בש"פ 3732/13 ואיל אסדי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) במ"ת 9782-05-13 מיום 20.5.13, שבגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. עניינה של הפרשה עבירות איומים, נשק ויריות באזור מגורים.

רקע

ב.

כנגד העורר, יליד 1969, הוגש ביום 6.5.13 כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירת נשק לפי סעיף 144(א) ו-(ב) לחוק ויריות באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק.

כנטען בכתב האישום, ביום 26.4.13 בסמוך לשעה 00:45, הגיע העורר יחד עם שמעון מזרחי (להלן שמעון ) למועדון חשפנות בחיפה. בעקבות ויכוח בין העורר לבין אחיו של בעל המועדון, התבקש העורר לעזוב את המקום. בעת שלווה העורר החוצה איים, כנטען, על בעל המועדון ועל המאבטח שיפגע במקום, תוך שציין כי הוא עבריין מורשע שריצה 17 שנות מאסר. סמוך לשעה 00:54 יצאו העורר ושמעון מן המועדון ונסעו מן המקום. נטען, כי בסמוך לשעה 01:14 חזרו העורר ושמעון למועדון ברכב. העורר עמד בפתח המקום ודרש מן המאבטח לאפשר לו לדבר עם בעל המועדון, כדי שזה יתנצל בפניו, וזאת תוך שהוא מאיים לפגוע בבעלים ובמקום. העורר התבקש על-ידי מאבטח נוסף לעזוב את המקום, ואז הרים העורר, תוך כדי איומיו, את חולצתו למען יראו כי הוא נושא אקדח וסכין. כנטען, בסמוך לשעה 01:40 נסע העורר ברכב שבו נהג שמעון, ירה לעבר המועדון תוך כדי נסיעת הרכב, וזאת כאשר שני מאבטחים עומדים בכניסה למועדון. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

החלטת בית המשפט המחוזי

ג.

ביום 20.5.13 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר המבוססת, בין היתר על הודעותיהם של מאבטחי המועדון, העולות בקנה אחד עם צילומי מצלמות האבטחה ועם גירסת העורר, ואשר הצליחו לזהות את היורה ולמסור תיאור שלו ושל הרכב שבו נסע. עוד צוין, כי צילומי מצלמות האבטחה אף מחזקים את דברי המאבטחים ובעל המועדון בכל הקשור לאירועים שקדמו לירי. בית המשפט קבע, כי טענותיו של העורר כנגד זיהויו, קיומם של מחדלי חקירה ושחרורו של שמעון, המעורר שאלות, יידונו בהליך העיקרי. עם זאת צוין, כי ראוי שהמשיבה תבהיר בהקדם האם בדעתה להגיש כתב אישום כנגד שמעון שותפו של העורר, ואם לאו, את הבסיס להחלטתה. בית המשפט קבע, כי קיימת עילת מעצר בעניינו של העורר, וזאת באשר מסוכנותו נלמדת לא רק מחומרת המעשים המיוחסים לו, אלא גם מעברו הפלילי העשיר, שעיקרו עבירות איומים ואלימות. לפיכך קבע בית המשפט, כי אף שקיימת חובה לשקול חלופת מעצר גם בעבירות החמורות ביותר, בעניינו של העורר אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מסוכנותו הרבה.

הערר והדיון

ד.

כ לפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. נטען, בין היתר כי שגה בית המשפט קמא משלא ייחס חשיבות מספקת לקשיים העולים בכל הנוגע לזיהויו של העורר כיורה, שכן המרחק בו נראה הרכב אינו מאפשר טווח ראייה, בפרט שבאזור אין תאורה מספקת, ואין כל ממצא פורנזי הקושר את העורר לאירוע הירי. כן נטען, כי קיימים מחדלי חקירה שהרשות החוקרת חדלה בהם ביודעין, ובין היתר לא אוכן מכשיר הטלפון של העורר בשעת האירוע, ולא נבדקה טענתו שלפיה החזיק אקדח דמה לצורך הגנה על פדיון מרכולתו. מחדלים אלו, כנטען, פוגמים באופן מהותי

בראיות

הקיימות, ובזכותו של העורר למשפט הוגן, וגורמים איפוא עיוות דין. כן נטען, כי מי שהיה שותפו של העורר – שמעון – שוחרר ממעצר, ובכך יש להשליך על עניינו של העורר. עוד נטען, כי שגה בית המשפט קמא משלא בחן כלל את האפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, וכי בענייננו החשש שנשקף מהעורר מתבטא בעבירות שנעברו מחוץ לביתו, ולפיכך יש במעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני כדי לאיין אותו חשש. כן נטען, כי העורר עצור מיום 28.4.13 בתנאי מעצר קשים, וכי ההליך עתיד להתנהל זמן רב,

ועל כן יהא זה בלתי מידתי להשאירו במעצר.

ה.

