בש"פ 8859/12 מדינת ישראל נ. מאיר מגידיש

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו-טהה ) מתאריך 5.12.2012, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי הנכבד על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

להלן אפרט את עיקרי הנתונים הרלבנטיים.

העובדות הצריכות לענין

2.

נגד המשיבים שבפני ונגד שני אנשים נוספים (אחיו של המשיב 1 ואדם נוסף שיכונה כאן: פיני) הוגש כתב אישום, בגדרו יוחסו למשיבים עבירות שונות, כפי שיתוארו בהמשך.

3.

נגד המשיב 1 נטען (באישום השני) כי הוא הגיע, לאחר תיאום טלפוני ובשליחות אחיו, למפגש עם פיני (המואשם באישום הראשון השלישי והחמישי, בין היתר, בעבירה של ניסיון לרצח), שם מסר המשיב 1 לפיני אקדח גנוב, מסוג ברטה 9 מ"מ , כשהוא עטוף בבד, וכן מחסנית מלאה בכדורים. כן נאמר בכתב האישום (באישום השישי) כי המשיב 1 נטל חלק בשיחה בין אחיו לבין פיני ואדם נוסף שפעל בשירות המשטרה (להלן יכונה זה: יובל ) ומסר להם הנחיות בדבר הטיפול הראוי באקדח (נוכח חשש של פיני כי הנשק תקול) וכן קשר עמם קשר לרכישת רובה צלפים. במסגרת קשר זה המשיב 1 שלל אפשרות שהוא עצמו יגיע לאזור המשולש כדי להשיג את רובה הצלפים, אך הציע לשלוח אדם אחר לצורך הרכישה. זאת ועוד, נגד המשיב 1 נטען (באישום השמיני) כי הוא שהה בביתו עם אנשים נוספים והחזיק בסם מסוכן ובכלי המשמש לצריכתו.

4.

נגד המשיב 2 נטען בכתב האישום (באישום הרביעי), כי בהתאם לסיכום מוקדם עם פיני ועם יובל בדבר העברת הנשק, נסע המשיב 2 ברכבו עם יובל למקום המסתור בו הוסלקו האקדח והמחסנית הנ"ל (בצד הדרך של כביש 20, בתוך שיחים בסמוך לארון חשמל), ושניהם העבירו את האקדח והמחסנית למקום מסתור אחר באזור התעשיה בבאר טוביה. במהלך הנסיעה, אסף יובל את הנשק ממקום המסתור בכביש 20, ולאחר מכן נסעו יובל והמשיב 2 ברכבו, כשהאקדח והמחסנית נמצאים ברכב ומוחזקים בידיו של יובל. בהגיעם למיקום מסוים (שתואר בכתב האישום) באזור התעשיה בבאר טוביה, נטען כי יובל ירד מהרכב, הסליק את הנשק ואחר כך עזבו שניהם את המקום. זאת ועוד, נטען (באישום השביעי) כי

המשיב 2 קשר יחד עם פיני לשאת ולהוביל את הנשק, אשר הוסלק לאחר מכן (כמתואר באישום החמישי) בעיר אשקלון, ממקום מחבואו שם – לקריית מלאכי. לצורך כך נפגשו המשיב 2 ופיני באשדוד ושם סיכמו את פרטי הקשר: נטען כי פיני הסביר למשיב 2 כי הוא חושש שהמשטרה עוקבת אחריו ולכן הוא מעדיף שהמשיב 2 יסיע את יובל ברכב ויוביל עמו את הנשק. לאחר סיכום זה, כמתואר באישום השביעי, נטען כי יובל ופיני נסעו ברכבו של פיני, כאשר המשיב 2 נוסע ברכבו בעקבותיהם מאשדוד לאשקלון. בכתב האישום נאמר עוד כי לאחר שהחבורה הגיעה לאשקלון סמוך למקום בו הוסלק הנשק, הם הבחינו בנוכחות משטרתית במקום ולפיכך הסתפקו בכך שביצעו במכוניותיהם סיבובים מסביב למיקום הסלקת הנשק, עד שעזבו את המקום.

5.

נוכח הנטען בכתב האישום הנ"ל – יוחסו למשיב 1 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עסקה אחרת בנשק, מתן אמצעים לביצוע פשע לפי

סעיפים 499(א)(1), 144(ב2), 498(א) (בהתאמה) מ חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירות סמים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 . למשיב 2 יוחסו העבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק (נשיאה והובלה) וניסיון לעבירות בנשק לפי סעיפים 499(א)(1), 144(ב), ו-144(ב) בשילוב עם סעיף 25 ל חוק העונשין

(בהתאמה). כן יוחסה לו עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] .

