בש"פ 4853/13 מדינת ישראל נ. פנחס מזרחי

1.

מונחות לפניי שתי בקשות להארכת מעצר בתשעים ימים של שלושה נאשמים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות

אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בקשה אחת להארכת מעצרם של משיבים 2 ו-3 בבש"פ 4853/13 החל מיום 11.07.13 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 12968-10-12 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. משיב 1 לבקשה זו נתן הסכמתו להארכת המעצר, והחלטה בעניינו ניתנה ביום 07.07.13. בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בבש"פ 4870/13 החל מיום 11.7.13 ועד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 12866-10-12, לפי המוקדם.

2.

משיבים 2 ו-3 בבש"פ 4853/13 הם נאשמים 2 ו-3 בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום

11.10.12. באותו היום, הוגש כתב אישום נפרד כנגד המשיב בבש"פ 4870/13 (להלן יכונה בבקשה: משיב 4 ) – הוא אחיו של משיב 2. שלושת המשיבים היו מעורבים בפרשה משותפת שתחילתה בחודש אוגוסט 2012, אז קשר משיב 1 קשר עם המשיבים באירועים שונים לביצוע פשע ובכוונה להביא למותם של שני אנשים. על פי הנטען בשני כתבי האישום, בתקופה הסמוכה לאירועים נוצרו קשרי חברות בין משיב 1 לבין שותפו העסקי שגויס כסוכן משטרתי (להלן: עד המדינה ). יצוין כי כתב האישום מכיל אישומים נוספים הנוגעים רק למשיב 1 אשר לא יפורטו.

כתב האישום מייחס למשיב 2 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עסקה אחרת בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק ומתן אמצעים לביצוע פשע לפי סעיף 498(א) לחוק. באישום השני נטען שלאחר תיאום עם אחיו מסר משיב 2 למשיב 1 אקדח גנוב ומחסנית מלאה בכדורים. כן נטען באישום השישי כי הוא נטל חלק בשיחה בין אחיו ובין משיב 1 בה מסר להם הנחיות באשר לטפול באקדח וקשר עמם קשר לרכישת רובה צלפים.

נגד משיב 3 נטען באישום הרביעי לכתב האישום כי הוא קשר יחד עם עד המדינה קשר להובלת נשק שהוסתר בכביש 20 ולהעבירו למקום אחר. במסגרת הקשר, משיב 3 הסיע את עד המדינה שבידו האקדח לאזור התעשייה בבאר טוביה, בו הטמין עד המדינה את האקדח. עוד נטען באישום השביעי כי במועד אחר נסע משיב 3 ברכבו מאחורי רכבם של משיב 1 ועד המדינה כדי להוביל את האקדח מהמקום בו הוסלק באשקלון לביתו, אך בשל נוכחות משטרתית במקום חזרו השלושה מתכניתם. בגין מעשים אלו יוחסו לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק (נשיאה והובלה) וניסיון לעבירות בנשק, לפי סעיפים 499(א)(1), 144(ב) ו-144(ב) בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין בהתאמה. כן יוחסה לו עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

נגד משיב 4 הוגש כתב אישום נפרד המייחס לו חמישה אישומים בגין שתי עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, קשירת קשר לביצוע פשע, מספר עבירות בנשק (נשיאה והובלה) לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק, עבירות של מתן אמצעים לביצוע פשע לפי 498(א) לחוק, ועבירת החזקה ושימוש שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א) ו7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. באישום הראשון נטען שמשיב 4 נפגש עם משיב 1 ועד המדינה בביתו והשלושה קשרו קשר לרצוח את שני היעדים, כאשר הוסכם שמשיב 4 יספק למשיב 1 את הנשק הנדרש. באישום הרביעי נטען שבמועד אחר נפגשו משיב 1, עד המדינה ומשיב 4 בביתו של האחרון ושוחחו אודות הדרכים לביצוע הרצח. משהתברר למשיב 1 שהאקדח שסופק לו אינו תקין, הגיע יחד עם עד המדינה לביתם של משיב 2 ומשיב 4, שהנחו את משיב 1 בדבר אופן הטיפול באקדח.

