בש"פ 5924/12 אדוארד גורגוב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ז'

בוסתן ), בתיק מ"ת 40033-07-12, מיום 1.8.2012, במסגרתה הוחלט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בת"פ 40006-07-12.

כתב האישום

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בגין העבירות הבאות :

א.

נהיגה ללא רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בתוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) וסעיף 2(א) לפקודת הביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

ב.

נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.

ג.

סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק ).

ד.

תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(2) לחוק.

ה.

שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413 ג לחוק.

3.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 16.7.2012 בשעה 16:15, נצפה העורר כשהוא נוהג ברכב השייך לבת זוגו, ברח' בן צבי בעיר רמלה, וזאת ללא רשותה.

ניידת משטרה, אשר עקבה אחר העורר, עצרה לצידו ברמזור, בכביש 44, טרם פנייתו שמאלה לרחוב החשמל בלוד. השוטר יעקב חיות (להלן: השוטר ), ירד מהניידת, חבש לראשו כובע משטרה, וניגש לדלת הנהג. לאחר שהזדהה בפני העורר כשוטר, אמר לעורר " תפתח את הדלת, משטרה ", אך העורר סירב לעשות כן. השוטר חזר שוב על דבריו, ואולם העורר, במטרה להתחמק מהשוטרים, החל בנסיעה ועלה בפתאומיות עם רכבו על אי תנועה שניצב משמאלו, ותוך כדי כך פגע, עם צידו הימני של הרכב, ברגלו של השוטר, והצמיד אותו לרכב שמימינו.

כתוצאה מהמעשה, נגרמה לשוטר חבלה מדממת בברכו, והוא הובהל לבית החולים, שם נחבשה רגלו.

העורר המשיך בנסיעתו, חצה את הכביש בניגוד לכיוון התנועה, וגרם לכלי הרכב שהגיעו מולו לעצור באופן פתאומי, תוך שהוא כמעט גורם לתאונה. הוא פנה לרחוב החשמל, שם המשיך בנסיעה מהירה, תוך שהוא מחייב את כלי הרכב שנסעו מולו לסטות הצידה.

לאחר מכן , פנה העורר לרח' אבא אחימאיר, עקף כלי רכב בצורה מסוכנת כשהדרך אינה פנויה, וסיכן את העוברים והשבים. כשהגיע למעגל התנועה ברח' אבא אחימאיר, הוא נכנס אליו מצד שמאל, בניגוד לכיוון הנסיעה, וסיכן את כלי הרכב שבאו מולו. העורר המשיך בנסיעה מהירה לכיוון רח' אפריאט, תוך שהוא עוקף בפראות כלי רכב. בשלב זה, איבדו השוטרים קשר עין עם העורר, אשר לפי כתב האישום, עצר את רכבו בצד הדרך וברח.

4.

יצויין, כי ביום 1.7.2012, כשבועיים קודם להתרחשות האירועים המפורטים בכתב האישום, נגזר דינו של העורר בתיק פלילי 5059-09-09 בבית משפט השלום ברמלה, במסגרתו הושתו עליו 21 חודשי פסילת רשיון (להלן: התיק האחר ).

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

5.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בעניינו, מכוח סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו -1996 (להלן: חוק המעצרים ).

במסגרת הבקשה טענה המאשימה, כי נגד העורר מצויות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו. עוד נטען, כי בעניינו של העורר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21 (א)(1)(ב) לחוק המעצרים, משום שהתנהגותו, כפי שהיא עולה מכתב האישום, מעידה על מסוכנותו לכלל המשתמשים בדרך, ועל כך שהוא מזלזל ברשויות אכיפת החוק. העובדה שהעורר שב לנהוג, אף שמעולם לא החזיק ברשיון נהיגה ולמרות שנגזרה עליו פסילה ממושכת בתיק האחר, מוכיחה כי הוא שם ללעג ולקלס את החלטות בית המשפט, וכי הוא אינו נרתע מעונש המאסר על תנאי שהושת עליו, במסגרת התיק האחר. לאור זאת, וכן משום שלעורר עבר פלילי מכביד, נטען כי אין כל חלופת מעצר העשויה להבטיח את מטרת המעצר, ויש לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

החלטת בית המשפט קמא

6.