6.

לצד כתב האישום, הגישה העוררת גם בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטים המתנהלים נגדם. בתאריך 5.12.2012, קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי המשיבים ישוחררו למעצר בית מלא, כל אחד בביתו, וזאת, בכפוף להפקדה כספית של 10,000 ש"ח, וערבות עצמית בסף של 20,000 ש"ח, כל אחד. בית המשפט המחוזי הנכבד נימק את החלטתו זו בקביעה כי יש בראיות לכאורה שהוצגו חולשה, שכן לא ברור מהן – האם המשיבים ידעו למה עתיד הנשק לשמש, קרי האם ידעו כי הם נוטלים חלק בתוכנית ההתנקשות שרקמו פיני ואחיו של המשיב 1.

מכאן הערר שבפני.

טענות הצדדים

7.

לגישתה של המדינה, שגה בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר הורה על שחרור המשיבים לחלופת מעצר בהתבסס על מצב הראיות לכאורה הנוגעות למודעותם של המשיבים לתוכנית ההתנקשות, שהרי למשיבים ממילא לא יוחסה בכתב האישום שותפות לתכנית זו. זה המקום להעיר כי בדיון שהתקיים בפני – המדינה הדגישה כי אין היא חולקת בשלב זה על קביעתו של בית המשפט הנכבד קמא כי יש חולשה בראיות לכאורה לגבי מודעות המשיבים לתוכנית ההתנקשות בחייו של אדם אחר כאמור. ואולם, לשיטתה, הדבר איננו צריך להשליך על ההחלטה בענינם של המשיבים, ככל שמדובר בעבירות הנשק בהן הם מואשמים. המדינה מוסיפה כי בהתחשב בעבירות המיוחסות למשיבים, אשר לגביהן קיימות ראיות לכאורה – לא היה מקום להורות על שחרורם לחלופת מעצר בתנאים של "מעצר בית". כל זאת, לגישתה, בשים לב לפסיקה של בית משפט זה, אשר מבליטה את הסיכון הרב הנשקף מעבירות מסוג זה, אשר ביצוען מסייע להתחמשות של גורמים עבריינים בנשק, וכן בשים לב לעברם הפלילי של המשיבים. זאת ועוד, המדינה מוסיפה כי בטיעונים שנשמעו – אין השגה על עצם קיומן של הראיות לכאורה לגבי השינוע של אמצעי-הלחימה הנ"ל, מה גם שקיימות האזנות סתר ואיכון, שמלווה את הודעותיו של יובל להובלת אמצעי-הלחימה הנטענת, במסגרת האישומים הרביעי והשביעי.

8.

בא-כח המשיב 1 טען בדיון כי קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד צריכה לעמוד על כנה, בהתחשב בחולשה הראייתית אותה ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו. לגישתו, הערבויות שנקבעו והעובדה שבית המשפט הנכבד קמא אסר על המשיב 1 לחזור למקום האירוע – מפחיתות את המסוכנות.

9.

בא-כח המשיב 2 טען כי לשיטתו, מהמסקנה בדבר העדר מודעות באשר למטרה שבגינה הוחזק הנשק והתוכנית העבריינית המתוכננת באמצעותו – נגזרת גם הקביעה שאין ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב 2. לשיטתו של בא-כח המשיב 2, העבירות שבהן הואשם המשיב 2 באישום הרביעי (קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות נשיאה והובלה של נשק והסתייעות ברכב לביצוע פשע) מבוססות על ההתנהלות של יובל, אשר לקח את הנשק ממקום המסתור, בעוד שכל מעורבותו של המשיב 2 מסתכמת, על-פי הנטען, בכך שהוא היה עם יובל באותו הרכב. כן הוא מוסיף כי אף לפי הודעתו של יובל – למשיב 2 היתה רק מודעות לכך שהם נוסעים להביא נשק, אך לא היתה לו מודעות למה הוא אמור לשמש. באשר לעבירות בהן הוא שם המשיב 2 באישום השביעי (קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לעבירות נשיאה והובלה של נשק), נטען כי אין מחלוקת שהמשיב 2 לא ראה את הנשק מוטמן באשקלון, או שהחזיק בו. בהתחשב בחולשה הראייתית הנ"ל ולשאר הטענות שהועלו – שאלת המסוכנות המיוחסת למשיב 2 פה היא, לגישתו, מסופקת באופן כזה המחייב את המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי הנכבד.