הליכי המעצר

3.

עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרם של שלושת המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בקשת המעצר בעניינו של משיב 4 אוחדה עם הבקשה למעצרם של משיבים 1, 2 ו-3. בבקשה נטען כי בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים ובראשן הודעת עד המדינה. בנוסף הציגה המדינה ראיות התומכות בעדות עד המדינה בדמות דו"חות עיקוב, הקלטות של המשיבים, האזנות סתר ודיווחים של עד המדינה בזמן אמת למשטרה. כמו כן, טענה המדינה שקמה עילה לעצור את שלושת המשיבים. עילת המעצר של המשיבים מבוססת הן על מסוכנותם והן על החשש מפני שיבוש הליכים והשפעה על עדים. כן פורט בבקשה עברם הפלילי של המשיבים שמחזק לטענת המדינה את מסוכנותם.

בא כוחם של משיבים 2 ו-4 טען בדיון בבית המשפט המחוזי כנגד קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות להם. לטענתו, לעדותו של עד המדינה נדרשת תוספת ראייתית מסוג של סיוע, שאינה בנמצא. כמו כן, עד המדינה היה שותף עיקרי לביצוע העבירות, בניגוד להסכם שנחתם איתו מול המדינה. התבקש לבחון חלופת מעצר בעניינם. בא כוחו של משיב 3 הצטרף לטענה בנוגע לעד המדינה, וטען בנוסף כי עדותו הינה בלתי אמינה. מאחר שזו הראיה העיקרית כנגד משיב 3, ביקש

לשחררו.

בעניין מעצרם של משיבים 2 ו-3 עד תום ההליכים החליט בית המשפט המחוזי בבאר שבע שמתקיימת עילת מעצר סטטוטורית בגין העבירות המיוחסות להם. אשר לראיות לכאורה, נקבע שקיימת תשתית ראייתית לכאורית לחובת משיבים 2 ו-3 אם כי בעוצמה נמוכה ביחס לרמת ידיעתם בדבר מטרת התכנית העבריינית של משיב 1 להתנקש בשני היעדים. משום כך, ולאחר בחינת עברם הפלילי של משיבים 2 ו-3, קבע בית המשפט המחוזי שניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופת מעצר מלא בכתובת מגוריהם וכפוף להפקדה כספית על סך 10,000 ש"ח וחתימת ערבות עצמית על סך 20,000 ש"ח. המדינה הגישה ערר על ההחלטה. השופט ח' מלצר קיבל את הערר וקבע כי אף אם קיימת חולשה בראיות לכאורה באשר למודעותם לתכנית העבריינית הסופית של המעורבים האחרים בפרשה, היא אינה מונעת את המסקנה שיש בשלב זה ראיות ברמה מספקת לביסוס האישומים בעבירות המיוחסות להם. בהתחשב בכך יש חשש כבד למסוכנות המשיבים. אשר לחלופת המעצר, נוכח העבירות החמורות המיוחסות למשיבים 2 ו-3 בכתב האישום שמקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, ובהתחשב בכך שעברם הפלילי אינו מבוטל, הורה השופט מלצר על מעצר משיבים 2 ו-3 עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם (בש"פ 8859/12, החלטה מיום 1.1.13).

