת לעונש של מאסר בפועל (למשך 8 חודשים) וכן לעונשי מאסר מותנים, בגין עבירות של: איומים, התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר במהלך מילוי תפקידו, היזק לרכוש במזיד וחבלה במזיד לרכב.

לבסוף קבע בית משפט המחוזי הנכבד, כי על אף שהעבירות הקודמות שעבר העורר אינן מאותו הסוג של העבירות מושא כתב האישום – יש בעבר הפלילי האמור כדי

ללמד על הסיכון והאלימות שנשקפים מן העורר.

4.

מכאן הערר, המתמקד בשאלת חלופת המעצר, וזאת לאחר שבא-כח העורר הודיע בדיון שנערך בפני בתאריך 23.10.2013

– כי הוא יסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר, וכי ימקד את טיעוניו במישור חלופת המעצר בלבד (ראו: החלטתי מאותו היום).

להשלמת התמונה אציין כי בדיון שנערך בפני הוריתי כי עד להחלטה אחרת – יישאר העורר במעצר.

טענות הצדדים

5.

נוכח הסכמת בא-כח העורר כאמור כי טיעוניו בערר יתמקדו רק בקביעות בית המשפט המחוזי הנכבד במישור של חלופת המעצר, אצטמצם פה למה שהוא טען באותו נושא, הן בטיעוניו בכתב והן בדיון שנערך בפני.

בא-כח העורר גרס בהקשר זה, כי במקרים חמורים בהרבה – בתי-המשפט הסתפקו בחלופות מעצר שונות. בא-כח העורר הוסיף עוד, כי בית המשפט המחוזי הנכבד לא נתן משקל מספיק לגילו הצעיר של העורר. כן ציין בא-כח עורר כי לעורר אין עבר פלילי, הנוגע לביצוען של עבירות מאותו הסוג בו הוא מואשם כאן וכן הוא טען כי בהתחשב ברשימת עדי-התביעה בתיק העיקרי – אין חשש מצד העורר לשיבוש הליכי-משפט.

6.

בא-כח המשיבה טען מנגד, תוך שהוא סומך את ידו על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד –

כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, נוכח קיומן של ראיות לכאורה והמסוכנות שעולה מן העורר. יתר על כן הוא הדגיש כי העבירות המיוחסות לעורר בוצעו, בעת שהעורר ריצה עונש מאסר על דרך של עבודות שירות, וכאשר היה תלוי נגדו מאסר על-תנאי.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בהודעת הערר, ולאחר שמיעת טענות הצדדים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי , כך שיוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר, כמפורט בפיסקה 9 שלהלן.

8.

נוכח ההסכמה בדבר קיומן של ראיות לכאורה – הנני נדרש לבחון כאן רק את הסוגיה בדבר השגת מטרות המעצר על דרך של חלופה. המסגרת הנורמטיבית לכך מצויה בהוראת סעיף 21(ב)(1) ל חוק המעצרים , שלפיה נאשם יוותר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, רק כאשר: מתקיימת עילה למעצרו, יש בנמצא – לגבי כתב האישום – ראיות לכאורה, נשקפת מהנאשם מסוכנות, או חשש לשיבוש הליכי משפט – ולא ניתן לאיין אותם, באמצעות חלופת מעצר (עיינו בהחלטתי שניתנה לאחרונה – ב-בש"פ 6208/13 מדינת ישראל נ' חאג' יחיא

(16.10.2013)).

ביחס לפרמטרים המצוינים בסעיף 21(ב)(1) ל חוק המעצרים הנ"ל, אציין כי פה עילת המעצר נובעת ממסוכנותו הסטאטוטורית של העורר, וזאת מקום שהעבירות המיוחסות לו במכלול, נוגעות לסחר בנשק, ובסוגיה של קיומן של ראיות לכאורה – ניתנה כאמור הסכמה לצורך ההליך שבפני.

9.

נוכח האמור לעיל – עלי לבחון איפוא עתה את שאלת חלופת המעצר. אעיר שלא נעלם מעיני כי בצקלונו של העורר עבר פלילי, והוא כולל עבירות של רכוש ואלימות, כאשר בעבירות, מושא הערר כאן – הוא מואשם לראשונה. יתר על כן הנסיבות שבהן בוצעו המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום – אכן מקשות על שחרורו, ואולם בצד שיקולים אלה ניצבות טענות ההגנה, שכופרות במעורבותו הישירה של העורר בעסקת הנשק. נראה איפוא כי אין לפסוח פה על בחינת האפשרות לקיומה של חלופת מעצר הדוקה, וזאת מבלי שאטע מסמרות כי יש לצעוד בדרך זו, אם יש לה בכלל התכנות בנסיבות (השוו: בש"פ 3732/13 אסדי נ' מדינת ישראל (4.6.2013)) .

לפיכך – אני מורה כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר בתוך 30 ימים ממועד החלטתי זו – לבית המשפט המחוזי הנכבד, אשר יחליט בענין, בעקבות הגשת התסקיר ושמיעת הצדדים – כטוב בעיניו.

10.

נוכח כל האמור לעיל – דין הערר להתקבל באופן חלקי , כאמור בפיסקה 9 שלעיל. עד להחלטה אחרת, ככל שתתקבל – ישאר העורר במעצר.