10.

לאחר הדיון בערר הוריתי כי המשיבים ישארו במעצר עד החלטה אחרת ועתה הגיעה העת ללבן את הדברים.

דיון והכרעה

11.

לאחר עיון בערר ובחומר שצורף לו, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ערר המדינה להתקבל . הטעמים לכך יובאו מיד בסמוך.

12.

גדר המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלה האם יש ראיות לכאורה נגד המשיבים להוכחת העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. המדינה סומכת ידיה על הקביעות המהותיות של בית המשפט המחוזי הנכבד באשר לראיות לכאורה לענין היסוד העובדתי, והצדדים מסכימים – ולו לצורך הדיון שבכאן – כי יש חולשה בראיות ביחס ליסוד המודעות לעבירות בדבר ניסיון לרצח, שיוחסו לפיני בכתב האישום (אשר ענינו איננו בפני).

13.

בית המשפט המחוזי השתכנע כי יש מקום לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר בתנאים של "מעצר בית" בביתם, תוך שציין כי רמת הראיות לכאורה לגבי ידיעתו של משיב 1 בדבר מטרת השימוש בנשק, אם לצורך ביצוע פשע, או להקל על ביצועו – נמוכה. בנוסף הוא הגיע לתוצאה דומה לגבי המשיב 2, בהינתן העובדה שבפועל הוא לא החזיק בנשק וכי אין תשתית ראייתית מספקת בדבר ידיעתו אודות התוכנית העבריינית.

לאחר בחינה של מכלול החומר הגעתי למסקנה שונה. לתפיסתי, בנסיבות המתוארות בכתב האישום ובהתחשב בתשתית הראייתית הלכאורית שבתיק – נראה כי יש כאן חשש כבד למסוכנות, והכל בשים לב לעבירות המיוחסות למשיבים. אסביר:

(א)

לפי הנטען, המשיב 1, מסר, כאמור, אקדח גנוב, עטוף בבד ומחסנית מלאת כדורים לידי פיני במפגש שהתקיים ביניהם. בהמשך הוא מסר הנחיות לטיפול בנשק, אגב תלונותיו של פיני אודות תקינותו של הנשק, וכן הוא קשר קשר עם המעורבים האחרים לרכוש רובה צלפים. לשיטתי, בנסיבות שבמכלול, יש בפעילות זו, כשלעצמה, כדי לבסס מסקנה לכאורה שלמשיב 1 היתה מודעות ליסוד הנפשי הנדרש לעבירות בהן הוא

הואשם , שענינן העיקרי הוא: החזקה והעברה של אמצעי לחימה .

(ב)

המשיב 2 הסכים, על-פי הנטען, להוביל את יובל אל מקום מסתורו של הנשק בכביש 20, ואחר כך, כאשר אסף יובל את הנשק מהמחבוא, הם נסעו יחדיו עם הנשק ברכב, כדי להסליקו במקום אחר, באזור התעשיה בבאר טוביה (במסגרת האישום הרביעי). זאת ועוד, לענין האישום השביעי, אציין כי המשיב 2 נסע אחר המעורבים האחרים במכוניתו, לאחר תכנון מוקדם, והם עזבו את המקום שבקרבתו הוטמן הנשק באשקלון, בשל נוכחות משטרתית באזור. לשיטתי, בנסיבות המכלול, גם בפעילויות אלה יש כדי לבסס מסקנה שלמשיב 2 היתה לכאורה מודעות ליסוד הנפשי הנדרש לעבירות בהן הוא הואשם .

14.

המעשים הנ"ל, המיוחסים למשיב 1 , נתמכים כאמור בראיות לכאורה, ובהקשר זה אציין, בין היתר: את הודעתו של יובל (אשר מעמדו כשל עד מדינה); תמלילי שיחות בין המעורבים – במהלך האירועים, מושאי האישומים השני, השישי והשביעי; הודעתו של אחיו של המשיב 1 מתאריך 24.9.2012, וכן דו"חות עיקוב של שוטרים והאזנות סתר.