בבקשה להורות על מעצרם של משיבים 1 ו-4 עד תום ההליכים ניתנה החלטה נפרדת (כב' השופט נ' אבו טהה מיום 25.12.12). היות שמשיב 1 הסכים להארכת מעצרו לפניי, אפרט את הקביעות הרלוונטיות למשיב 4 בלבד. נקבע שהמדינה הניחה תשתית ראייתית לחובת משיב 4 במידה הנדרשת בשלב של מעצר עד תום ההליכים. כמו כן נמצא שקמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים שכן העבירות המיוחסות לו משקפות מסוכנות רבה לביטחונו של הציבור. על כן, בית המשפט המחוזי לא שוכנע שיש מקום לבחון חלופת מעצר נוכח חומרת המעשים המיוחסים, והיעדר האפשרות לתת אמון במשיב 4. ערר שהגיש משיב 4 לבית משפט זה נדחה ביום 25.02.13 (בש"פ 635/13, החלטת כב' השופט ע' פוגלמן ).

4.

ביום 18.3.13, בחלוף שישה חודשים ממעצרו, הגיש משיב 3 בקשה לעיון חוזר בעניינו. בבקשה התבקש לשחררו למעצר בית מלא נוכח חלוף הזמן מאז מתן ההחלטה וכן בגלל שחלקו בפרשה מצומצם ביחס למעורבים האחרים. עד למועד זה, התקיים דיון הוכחות אחד ועל רקע חילופי סניגורים מטעם משיב 1 התבטלו שלושת דיוני ההוכחות הבאים. המדינה התנגדה לבקשה בנימוק שלא חל שינוי משמעותי במועדי שמיעת התיק, שכן תחת מועדי ההוכחות שבוטלו קבע ההרכב שדן בתיק שני מועדים נוספים בסמיכות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מן הטעם שלא התקיימה עילה לעיון חוזר (החלטה במ"ת 12991-10-12 מיום 21.03.12). אף משיב 2 הגיש ביום 21.3.12 בקשה לעיון מחדש בעניינו לאור טענתו לכרסום בעדותו של עד המדינה ובשל חלוף הזמן מאז מעצרו. לאחר קיום דיון בבקשה לעיון חוזר, לא מצא בית המשפט המחוזי בטיעוני משיב 2 שינוי דרמטי במערכת ראיות התביעה עד כדי הטיית הכף לזכותו. עוד צוין שביטול מספר מועדי הוכחות אינו רובץ לפתחה של המדינה ואף נקבעו חמישה מועדי הוכחות נוספים בחודשים יולי, ספטמבר ואוקטובר 2013 כדי לסיים את פרשת התביעה. על כן, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

היות שמשפטם של משיבים 2 ו-3 התקיים בנפרד ממשפטו של משיב 4, אפרט להלן את השתלשלות ההליכים וטענות הצדדים בעניינם בנפרד.

ההליכים בתיק העיקרי בעניין משיבים 2-3

5.

התקדמות ההליכים בתיק העיקרי בעניינם של משיבים 2 ו-3 איננה מספקת. ביום 7.11.12 התקיימה הקראת כתב האישום. באי כוח המשיבים ביקשו לדחות את המענה לכתב האישום בחודשיים, ובהתאם נקבע דיון ליום 5.12.12. דיון זה בוטל לשם בירור ייצוגו של משיב 1. דיון נוסף מתאריך 19.12.12 לא התקיים בשל מחלת אחד השופטים וכי הנאשמים לא הובאו לבית המשפט. הדיון נדחה ליום 5.2.13 לאחר שמספר מועדים מוקדמים לא תאמו את יומנם של באי כוח המשיבים. במועד זה העיד עד התביעה הראשון. בית המשפט קבע חמישה מועדים להמשך שמיעת הראיות בחודשים אפריל ומאי 2013, וזאת בגלל קשיים לקבוע מועדים נוספים שמתאימים לכל באי כוח הצדדים. בהמשך ביקשה באת כוח המשיב 1 להשתחרר מייצוגו, ועל כן הורה בית המשפט על מינוי סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית (החלטה מיום 07.03.13). עורך דינו החדש של משיב 1 הודיע שלא יוכל להתייצב לשלושת מועדי ההוכחות הראשונים; בית המשפט קבע שלושה מועדים חלופיים במהלך חודש מאי 2013 בנוסף לשניים שנקבעו מראש לאותו חודש. בדיון מיום 1.5.13 ניתן מענה המשיבים לכתב האישום והחלה עדותו של עד המדינה. מאז התקיימו שלושה דיוני הוכחות נוספים. לבסוף נקבעו חמישה מועדי דיון נוספים בתאריכים: 09.07.13, 11.09.13, 29.09.13, 09.10.13, 16.10.13.