בהחלטתו, ציין בית המשפט המחוזי, כי בא כוח העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של מרשו, אלא שלשיטתו, יש להפנותו לקבלת תסקיר מעצר, לצורך בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

בית המשפט קבע, כי טרם בחינת חלופת המעצר, יש לבחון את עצם התכנותה של חלופה זו.

בית המשפט ציין כי מדובר בעורר, שבחלוף שבועיים בלבד ממתן גזר דינו בתיק האחר, ולאחר שבית המשפט נתן בו את אמונו " וסבר כי התרחש מהפך בחייו ", נמצא כשהוא נוהג ללא רשיון, באורו של יום, במרכז העיר. מעשיו של העורר, אשר סיכנו עוברים ושבים, וכללו פגיעה בשוטר, מצביעים על " תעוזה רבה, חוסר מורא וזלזול " בהוראות בית המשפט, ומלמדים על חומרת מעשיו של העורר.

בית משפט קמא אף בחן את הנסיבות הנוגעות לעורר עצמו, וציין כי לחובתו עבר פלילי מכביד, וכן קיים עונש מאסר מותנה בר הפעלה, שהוטל עליו, אך שבועיים קודם לכן.

לאור האמור, הסיק בית המשפט, כי שחרור העורר לחלופת מעצר איננו אפשרי בנסיבות דנן, ועל כן אין מקום להפנותו לקבלת תסקיר מעצר.

7.

לאור זאת, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

הערר

8.

במסגרת הערר, חזר בא כוח העורר, עו"ד עופר בן נתן, על עמדתו, כי יש להפנות את מרשו לקבלת תסקיר מעצר.

במהלך הדיון שנערך לפניי, טען בא כוח העורר, כי בהתאם להוראות חוק המעצרים, ובהסתמך על בש"פ 2413/12 חג'אני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.4.2012), מוטלת חובה על בית המשפט לבחון קיומה של חלופת מעצר, גם אם מדובר במי שביצע עבירות קשות. לטענתו של בא כוח העורר, טעה בית משפט קמא, כאשר הקדים ובחן את השאלה, האם חלופת מעצר אפשרית בנסיבות דנן, טרם שנדרש לעצם קיומה של חלופת מעצר, באמצעות תסקיר מטעם שירות המבחן.

עוד הדגיש הסנגור, כי העורר היה מכור לסמים תקופה ארוכה, כאשר משנת 2010 לא נפתחו נגדו תיקים פליליים חדשים. כמו כן, ובעקבות הליכים קודמים, שהה העורר במעצר בית משך כשנתיים, ולא הפר את תנאיו, ואף החל בהליך שיקומי, בפיקוח שירות המבחן. כל אלו, כך נטען, מצדיקים לשקול בעניינו של העורר חלופת מעצר, ושלא להורות על מעצרו של העורר, טרם שנשקלה האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

לטענתו של עו"ד בן נתן, האירועים המתוארים בכתב אישום הנוכחי, הינם תוצאה של מעידה נקודתית, ואין הצדקה שמעידה זו תקטע את ההליך השיקומי, בו החל העורר.

דיון והכרעה

9.

בערר שלפניי, אין חולקין הצדדים על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לאשמתו של העורר ( בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (2) 133 (1996)).

כמו כן, אין גם מחלוקת בדבר קיומה של עילת מעצר, הנסמכת על סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. על פי כתב האישום, העורר, עוד טרם יבש הדיו על גזר הדין הקודם בעניינו, שלפיו הוא נפסל מלהחזיק רשיון לנהיגת רכב, בחר לשוב ולנהוג ברכב, באופן משולח רסן ותוך התעלמות מחוקי התנועה. בנסיעתו הוא סיכן את חיי הנוסעים על הכביש, ופגע בשוטר שביקש לעוצרו. בנסיבות אלו, קיים יסוד סביר לחשש כי העורר יסכן " את בטחונו של אדם " או את " בטחון הציבור ", כלשון הסעיף האמור.

10.

הנדבך השלישי להחלטה, הנוגעת לבקשה למתן צו מעצר עד לתום ההליכים, עניינו בבחינת קיומו של אמצעי אחר, מלבד המעצר, הפוגע במידה פחותה בחירותו של הנאשם, כדרישת סעיף 21 (ב)(1) לחוק המעצרים.

לדידו של בא כוח העורר, חובה על בית המשפט לשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, עוד טרם בחינת התכנות החלופה, במישור העקרוני.

אין בידי לקבל עמדה זו.

