בש"פ 3131/08 מדינת ישראל נ. בילאל מחאמרה

1.

לפני בקשה ראשונה מטעם המבקשת לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפיה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להאריך את מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים מתאריך 11.4.2008, או עד למתן ההחלטה בת"פ 3087/07 המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

באשר למשיב 1 מעצרו הוארך לבקשת המדינה ובהסכמת בא-כוחו בהחלטתי מתאריך 10.4.08.

2.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת נשק, מסחר בנשק ושהות בישראל שלא כדין. לפי המתואר בכתב האישום –בתאריך 8.7.07 נפגשו המשיבים בענאתא עם אדם נוסף (להלן: האחר), שזהותו אינה ידועה למבקשת, על פי תיאום מוקדם ביניהם בשיחת טלפון.

במהלך הפגישה מסר האחר למשיבים שני אקדחים – אחד מסוג "בראונינג" 9 מ"מ והשני "סטאר" 45 מ"מ – ודרש בתמורה שלשת אלפים וחמש מאות דינר ירדני. המשיבים סיכמו עם האחר כי ישלמו לו את התמורה על האקדחים רק לאחר מכירת האקדחים. ביום למחרת התקשר שוטר סמוי למשיב 1 והשניים קבעו להיפגש באותו היום לשם מכירה וקניה של נשק. בשעה

13:45 בקירוב, הגיע שוטר נוסף יחד עם השוטר הסמוי למקום המפגש, הסמוך למסגד בשכונת השלום בענאתא שנמצא בתוך שטח ישראל - כפי שתואם מראש בשיחת הטלפון.

לאחר זמן קצר הגיעו למקום שני המשיבים. לבקשת המשיבים, הראו להם השוטרים את הכסף המזומן שבידם והמשיבים הלכו להביא את האקדחים ממקום מסתור סמוך. עם שובם ממקום המסתור מסרו המשיבים לשוטרים את האקדחים שבכל אחד מהם מחסנית ללא כדורים. המשיב 1 ביקש עשרים וחמשה אלף ש"ח בתמורה לאקדחים והוסיף כי בעוד כשעה יביא את הכדורים וימסור אותם לשוטרים תמורת חמשת אלפים ש"ח נוספים. בשלב זה המשיבים נעצרו מיד במקום. המעשים המיוחסים למשיבים בוצעו לאחר שנכנסו לשטח ישראל ושהו בה ללא היתר כדין.

בקשת המעצר עד תום ההליכים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. בבקשתה, טענה המדינה כי קיימת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים וכי קמה כנגדם עילת מעצר בהתאם לסעיפים 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים. בנוסף נטען, כי נוכח העובדה שמשיבים אינם תושבי ישראל קיים יסוד סביר לחשש שינסו להתחמק מהליכי שפיטה אם ישוחררו ולכן קמה כנגדם עילת מעצר נוספת מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. לבסוף טענה המבקשת כי נוכח חומרת העבירות ונסיבות ביצוען והחשש להתחמקות מהליכי שפיטה לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור המשיבים לחלופת מעצר.

4.

ביום 18.7.07 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' פרקש ) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט הנכבד קמא, בהסכמת באי כוחם של המשיבים, כי קיימות ראיות לכאורה ועילות מעצר כנגד המשיבים. כן קבע בית המשפט כי מהות העבירות וחומרתן מעידים על מסוכנות שאינה ניתנה לאיון בחלופות המעצר שהוצעו. לבסוף ציין בית המשפט כי העובדה שהמשיבים הינם תושבי שטחים מקימה סיכון ממשי להימלטות ולכן הסיק שאין מקום לשקול חלופת מעצרם בעניינם.

דיון והכרעה

5.

עתה מונחת לפניי כאמור בקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב 2 ב-90 ימים נוספים, מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים. לטענת המבקשת התיק נמצא בשלביו האחרונים ואין הוא מורכב מבחינה ראייתית. בנוסף טען בא-כוח המבקשת כי קיים חשש ממשי לכך שהמשיב 2, שהינו תושב שטחים, לא יתייצב להמשך משפטו ולכן חלופת המעצר הינה מוגבלת ביותר. מנגד, בא כוח המשיב 2 לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל עילות מעצר כנגד המשיב 2 והוא טען בפני אך לעניין חלופת המעצר. בא-כוח המשיב 2 טען כי החלופה שהוצעה, בגדרה יפקיד המשיב 2 עשרים וחמשה אלף ש"ח במזומן ותופקד ערבות של שלשה אנשים ממזרח ירושלים הינה חלופה ראויה. עוד טען בא-כוח המשיב 2 כי חלקו בעבירה אינו גדול ואין להשוות בין מעשיו של המשיב 1 לבין המשיב 2. נוכח החומרה המופחתת של מעשיו של המשיב 2 – לא צפוי לו, לטענתו, עונש מאסר ארוך ומכאן שאין