בבקשה שלפניי טוענת המדינה כי ממשיבים 2 ו-3 נשקפת מסוכנות גבוהה שעולה מהעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום. עוד טענה כי בשקלול הנסיבות יש להיעתר לבקשת הארכת המעצר.

באי כוח משיבים 2 ו-3 מלינים שניהם על קצב המשפט. נטען על-ידי בא כוח משיב 2 כי אין הצדקה להורות על הארכת מעצרו של מרשו בנסיבות לפיהן עד למועד הדיון בבקשה העידו רק שני עדי תביעה, כאשר עד אחד כלל אינו רלוונטי לאישומים נגד מרשו והעד הנוסף הוא עד המדינה שהחל את מתן עדותו ביום 1.05.13 וסיומו אינו קרב. זאת בפרט כאשר משיב 2 לא ביקש לדחות דיונים ולא עיכב את ניהול המשפט. בא כוחו של משיב 3 מאבחן את עניינו משאר המשיבים בכך שחלקו בפרשה מצומצם יחסית. לכן עד כה טרם נחקר אפילו עד אחד בעניין שני האישומים המיוחסים לו. משיבים 2 ו-3 מדגישים שבחודשיים הקרובים קבועים מעט דיוני הוכחות והמשמעות היא שמשפטם של המשיבים לא יסתיים בתוך 90 ימי ההארכה הקבועים בחוק המעצרים. טענתם העיקרית של באי כוח משיבים 2 ו-3 היא כי התארכות המשפט נגרמת דווקא עקב התנהלותו של עד המדינה, אשר במהלך המשפט מבצע עבירות ומפר את ההסכם מול המדינה. לעומת זאת, המדינה נוהגת בקלות ראש כלפיו ואינה מכניסה אותו למעצר, דבר שמוביל לשיבוש ולעיכוב הליכי המשפט. נוכח הימשכותו הצפויה של המשפט בעניינם, מבקשים משיבים 2 ו-3 שלא להורות על הארכת מעצרם.

הליכים בתיק העיקרי בעניין משיב 4

שונה המצב באשר להליכים במשפטו של משיב 4. כתב האישום הוקרא ביום 7.11.12. תשובתו של משיב 4 לכתב האישום ניתנה ביום 17.12.12. במהלך חודשים פברואר ומרץ התקיימו ארבעה דיונים במסגרתם החלה עדותו של עד התביעה והעידו 19 עדי תביעה. בנוסף, בית המשפט הורה על קיום שלושה מועדי הוכחות נוספים בחודשים אפריל ומאי 2013 בשל ריבוי העדים מטעם התביעה. חלק מהדיונים בוטלו לבקשת משיב 4, ותחתיהם נקבעו דיונים אחרים. בית המשפט סרב לבטל דיוני הוכחות שנקבעו לצורך הידברות בין משיב 4 למדינה (החלטה מיום 05.05.13). ביום 09.05.13 הסתיימה פרשת התביעה, ומאז נשמעה פרשת ההגנה למשך 3 דיונים רצופים. מועד סיום ראיות ההגנה נקבע ליום 14.07.13.

לטענת המדינה משפטו של משיב 4 מתקדם בקצב משביע רצון. בית המשפט קבע מועדי דיון רבים וניהל את הדיון ביעילות. בנוסף נטען כי מעשיו של המשיב מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. קביעות בית משפט זה בערר שהגיש משיב 4 - כי מעורבותו בהספקת אקדח למשיב 1 ומעורבותו בעסקת הנשק הנוספת שלא התממשה מצדיקות מעצר עד תום ההליכים - עומדות גם היום ולכן יש צורך בהמשך מעצרו.

