בש"פ 5453/12 יגיל ירקוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט צ' קפאח ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו .

1.

לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות של שוד, כניסה והתפרצות למקום מגורים, הונאה, וניסיון להונאה בכרטיסי חיוב. לפי הנטען בכתב האישום, העורר התפרץ לדירה בתל אביב בשעות הבוקר, כאשר שהו בה הדיירים, ונטל מהם כסף, כרטיסי אשראי ואת הקוד הסודי שלהם. זאת, תוך שהוא מאיים עליהם כי הוא חמוש ויפגע בהם ובבני משפחותיהם אם לא יישמעו להוראותיו. בהמשך משך העורר כ-2,000 ש"ח בעזרת כרטיסי האשראי הגנובים.

2.

המדינה הגישה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח ) נעתר לבקשה, ודחה את בקשת העורר לעריכת תסקיר מעצר בעניינו לבחינת האפשרות לשלבו במרכז גמילה מסמים כחלופת מעצר. בית המשפט עמד על עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל עבירות אלימות, סמים ורכוש שבגינן ריצה בעבר מאסר בפועל ואף תלוי נגדו מאסר על תנאי בגין עבירה דומה לזו המיוחסת לו בכתב האישום. כמו כן עמד בית המשפט על כך שניסיונות קודמים לגמילת העורר לא צלחו. על כן נקבע כי אין מקום לשחררו לחלופת מעצר למטרת גמילה בנקודת הזמן הנוכחית.

3.

מכאן הערר שלפניי. העורר טוען כי בית המשפט קמא שגה משלא הורה על עריכת תסקיר מעצר שיבחן חלופה טיפולית בעניינו. לטענת בא כוח העורר, לאחרונה ניסה העורר מיוזמתו לפנות למרכז גמילה בקהילה טיפולית ייחודית. לשיטתו, אין לקבוע כי לעורר סיכויי שיקום נמוכים רק על סמך עברו וכל עוד לא התקבל תסקיר מעצר בעניינו.

לטענת המדינה המקרה דנן אינו עומד באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה לשחרור לגמילה בשלב המעצר, שכן ככלל המועד הראוי לבחינת שליחת הנאשם לגמילה מסמים הוא מועד גזירת העונש. לשיטתה, אין העורר עומד בתנאי החריגים לכלל וזאת בין היתר משום שלא החל בתהליך גמילה קודם למעצרו, וכי סיכויי ההצלחה של ההליך בשלב הנוכחי אינם גבוהים במידה המצדיקה גמילה כחלופת מעצר. עוד עומדת המדינה על חומרת העבירות ונסיבות ביצוען המעידות על מסוכנות ועל עברו המכביד של העורר.

4.

ככלל, העיתוי לשקילת הליכי טיפול וגמילה הוא בשלב גזר הדין. בית המשפט יורה על שחרור נאשם לחלופת מעצר במרכז גמילה אך במקרים חריגים (בש"פ 1981/11

מדינת ישראל נ' סויסה (לא פורסם, 21.3.2011) (להלן עניין סויסה ) ). תנאי מרכזי לקיומו של החריג הוא כי הנאשם החל בהליך הגמילה לפני שנעצר. כמו כן יש לבחון אם קיימים סיכויי הצלחה גבוהים להליך הגמילה ואם יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנות העצור (עניין סויסה , בפסקה 7; בש"פ 1863/12 גיית נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.2012) ). לעריכת תסקיר מעצר לצורך בחינת התקיימותם של החריגים האמורים בנסיבות הקונקרטיות יש חשיבות לא מבוטלת, שהרי שירות המבחן הוא הגוף המקצועי האמון על הערכת סיכויי הליך הגמילה, כנות רצונו של הנאשם להיגמל, ומידת התאמתו לטיפול כאמור ( בש"פ 6771/11 משלטי נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (לא פורסם, 26.9.2011) ). עם זאת, החובה לשקול את האפשרות העקרונית של שחרור לחלופת מעצר – חובה המוטלת על בית המשפט מכוח סעיף 21(ב)(1) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 – אינה מחייבת להורות על הגשת תסקיר במקרים שבהם השתכנע בית המשפט כי חלופת מעצר לא תשיג את מטרת המעצר (עניין משלטי , לעיל; בש"פ 6543/07

פומין נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (לא פורסם, 13.8.2007)).

5.

בנסיבות המקרה שלפניי לא מצאתי להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא כי בנתוניו הקונקרטיים של העורר ראוי לפעול לפי הכלל ולא לפי החריג ולהותיר את בחינת התאמתו להליך גמילה לשלב גזירת הדין. כאמור, העורר אינו מצוי כיום בהליך גמילה כלשהו כך שאין במעצרו כדי לפגוע בהליך טיפולי שהחל. כמו כן, עבירת השוד שבה נאשם העורר כעת היא עבירת אלימות המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל 17 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, באופן שמעיד על מסוכנות הנשקפת ממנו. מהחלטתו של בית המשפט קמא עולה שהמעשים המיוחסים למשיב בוצעו לכאורה בשעה שתלוי נגדו מאסר על תנאי בגין הרשעה בהתפרצות לדירת מגורים בנסיבות דומות לעבירה שבה הוא מואשם כעת (גם שם שהתה המתלוננת בדירה בזמן ביצוע העבירה). דברים אלו אינם מותירים מקום לספק באשר למסוכנותו. אף בחינת סיכויי ההצלחה בהליך הגמילה – נוכח ניסיונות העבר – מטה את הכף לדחות את הערר.

מכלול השיקולים הללו הביאוני למסקנה כי דין הערר להידחות וכך אני מורה.