בש"פ 4777/09 שמואל גרימברג נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה באשמת ביצוען של מספר עבירות – קשירת קשר לבצע פשע, עבירות בנשק וקבלת נכסים שהושגו בפשע. נטען, כי עובר ליום 26.2.09 קשר העורר עם אחרים – שמואל הרוש, גיל מזרחי ושרלס אלבז, לבצע עסקת נשק, במהלכה היו אמורים הרוש ומזרחי לספק לעורר ולאלבז אקדח. כתב האישום כולל תיאור מפורט של תנועות המעורבים בפרשה עד אשר הושלמה העסקה ביום 26.2.09, סמוך לחצות. בשלב זה, כך נטען, קיבל אלבז את האקדח לידיו ועלה למונית מתוך כוונה להגיע לבאר-שבע. זמן קצר לאחר מכן נעצר אלבז, ובשקית שהיתה מונחת לידו נמצאו אקדח, מחסנית ותחמושת.

בהחלטה מחודש אייר התשס"ט (אפריל 2009), נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה לעצור את העורר והנאשמים האחרים בפרשה זו עד תום ההליכים. כנגד החלטה זו משיג העורר בפני.

במרכז טיעוני בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד כרמל, ניצבה הנחתו כי המשיבה לא יצאה ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה בשלב זה של ההליכים, היינו, הצגתה של תשתית ראיתית שלכאורה עשויה להספיק להרשעת העורר. לעניין זה נטען, כי אותן ראיות נסמכות בעיקר על הקלטות של שיחות בהן נטלו חלק המעורבים השונים, ובניגוד להשקפת המשיבה, כולן עוסקות בעניינים הקשורים בסחר ברכב.

עובר למתן החלטתי נטלתי על עצמי לעיין באותן שיחות, ובסופו של יום שוכנעתי כי משקלן עשוי לשמש נדבך מרכזי בניסיונה של המשיבה להוכחת האישום. מתמלילי השיחות עולה, לכאורה, כי הן מפריכות את ההסבר התמים אותו הציע עו"ד כרמל בשם שולחו, קרי, שהשיחות עוסקות במכירה או השכרה של רכב. נראה כי הדוברים בשיחות עשו מאמצים שלא לאפשר למאזין אקראי לעמוד על תוכנן, ועניין זה לבדו מעלה תהיות, שהרי כך לא נוהגים אנשים מן הישוב שבמעשיהם לא דבק רבב. במצב זה נתגלגלה לידי העורר הזדמנות להפריך את החשד שדבק בו על ידי מתן הסבר לאותן שיחות עמומות, אולם, מטעמים השמורים עמו בחר שלא לעשות זאת. יתרה מכך, אותו הסבר תמים לפיו מטרת הנסיעה מבאר-שבע לצפון הארץ היתה כדי לשכור רכב, אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שנרשמו בתאריך 8.2.09 מפיו של אברהם זיתון שהגיע עם אלבז. עד זה נשאל אם הוא וחבריו עוסקים בסחר ברכב או בסחר אחר, ועל כך השיב: " לא ידוע לי על דבר כזה ". ובאשר לטענה לפיה כל שביקש אלבז מהעורר והרוש היה לשכור עבורו רכב, הואיל ועקב עברו הפלילי הוא מתקשה לעשות זאת בעיר מגוריו, מתברר מעדותו של זיתון, כי הרכב עמו הגיע עם אלבז לצפון הארץ היה שכור , וממילא לא ברור מדוע היה דרוש להם רכב שכור נוסף. ואם בכל אלה לא די, הוסיף זיתון ומסר כי לנסיעה לצפון היתה מטרה אחת - לבקר חברים.

סבורני, כי נוכח כל אלה עמדה המשיבה בחובה המוטלת עליה מכוח סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו 1996. יתרה מכך, עבירות בנשק הוגדרו כ"עבירת בטחון" (ראו סעיף 35(ב) לחוק המעצרים), ועל כן היא מקימה עילת מעצר סטטוטורית (סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק). בחזקה זו רב ההיגיון, הואיל ובמי שסוחר בנשק טמונה סכנה לשלום הציבור, שהרי אנשים מן הישוב לא צריכים לקנות נשק שמקורו אינו ידוע, הואיל והם יכולים להשיג אותו בדרכים אותם התווה המחוקק. אם תוסיף לעניין זה את עברו הפלילי של העורר, שוב אין ספק כי לא נפל פגם כלשהו בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.