בא כוחו של משיב 4 טוען לדחיית הבקשה. זאת לאור התמשכות ההליכים ועל רקע בעייתיות הראיה העיקרית בתיק כלפי משיב 4 - היא תמלול הקלטה של משיב 4 על-ידי עד המדינה.

דיון והכרעה

6.

בבחינת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על בית המשפט לאזן בין שני שיקולים. האחד, התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי. השני, המסוכנות הנשקפת מנאשם אשר לגביו נקבע בהחלטה שיפוטית כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, עילת מעצר ושאין חלופת מעצר מתאימה. המחוקק לא קבע נוסחת איזון בין השניים. ההכרעה נגזרת מהעובדות הפרטניות בכל מקרה.

נקודת המוצא בדיון בעניין הבקשה להארכת מעצרם של משיבים 2 ו-3 הינה שקיימות נגדם ראיות לכאורה המבססות את העבירות המיוחסות להם, וכן קיימת עילת מעצר. כך אף עולה מהחלטתו של חברי השופט מלצר שהורה על מעצרם עד תום ההליכים. באמתחתם של משיבים 2 ו-3 טענה ביחס להימשכות ההליכים בעטיו של עד המדינה. מהחומר ניכר כי המשפט בעניינם לא מתקדם בקצב המתבקש. אכן עד המדינה ביצע עבירות ואף הפר מעצר בית. דיון מיום 21.5.13 בוטל בשל היעדרותו. אמנם, דיונים רבים נדחו על רקע חילופי ייצוגו של משיב 1 ובשל קשיים לתאם מועדים התואמים את יומנם של כל הסניגורים (ראו למשל החלטות מיום 05.02.13 ומיום 17.3.13). כמו כן נתונים אובייקטיביים נוספים, כגון אי הבאתם של המשיבים לבית המשפט ומחלת אחד השופטים, מנעו את התקדמות התיק במקרים אחרים. אלה מלמדים כי האשמה בהתארכות ההליכים במשפט אינה רובצת במלואה לפתחה של המדינה חרף הקשיים עם עד המדינה. עוד נותר לשקול את מסוכנותם הלכאורית של המשיבים.

למשיב 2 מיוחסים שני אישומים מתוך כתב האישום במ"ת 12991-10-12. האחד, על רקע הגעתו לפגישה עם משיב 1 ועד המדינה שם מסר למשיב 1 אקדח

9 מ"מ

- יוחסה לו עבירת קשירת קשר לביצוע פשע וביצוע עסקה אחרת בנשק. השני, נטען כי משיב 2 נטל חלק בפגישה שנערכה בביתו של אחיו – משיב 4, בנוכחות משיב 1 ועד המדינה, בה הדריך אותם בדבר הטיפול הראוי באקדח וקשר עימם קשר לרכישת רובה ארוך. ביצוען של העבירות המתוארות – הוכחו לכאורה. הם מלמדים על מעורבותו הפעילה בתכנית העבריינית, עד כדי הספקת הנשק להוצאתה לפועל, הגם שייתכן שלא היה מודע לכל מטרותיה המדויקות. מסוכנות זו מתחזקת על רקע הרשעותיו הקודמות בעבירות חמורות. בעברו של משיב 2 הרשעה בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וקשירת קשר לעשות עוון משנת 2011, כמו כן הוא הורשע בשנת 2008 בשיבוש הליכי משפט

ובעבירת איומים.

