בש"פ 3426/12 אלי שימשלשוילי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מיום 5.4.12, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירות תעבורה שונות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. על פי עובדות כתב האישום הפר העורר החלטת וועדת שחרורים אשר קבעה כי העורר ישוחרר שחרור מוקדם ממאסרו, בין היתר בתנאי שלא יצא מפתח ביתו בין השעות 21:00 ל-2:30. העורר נפגש בשעה 00:30 עם שתיים ממכרותיו מחוץ לביתו. העורר אף נהג ברכב על אף שאין לו רישיון נהיגה והוא פסול מלנהוג מכוח החלטות בית משפט. כשראה העורר שוטרים מתקרבים לרכבו החל בנסיעה ולא נענה לקריאות השוטרים לעצור. העורר נמלט מהשוטרים תוך נסיעה פרועה, בין היתר

בניגוד לכיוון התנועה. במהלך הנסיעה פגע העורר עם רכבו בניידת משטרה, וכתוצאה מכך נפגע שוטר שישב בה. בשלב כלשהו איבד העורר שליטה על רכבו, עלה על המדרכה ועצר שם. העורר יצא מהרכב וניסע לברוח רגלית, וכשנתפס על ידי השוטרים החל להשתולל ולתקוף אותם. אחד השוטרים פונה לבית החולים.

2.

במקביל להגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. סנגורו של העורר לא חלק על קיומה של תשתית ראיות כנגד העורר. בית המשפט קבע כי בניגוד לטענת הסנגור כתב האישום משקף את הראיות הקיימות, אם כי יתכן וניתן היה לבצע את המעצר תוך נקיטת אמצעים פחות אלימים. כן נקבע כי המעשים מקימים עילת מעצר של מסוכנות שהיא פועל יוצא של צורת הנהיגה המסכנת את שלום הציבור, ושל האלימות שהפעיל כלפי השוטרים. בית המשפט הוסיף כי העורר הפר תנאי שחרור, מעשה שמעצם טיבו מעלה חשש שאם ישוחרר ממעצר יפר תנאים שיקבעו. בית המשפט קבע כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופת מעצר. מדובר במסוכנות גבוהה המופנית לציבור בכללותו ובעבירות תעבורה שעלולות לגבות חיי אדם. בנוסף, הפרת תנאי השחרור אינה מאפשרת ליתן בו אמון.

מכאן הערר שבפני.

3.

בא-כוח העורר טען כי לא ביקש את שחרורו של העורר אלא ביקש תסקיר שיבחן חלופת מעצר בבית המשפחה ובאיזוק אלקטרוני. לטענתו, גילו הצעיר של העורר, 18, מצדיק בחינתה של חלופה. הפרת תנאי השחרור נעשתה כשלא היו מפקחים על העורר, וכעת מתבקשת חלופה עם מפקחים. יש מסמכים המעידים על אימו של העורר שהינה אחראית ומעורבת ועל העורר שמתמיד בטיפול שיקומי. לפיכך לטעמו יש ליתן משקל לשיקול השיקומי.

מנגד טענה באת-כוח המשיבה כי אמנם מדובר בבחור צעיר, אך הוא הספיק כבר לצבור עבר פלילי מכובד ואף עומדים כנגדו שני מאסרים מותנים. עובדות כתב האישום מדברות בעד עצמן ומצביעות על מסוכנות העורר ועל חשש לשיבוש מהלכי משפט. מאחר שהמסוכנות גבוהה אין מקום לבקש תסקיר שיבחן חלופת מעצר. המשפט קבוע ליולי, ועוד שתי ישיבות הוכחות קבועות לאחר הפגרה. מדובר בתיק עם מעט עדי תביעה ומחלוקת מצומצמת יחסית שכן העורר הודה במרבית המיוחס לו.

4.

הבחינה בהליכי מעצר הינה דו שלבית- ראשית יש לבחון אם ניתן להפיג את המסוכנות או החשש לשיבוש מהלכי משפט באמצעות חלופת מעצר, ורק אם התשובה חיובית יש לפנות לשלב השני ולבחון חלופת מעצר קונקרטית. אכן, כל מקרה מחייב בחינה עקרונית של אפשרות שחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. עם זאת, בית המשפט אינו מחוייב לבחון חלופה קונקרטית בכל מקרה. כך, במקרה בו נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית (בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.11.08)).

5.

נדמה כי המקרה דנן נופל בגדר המקרים שאינם מחייבים מעבר לבחינת השלב השני. נסיבות המקרה מצביעות על כך שלא ניתן יהיה בשלב זה להפיג את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר, אפקטיבית ככל שתהיה. ראשית, העורר הפר את האמון שנתנה בו וועדת השחרורים, ושעל בסיסו שחררה אותו שחרור מוקדם ממאסר, והפר את התנאים שנקבעו לו על ידה. בכך הראה העורר כי לא ניתן ליתן בו אמון. במצב דברים זה יש קושי רב לשוב וליתן אמון בעורר כי לא יפר תנאים שיקבעו לו במסגרת חלופת מעצר. העובדה שהעורר נהג לאחר שנפסל רישיונו על ידי בית המשפט מלמדת אף היא על מידת האמון הנמוכה שיש ליתן בו. בנוסף, כתב האישום מגולל מסכת אירועים המצביעה על מסוכנות ברורה הנשקפת מהעורר. העורר לא נרתע מלסכן את עצמו, את מכרותיו שנסעו עימו ברכב, ואת כלל המשתמשים בדרך, כשהוא נוהג בנסיעה פרועה, לעיתים בניגוד לכיוון התנועה, עד שנבלם בשל איבוד שליטה על הרכב. מעבר לסיכון חיי אדם הרי שיש בכך ללמד על העדר מורא משלטון החוק. לכל אלו יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר שעל אף גילו הצעיר הוא נכבד למדי. צירוף הדברים מוביל למסקנה כי אין מקום לבחינת חלופת מעצר, למצער בשלב זה של ההליכים. הצפי הוא כי המשפט יסתיים בתקופת זמן קצרה יחסית, אך אם צפי זה יתבדה ניתן יהיה לשוב ולשקול מחדש את העניין.

הערר, אם כן, נדחה.