בש"פ 1744/98 בשארה סיידי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של מגע עם סוכן-חוץ - עבירה כהגדרתה בסעיף 114 לחוק העונשין, תשל"ז1977- - ובעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי-מותרת, עבירה כהגדרתה בתקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. בית-משפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל החלטה זו הערר שלפני.

עורך-דין פיש, בא-כוחו המלומד של העורר, מעלה שתי טענות ובקשה אחת. נפתח בטענות ונסיים בבקשה. טענתו הראשה של עורך-דין פיש היא זו, שאין בידי המדינה ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות המוטחות בעורר. עורך-דין פיש עומד בטיעוניו על עובדות אלו ואחרות הכתובות בכתב-האישום - ובראיות האחרות - וטיעונו הוא כי אין בעובדות אלו כדי לייסד, ולו לכאורה, את האישומים המיוחסים לעורר. שמעתי בקשב-רב-קשב את טיעוניו של עורך-דין פיש, אך לא מצאתי שיש בהם כדי לזעזע את התשתית עליה בנה בית-משפט קמא את החלטתו לעצור את העורר. לא יהא זה מן התבונה, לדעתי, אם אעמוד על טיעוניו של עורך-דין פיש אחד לאחד, ואספק עצמה באומרי כי דברי בית-משפט קמא נראים לי באשר לנושא הראיות לכאורה.

עורך-דין פיש מוסיף ומבקש כי אורה על חלופת מעצר לעורר, אולם דומה כי חלופת מעצר לא תהא ראויה ונאותה בעניינה של העבירה בה מדברים אנו עתה. גם לעניין זה אין לי אלא לאמץ את דבריו של בית-משפט קמא, כי בשים-לב לטיבען של העבירות המיוחסות לעורר, ולאפשרות כי יימלט מן הדין, אין מקום להורות על חלופת מעצר. העורר הוא אזרח ארצות-הברית ואזרח לבנון כאחד, ואין צורך בדמיון מופלג כדי להבין כי שיחרור בערובה - ולו בתנאי "מעצר-בית" - לא תהא בו ערובה ראויה להתייצבותו לדין. יתר-על-כן: העורר עשה עצמו - על-פי הראיות לכאורה - שותף לארגון טרור השולל את קיומה של המדינה ומבקש להאבידה. הסכנות הנשקפות מאדם כזה, אין צורך להאריך עליהן את הדיבור, ומעצמה נשללת אפשרות של חלופת מעצר. גם אם אמרנו כי בעבירה כגון זו שלפנינו, ובנסיבות יוצאות דופן במיוחד, ניתן להורות על חלופת מעצר, בענייננו-שלנו לא נתקיימו כל נסיבות יוצאות דופן. עד כאן - טיעוניו של עורך-דין פיש.

מוסיף עוד עורך-דין פיש ומבקש כי אורה על הגשת תסקיר מעצר כהוראת סעיף 21א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996- (להלן אכנה חוק זה - החוק). על-פי הוראות סעיף 21א הנזכר, מוסמך בית-משפט - בהליכי בקשת מעצר - להורות על הגשת תסקיר מעצר, ותסקיר זה אמור לכלול את נסיבותיו האישיות של הנאשם, משמעות המעצר, חלופות למעצר ולשיחרור, או המלצה בדבר תנאים מיוחדים לשיחרור בערובה והפיקוח עליהם (סעיף 21א(ב)). סמכות זו שקנה בית-משפט להורות על הגשתו של תסקיר מעצר, הינה סמכות חדשה שנקבעה בחוק, אך טרם נתפרשה בידי בתי-המשפט וטרם נקבעו גדריה וסייגיה. בלא שאתיימר למצות את הנסיבות בהן יורה בית-משפט על הגשת תסקיר מעצר - או על ההשפעה שתיוודע לתסקיר מעצר על החלטת בית-המשפט אם יעצור נאשם ואם יורה על שיחרור ממעצר - אבקש להעיר הערות אלו.

דומה כי תסקיר מעצר הינו אחיו הצעיר של תסקיר המבחן הוותיק והטוב, ונועד הוא לשמש - בשינויים המחוייבים מן העניין - אותן מטרות שתסקיר מבחן נועד לשמש. מתוך שמטרותיו של מעצר שונות ממטרותיו של מאסר, מתחייב ממילא שוני בין תסקיר מעצר לבין תסקיר מבחן, ואולם התכלית העקרונית היא אותה תכלית, לאמור: להעלות גורמים ונסיבות העשויים להשפיע של שיקול-דעתו של בית-המשפט לעניין קביעתה של חלופת מעצר ולעניינים נילווים לכך (כגון תנאי שיחרור או תנאי החזקת נאשם במעצר).

מדברים שאמרנו נדרשת מסקנה - ולו מסקנה חלקית - באשר לשני נושאים עיקריים סביבם ייסוב תסקיר מעצר: טיבה ואופייה של העבירה בה מדובר, ונסיבותיו האישיות של הנאשם. כך, למשל, ניתן לצייר תסקיר מעצר לעניין עבירות של אלימות במשפחה ועבירות אחרות כיוצא בהן. אשר לעניינו האישי של הנאשם, על כך, דומה, אין צורך להאריך דיבור.

הערה שלישית היא, שעד אשר יורה על הגשתו של תסקיר מעצר חייב הוא בית-המשפט להשתכנע כי יש מקום, ולו לכאורה, להגשתו של תסקיר. כך, למשל, כאשר המדובר בנאשם צעיר לימים - למיצער בסוגי עבירות מסויימות אם לא בסוגי עבירות אחרים - וכן בנסיבותיו המיוחדות של מעשה העבירה המיוחס לנאשם.

בענייננו-שלנו לא מצאתי כל הצדק להורות על עריכת תסקיר מעצר. העורר הוא בוגר בן כ35-; העבירה בה הוא מואשם הינה עבירה חמורה; והחשש להימלטות מן הדין - או להמשך פעילות עויינת - הינו חשש ממשי. אכן, לא הובאו לפני כל נתונים העשויים להצדיק עריכתו של תסקיר מעצר, והמסקנה הנדרשת מכאן ברורה מאליה. שמעתי מפי עורך-דין פיש כי אישתו של העורר היא בהריון, אך לא מצאתי כי די בטעם זה כדי להורות על חלופת מעצר.

אני מחליט לדחות את הערר.

היום, כ"א באדר תשנ"ח (19.3.98)

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98017440. G02