נגד משיב 3 נטען באישום הרביעי כי הסיע ברכבו את עד המדינה למקום סליקת האקדח והעביר יחד עם עד המדינה את האקדח למקום מסתור אחר בבאר טוביה. עוד נטען באישום השביעי לכתב האישום כי במועד אחר קשר משיב 3 קשר יחד עם משיב 1 לשאת ולהוביל את האקדח מהעיר אשקלון למקום מחבוא אחר. אלא שעקב נוכחות משטרתית עזבו את המקום. הגם שמשיב 3 לא נטל את החלק המרכזי בפרשה, כטענת סניגורו, ובמנעד המסוכנות ישנם מסוכנים יותר ממנו, עדיין די במעשים אלה שהוכחו לכאורה כדי לבסס את מסוכנותו. אין להתעלם מכך שמשיב 3 הורשע בעבר בשלוש הזדמנויות שונות בעבירות של הפרת הוראה חוקית, ולחובתו הרשעות לא מעטות נוספות.

השתלשלות ההליכים עד כה ולתרומת הצדדים למצב האמור יש משקל. הערכת באת כוח המדינה בדיון לפניי הייתה כי עדותו של עד המדינה קרובה לסיום וכי פרשת התביעה תסתיים תוך 4-5 ישיבות הוכחות. על פי הנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אתמול התקיימה ישיבת הוכחות וקבועות ארבע ישיבות נוספות שעתידות להתקיים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2013. כמובן מקובלת עליי קביעת השופט מלצר כי אף אם הראיות באשר למודעותם של משיבים 2 ו-3 לתכנית העבריינית הסופית של המעורבים האחרים בפרשה בעוצמה נמוכה, אין זה סוף פסוק. לאמור: נכונותם לכאורה של השניים לקשור קשר לביצוע עבירות נשק חמורות על רקע סיפור המעשה מצביעה לבדה על מסוכנות של ממש. מעשיהם המתוארים מלמדים על תעוזה רבה ועל הסכמתם לקחת חלק במזימה פלילית שמתאפיינת בתכנון קר ומחושב, גם אם יעדיה הסופיים אינם ידועים להם. נוכח כל אלה, בנקודת הזמן הנוכחית של בקשה להארכה ראשונה, מסקנתי היא כי טרם השתנתה נקודת האיזון ביחס למשיבים 2 ו-3. לפיכך, דין בקשת המדינה שלפניי להארכת מעצרם של משיבים 2 ו-3 להתקבל.

7.

אשר למשיב 4, קצב התקדמות המשפט בעניינו אינו מטה את הכף לטובת שחרורו. כמתואר, פרשת התביעה נסתיימה ונקבע מועד בחודש זה לסיום הליכי הבאת ראיות ההגנה. יש לקוות, והדבר אינו בלתי סביר, כי במסגרת תקופת ההארכה יוכרע דינו של משיב 4. חלקו של משיב 4 בפרשה עולה בבירור על חלקם של משיבים 2-3. לפי הנטען, משיב 4 היה שותף פעיל בקשר עם משיב 1 לרצוח את שני האנשים (להלן: שני היעדים ). כפי שקבע השופט פוגלמן בהחלטתו, די במעורבותו בהספקת האקדח ובעסקת הנשק הנוספת שלא התבצעה בסופו של דבר כדי להצביע על מסוכנות הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים (החלטה מיום 25.2.13). כאמור הוכחה מסוכנותו לכאורה. על כן, שני השיקולים מובילים למסקנה לפיה יש להאריך את מעצרו של משיב 4. אשר לטענת בא כוחו של משיב 4 לגבי כרסום בראיית התביעה העיקרית נגד מרשו, מקובלת עליי טענת המדינה כי המקום להעלאתן הוא בבקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר לפני בית המשפט המחוזי.

8.

נוכח האמור, בקשת המדינה מתקבלת. מעצרם של משיבים 2 ו-3 מוארך ב-90 ימים, החל מיום 11.7.2013, או עד למתן פסק דין 12968-10-12 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. מעצרו של משיב 4 יוארך החל מיום 11.7.13 ועד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 12866-10-12. הכל לפי המוקדם.