שקילת האפשרות לשחרור נאשם לחלופת מעצר, נעשית בשני שלבים. בשלב ראשון, על בית המשפט לבחון האם חלופת מעצר, יכולה, באופן עקרוני, לאיין או לכרסם בעילת המעצר, ורק אם התשובה לכך חיובית, יפנה בית המשפט, בשלב שני, לבחון חלופת מעצר קונקרטית, התואמת את הנסיבות שלפניו (בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.8.2012); בש"פ 5453/12 ירקוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.7.2012); בש"פ 9284/08

מאור לוי נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 14.11.2008);

בש"פ 1668/09

מנטס זבולנס נ' מדינת ישראל ( לא פורסם, 4.3.2009);).

אינני סבור כי יש בפסיקה, אליה הפנה בא כוח העורר, כדי לשנות מהלכה מושרשת זו.

11.

בענייננו, וכפי שנקבע על-ידי בית משפט קמא, ניכרת מסוכנותו של העורר מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לו, וכן מעברו הפלילי המכביד.

העותר הרהיב עוז ובחר לנהוג ברכב, ללא רשות, כאשר ערכאה משפטית שללה את זכותו מלנהוג ברכב מנועי, רק שבועיים קודם לכן. הוא חצה כביש בניגוד לכיוון התנועה, עקף בצורה פראית רכבים אחרים, נכנס למעגל תנועה בכיוון ההפוך, והכל תוך סיכון הנהגים ועוברי האורח.

בכך לא סגי. העורר בחר להתעלם מדרישת השוטר לעצור את רכבו, ותוך זלזול בו ובחוקי התנועה הבסיסיים, הוא המשיך בנסיעתו הפראית, תוך פגיעה באותו שוטר. מצפונו של העורר לא מנע ממנו את המשך ההשתוללות בכבישי העיר לוד, על אף הפגיעה בשוטר, שאך ביקש לבצע את תפקידו נאמנה.

לעורר עבר פלילי, שעניינו עבירות סמים, אלימות ורכוש, וכן עבר תעבורתי, הכולל עבירות של נהיגה ללא רשיון. מהחלטת בית משפט קמא ומפרוטוקול הדיון שנערך לפניו, עולה, כי במסגרת התיק האחר, איחד המבקש עשרה תיקים פליליים שונים, ועל אף חומרת העבירות שביצע בכל אחד מהתיקים, החליט בית המשפט ליתן לו הזדמנות להשתקם, ובחר להמנע מהטלת מאסר בפועל. העורר, כך נראה, פירש שלא כראוי את ההזדמנות שנקרתה בדרכו, ובעוד תלויים ועומדים נגדו מאסרים מותנים, הוא בחר להתעלם מהחלטת בית המשפט, שנועדה למנוע את המשך נהיגתו על הכביש, לרמוס ברגל גסה את חוקי התנועה, ולסכן חיי חפים מפשע.

בנסיבות אלו, אין כל פסול בקביעת בית משפט קמא, כי חלופת מעצר לא תוכל להשיג את מטרת המעצר ולאיין או להפחית את רמת מסוכנותו. לאור זאת, לא היה כל טעם בהפניית העורר לקבלת תסקיר מעצר.

12.

עוד יש לציין, כי מעשיו של העותר, זמן קצר לאחר שנגזר דינו בתיק האחר, פגעו במידת האמון שבית המשפט נתן בו. בהעדר אמון בנאשם, תהא הנטייה שלא לשחררו לחלופת מעצר (חיה זנדברג "תסקיר מעצר" המשפט יג 155, 159 (2008))

13.

אכן, אף שמעצר עד לתום ההליכים בגין אישומים שעיקרם עבירות תעבורה, אינו בגדר חזון נפרץ (בש"פ 2465/05 אלחמידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.3.2005), הרי שגם בהחלטה להורות על מעצר עד לתום ההליכים, אין כל חידוש (בש"פ 6998/05 בלעום נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.2005); בש"פ 7047/04 אלעאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.8.2004); בש"פ 7046/04 אזולאי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.8.2004)).

בנסיבות דנן, ובהינתן חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, אינני סבור כי יש להתערב בהחלטת בית משפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו "

זאת, במיוחד בימים אלה, שמדינתנו שרויה בימים שאינם כתיקונם מבחינת הקטל בדרכים. לית מאן דפליג, כי עסקינן בתופעה שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית" (בש"פ 1703/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2007)).

14.

הערר נדחה, אפוא.