פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
10062/09
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
העורר:
שלומי בשרן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
מיום 9.12.09 במ"ת 95-12-09 שניתנה על ידי כבוד השופטת נ' אהד
תאריך הישיבה:
ה' בטבת התש"ע (22.12.2009)
בשם העורר:
עו"ד יעקב קהן
בשם המשיבה:
עו"ד עדי שגב
החלטה
1.
הערר מופנה נגד החלטת בית משפט המחוזי מרכז (כב' השופט נ. אהד), לפיה נעצר העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.
המדינה הגישה כתב האישום נגד העורר ואחר. על פי הנטען, בתאריך 16.11.09 מסר האחר לעורר, בהתאם לבקשתו, מטען ואמצעי חבלה אשר כללו כ- 500 גרם חומר נפץ מרסק ו- 100 גרם חומר נפץ מרסק מסוג C-4
(להלן: הנשק ). העורר העביר את הנשק לרכב המצוי בחזקתו. הוא נסע ברכב ביחד עם אדם נוסף כשהנשק מצוי במושב האחורי בתוך תיק. בגין מעשים אלה מייחס לו כתב האישום ביצוע עבירת הובלת נשק לפי סעיף 144 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
בדיון בבקשת המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, הסכים בא כוחו כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. הדיון התמקד בשאלה האם יש מקום לבחון חלופת מעצר. בית משפט קמא השיב לשאלה זו בשלילה, בציינו את מסוכנות העורר נוכח "העמימות העוטפת נסיבות ביצוע העבירה" וכי המקרה אינו נמנה עם "אותם מקרים חריגים המצדיקים שחרורו לחלופה".
בא כוח העורר מסכים שהעבירה המיוחסת לעורר חמורה, אך סבור כי שגה בית המשפט המחוזי כשלא בחן כלל את החלופה שהוצעה לו ואף לא הורה על קבלת תסקיר מאסר. לטענת העורר לא ניתן משקל לנסיבות המקרה: בעברו של העורר הרשעה אחת בגינה ריצה עבודות שירות; העורר הודה כבר בתחילת החקירה ונטל אחריות על מעשיו; עברו הצבאי של העורר; ניהול אורח חיים נורמטיביים. מנגד באת כוח המדינה שמה דגש על נסיבות העבירה, לאמור טיב וכמות הנשק, המעידות: "על מסוכנות מופלגת".
2.
ממצוות המחוקק – לתור אחר כל חלופה שבכוחה להשיג את מטרות המעצר באופן הפוגע פחות בחירותו של נאשם – נגזרת הדרישה כי בית המשפט יבחן את החלופה גם באמצעות שמיעת הערבים המוצעים והתרשמות ישירה מהם. ברם, ישנם מקרים בהם "נסיבות העניין אינן מצדיקות את שחרור הנאשם לחלופת מעצר וכי ככלל אין בנמצא חלופה מתאימה, 'שוב אין טעם וצורך לבחון, מצוות אנשים מלומדה, חלופות קונקרטיות כגון מעצר בבית בביתו של פלוני או אלמוני'" (ראו בש"פ 6273/09 שבתאי לבון נד מדינת ישראל מפי השופטת חיות (טרם פורסם, 11.8.09) והפסיקה שהובאה שם; וראו גם בש"פ 9204/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.11.09) ובש"פ 9284/08 מאור לוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), 14.11.08)).
הסנגור לא התעלם מקיומה של פסיקה כאמור אך לשיטתו הבקשה בפנינו אינה בגדר חריג המצדיק סטייה מן הכלל. בהתאם צמצם הסנגור את בקשתו לכך שבית משפט זה יורה על הזמנת תסקיר והבאת העניין מחדש בפני בית המשפט המחוזי. אכן, אין זה קל כלל ועיקר לקבוע מבחן מתי ניתן לוותר על הצורך בשמיעת ערבים המוצעים על ידי הנאשם ומתי יש מקום להזמין תסקיר מעצר. לצורך ההכרעה בערר זה די לקבוע כי המקרה על נסיבותיו אינו מחייב המשך דיון על פי אחד המסלולים האמורים.
אף בעבירה חמורה כגון הובלת נשק יש מדרג של עוצמת המסוכנות. בענייננו, לכאורה, הוביל העורר חומר נפץ נפיץ במשקל 600 גרם . בעשותו כן העמיד את עצמו במקום "רם" בשורות הפשיעה. אין צורך בדמיון מפותח כדי להעריך מה מידת הנזק
שנשק בסדר גודל כזה יכול לגרום. אף בהנחה שהערבים המוצעים הינם אנשים נורמטיביים ויקבלו על עצמם ברצינות ראויה את התפקיד, עדיין יעילות החלופה והתאמתה תלויות בנכונותו של העורר לעמוד אחר תנאי השחרור, עת מתנהל נגדו משפט בו הוא צפוי לעונש חמור אם יורשע. אי נכונותו של בית משפט קמא ליתן אמון בעורר בשל חומרת המעשים המיוחסים לו אינה בגדר טעות משפטית. באשר לערוץ הזמנת התסקיר – אף כאן לא מצאתי הכרח לפנות לשירות המבחן (ראו בש"פ 9302/08 עמאד אלעקובי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.08)). לשון אחרת, המסוכנות הנלמדת ממעשיו הלכאוריים של העורר כה רבה עד כי לא מצאתי לנכון אף להיעתר לבקשת הסנגור להזמין תסקיר מעצר או לחייב את בית המשפט המחוזי לשמוע את הערבים המוצעים.
3.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ה' בטבת התש"ע
(22.12.2009).
ש
ו פ ט