בדיון חזר בא כוח העורר על עיקר טענותיו שבכתובים. הודגש, כי המאבטחים נחקרו במשטרה לאחר שצפו במצלמות האבטחה, ובכך נפל פגם. עוד נטען למחדלי חקירה; כי באותו ערב נערכו בסביבה שלוש חתונות, ויתכן כי הירי שנראה מקורו בהן. הוסף, כי אין ראייה פורנזית הקושרת את העורר לאירוע. עוד נטען, כי מביקור במקום האירוע נראה שהמרחק בין הכניסה למועדון לכביש הראשי הוא 15 מטרים , ובשעות הלילה אין תאורה במקום, ועל כן קשה להלום את גירסת המאבטחים כי הבחינו בעורר יורד מן הרכב. לבסוף נטען, כי לעורר אמנם עבר פלילי, אך הוא עלה בשנים האחרונות על דרך הישר: הקים משפחה, פתח עסק, ורעייתו בחודשי הריון מתקדמים. עוד צוין, כי בנו קטוע אצבעות, והמשפחה זקוקה לעורר. בגין אלה התבקשה בחינתה של חלופה. בא כוח המשיבה טען מנגד, כי קיימת תשתית לכאורית מוצקה שעיקרה הודעות המאבטחים, אשר עולות בקנה אחד עם שצולם במצלמות האבטחה. עוד צוין, כי מבירור עם המשטרה עולה כי היריות שנורו במהלך החתונות שנערכו באזור, נורו שעתיים קודם לאירוע מושא כתב האישום. נטען, כי בסמוך לשביל הנסיעה יש תאורה וניתן להבחין, כפי שעלה מן השחזור, בנוסעי הרכב. כן הודגש, כי העורר תחילה טען שלא נשא אקדח, ובהמשך שינה גירסתו וציין כי נשא אקדח צעצוע. אשר לשמעון נטען, כי אין תשתית ראייתית להעמדתו לדין, ואין בכוונת המשיבה להגיש נגדו כתב אישום.

הכרעה

ו.

עיינתי בראיות שבתיק, וסבורני, כי בסופו של יום הרושם המצטבר מן המכלול הוא שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים. כידוע, יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148-149 (1996), מפי הנשיא ברק), ועוד יש לבחון, "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי ייתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" (שם, עמ' 149). לדעתי אלה נתקיימו . עיקר התשתית הראייתית מבוסס על הודעות המאבטחים, שתיארו את חילופי הדברים עם העורר, והבחינו ביריות הנורות מן הרכב, וכן על צילומי מצלמות האבטחה. יודגש, כי העורר אינו מכחיש שהיה במקום, וציין כי לבש חולצת פסים, כפי שגם מסרו המאבטחים. בהמשך הדברים הודה העורר שנשא אקדח, אם כי אקדח צעצוע (ת/5א, עמ' 2), לאחר שבתחילה הכחיש זאת. בנוסף לאשר כתב בית המשפט המחוזי. אדגיש את הודעת המאבטח שלמה אהרון מיום 30.4.13 שעה 0808, שהרחיבה את הודעתו מיום 26.4.13; כן ראו עדות המאבטח גיאורגי אליקשוילי מ-26.4.13. דומה, כי די באלה, בהצטרפם לדברי בית המשפט קמא, לבסס תשתית לכאורית. נטען כאמור למהימנות המאבטחים, ובהקשר זה צוין, כי הם נחקרו במשטרה לאחר שכבר צפו במצלמות האבטחה. לא אכחד, בהקשר זה ובאשר לאי העמדתו של שותפו של העורר – שמעון – לדין נותרים סימני שאלה באשר להסברי המשיבה; אולם התמיהות שהעלה העורר אינן כאלה המאיינות את הראיות הקיימות לכאורה, ומקומן להתברר בעת ניהול ההוכחות, לעת בחינת המהימנות.

ז.

נותרה השאלה האם ניתן להשיג את מטרות המעצר על דרך של חלופה (סעיף 21 (ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996). הראיות לכאורה מצויות, כאמור. עילת המעצר היא של מסוכנות על פי דין, ובמהות, מקום שבנשק עסקינן. ואף אילו אמרנו כי אין בתשתית הראייתית די לביסוס האישום בעניין הירי – ואיננו אומרים כן – קיימת תשתית מבוססת לעבירות הנוספות, והמסוכנות עולה מן המעשים. נראה לכאורה מהשתלשלות הדברים, כי לעורר "פתיל קצר", באחת "הוצת", ושב לזירת האירוע פעם אחר פעם וביקש לתבוע את עלבונו. לאלה מתווסף עברו המכביד עד מאוד. הוא עמד עשר פעמים בפני בתי המשפט החל מ-1995, בעיקר בעבירות אלימות רבות, וכן איומים ונשיאת סכין, וריצה עונשי מאסר לא מעטים, אף כי לא שבע עשרה שנה. השאלה המרכזית בחיפוש חלופה בכגון דא היא שאלת האמון, שהעבר מקשה עליו. עם זאת לא נעלם מעיני כי העורר ניסה לתקן דרכיו. הוא הקים משפחה ועסק, ובשבע השנים האחרונות לא היה מעורב בפלילים. העבירה שנשפט עליה לאחרונה עד לפרשה הנוכחית נעברה ב-2004, כלומר, לפני כמעט תשע שנים (נשפט לאחרונה ב-2007). על כן, ולא בלי התלבטות , אני מורה כי יוגש תסקיר מעצר בעניינו תוך 21 ימים לבית המשפט המחוזי, אשר יחליט בעקבות זאת לפי שיקולו, בלא שאטע מסמרות כלשהם. אני מקדים תודה לשירות המבחן.

ח.

הערר מתקבל איפוא באופן חלקי כאמור מעלה.