חשש שהוא ימלט מן הדין כדי להימנע ממאסר של מספר חודשים בלבד.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ולהלן נימוקיי:

(א)

השאלה המרכזית היא

האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה. מעשיו של המשיב 2 מקימים חזקת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, המלמדת על החומרה הרבה שהמחוקק יחס לעבירות נשק. בשורה ארוכה של החלטות קבע בית משפט זה כי עבירת הסחר בנשק הינה מן העבירות החמורות וככלל יש לעצור את הנאשם בעבירות אלו עד תום ההליכים, גם במקום שלנאשם אין עבר פלילי (ראו: בש"פ 10388/05 עבד אל קדר נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 17.11.2005), וכי רק במקרים חריגים ומיוחדים ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה (בש"פ 922/01 עיראקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.02.2001). מדרג המסוכנות שיש בעבירות אלו, כפי שהיא משתקפת בפסיקת בית משפט זה, מייחסת חומרה מיוחדת לסחר שעלול לשמש לפגיעה בביטחון המדינה ולביצוע עבירות פליליות (ראו בש"פ 9126/04 חוסייני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.04). לענייננו, גם אם נקבל את הטענה כי המשיבים פעלו מתוך בצע כסף ולא נתנו את דעתם מיהו הגורם, אשר ירכוש את הנשק ומה בכוונתו לעשות עימו –אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשים ומכך שהנשק עלול היה לשמש לביצוע עבירות פליליות, או לפגיעה בביטחון המדינה, או בביטחון הציבור. סחר בנשק בנסיבות אלו ממקם את מעשיו של המשיב 2 ברף הגבוה של מסוכנות ואין מדובר במקרה מיוחד וחריג המצדיק בחינת חלופת מעצר.

(ב)

טענתו של בא-כוח המשיב 2 כי חלקו של מרשו בעבירות הינו משני עלתה בפני בית המשפט הנכבד קמא ונדחתה, ואף אני לא אוכל לקבלה. העולה מחומר הראיות מלמד לכאורה כי המשיבים הלכו יחדיו להביא את הנשק ממקום המסתור. בנוסף, נראה לכאורה שהמשיב 2 ידע כי הוא קשור לעסקת הנשק המתוארת בכתב האישום ולכן די בכך שהמשיב 2 היה מעורב במישרין בסחר בנשק כדי ללמוד על מסוכנתו הרבה. על כך יש להוסיף כי למשיב 2 עבר פלילי, אף שרובו בוצע לפני שנים רבות, והעבירה האחרונה שבו בוצעה בשנת 2000.

(ג)

העובדה שהמשיב 2 תושב השטחים, ששהה בישראל שלא כחוק, מהווה שיקול נוסף לשלילה של חלופת המעצר. שהייה בישראל שלא כחוק אין בה כשלעצמה כדי למנוע את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ויש להעניק לכך משקל כחלק ממכלול השיקולים לעניין בחינת החלופה (ראו: בש"פ 7136/04 פיאלה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 12.8.04)). אולם, במקרה שלפנינו, בו מדובר בתושב שטחים שניצל את שהייתו הבלתי חוקית בישראל לצורך ביצוע סחר בנשק הרי שקיים חשש ממשי להימלטותו מן הדין.

(ד) וזה העיקר לענייננו –הדיון בתיק נמצא בשלבים מתקדמים ואין מדובר בתיק מורכב. לפיכך נחה דעתי שהדיון בתיקו של המשיב לא יארך עוד זמן רב ושניתן יהיה להביא לסיומו של ההליך בזמן הקרוב.

7.

בנסיבות אלו הנני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב 2 בתשעים ימים החל מתאריך 11.4.2008 או עד מתן פסק דין בת"פ 3087/07 בבית המשפט המחוזי בירושלים, הכל לפי המוקדם יותר.