המדינה הניחה גם תשתית ראייתית לכאורית, כנדרש, לחובת המשיב 2, המבוססת על: הודעותיו של יובל; האזנות הסתר המתעדות שיחות בין פיני לבין המשיב 2, ודו"חות השוטרים לגבי האירועים, מושאי האישום הרביעי.

כן יש ראיות לכאוריות לכך שהמשיב 2 נסע אחרי המעורבים האחרים לאשקלון במכונית נפרדת, ומשהם הבחינו בנוכחות משטרתית – הם עזבו את המקום לאחר מספר סיבובים באיזור.

בנוסף לכל האמור לעיל, יש לציין כי המשיבים שמרו על זכות השתיקה ולא מסרו את גרסתם לאירועים, מושאי כתב האישום.

15.

הנה כי כן, לצורך ההחלטה שבכאן, אין בחומר הראיות לכאורה – אינדיקציות לכך שהפעילות בה עסקו המשיבים היא תולדה של התנהלות תמת לב ללא כוונה עבריינית , כטענת המשיבים.

על-פני הדברים יש לקבוע כך אף אם קיימת חולשה בראיות לכאורה באשר למודעותם לתוכנית העבריינית הסופית

של המעורבים האחרים. חולשה זו איננה מונעת, לשיטתי, את המסקנה כי בשלב זה יש ראיות לכאורה ברמה מספקת, לביסוס האישומים בעבירות המיוחסות להם

(כפי שנדרש לפי סעיף 21(ב) ל חוק המעצרים ) – הן בהיבט הפיזי, הן בהיבט הנפשי הנדרש להוכחה, והכל במבחני הלכת זאדה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , נ(2) 133, 146-143 (1996)).

לאחר שקבעתי כי יש ראיות לכאורה נגד המשיבים, אדרש כעת ליתר השאלות הצריכות לענין וביחס לאפשרות לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר.

16.

פסיקתו של בית משפט זה הנוגעת לעבירות המיוחסות למשיבים שבכאן, בנסיבות המתוארות בכתב האישום, היא ברורה. החזקה, נשיאה, הובלה, או מסירה של כלי נשק בלתי חוקיים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, הנשללת רק במקרים חריגים שנסיבותיהם המיוחדות מצדיקות את השחרור לחלופת מעצר – מה שלא הוכח כאן. חזקת המסוכנות הסטטוטורית מתקיימת פה במשיבים מכח סעיף 35(ב)(1) וסעיף 21(א)(1)(ג)(2) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) . ראו: בש"פ 5086/12 הורוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם 1 .7.2012); בש"פ 3283/12 מדינת ישראל

נ' כנאעני (לא פורסם, 1.5.2012); בש"פ 4666/11 מדינת ישראל נ' איפרגן (לא פורסם, 22.6.2011); בש"פ 8694/09

מדינת ישראל נ' מחמוד אלגיוסי (לא פורסם, 30.10.2009) (להלן: ענין

אלגיוסי );

בש"פ 7997/05 קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם 26.6.2005) .

זאת ועוד – למשיבים עבר פלילי לא מבוטל: המשיב 1 הורשע, בין השאר, בעבירות של אלימות ותקיפה, סמים, הימורים, שיבוש הליכים ועוד. המשיב 2 הורשע, בין השאר, בעבירות רכוש רבות, תקיפת שוטר, איומים והפרת חובה חוקית. שני המשיבים נדונו לעונשי מאסר בגין עבירותיהם השונות (המשיב 1 ריצה עונש מאסר בפועל והמשיב 2 ריצה עונש מאסר על דרך של עבודות שירות).

17.

נוכח כל האמור לעיל – לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים, בהתחשב בעבירות המיוחסות למשיבים ולשאר הנסיבות, את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר (השוו: ענין

אלגיוסי ). לשיטתי, הראיות לכאורה אינן מצביעות על כך כי הם נקלעו לזירת האירועים בתום לב, או כי לא היה להם היסוד הנפשי הנדרש להוכחת אשמתם הלכאורית בעבירות המיוחסות להם.

לבסוף אציין כי בהתחשב בעבירות המיוחסות למשיב 1 באישומים השני והשישי – לא ראיתי כי יש צורך אף להתייחס בפירוט לאישום השמיני, בו מואשם המשיב 1, שכן די ביתר העבירות בהן הוא הואשם ובמכלול הנסיבות כדי להקים את עילת המעצר נגדו.

18.

סוף דבר : המשיבים ייעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בענינם.