בש"פ 5619/05 מדינת ישראל נ. אהלל אבו טהה

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו ביצוע עבירות ביטחוניות. על פי הנטען באישום הראשון , הציע פעיל בארגון הטרור חמאס למשיב לחטוף חייל צה"ל ולרצחו, תמורת סכום כסף בסך כ-100,000 דולרים. המשיב קיבל את ההצעה, ונמסרו לו 4,000 דולר לשם מימון המשימה. באישומים השני והשלישי לכתב האישום הואשם המשיב כי פעל למען קידום המשימה האמורה. על פי הנטען, הוא גייס אנשים נוספים לשם כך. הוא תכנן לאסוף, בעזרתם, חייל צה"ל אשר ממתין להסעה, לחנקו בחבל ולהסתיר את גופתו במקום שתוכנן מראש - על מנת שכך יוכל ארגון החמאס לדרוש את שחרורם של אסירים תמורת החזרת גופתו. התוכנית אושרה על ידי גורמים בחמאס. קושרי הקשר אף נסעו ברכבם מספר פעמים וחפשו אחר קורבן פוטנציאלי. בנוסף, הוא ניסה לרכוש כלי נשק שלא כדין. המשיב הואשם בעבירות ביטחון שונות, ביניהן: קשירת קשר לסייע לאויב במלחמה וסיוע לאויב במלחמה (עבירה לפי סעיפים 92 ו-99 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), מגע עם סוכן חוץ (עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק), שתי עבירות של ניסיון לחטיפה לשם רצח או סחיטה (עבירה לפי סעיפים 372 ו-25 לחוק), ניסיון להחזקת נשק (עבירה לפי סעיף 144(א) ו-25 לחוק) וחברות בארגון טרור (עבירה לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור, תש"ח-1948).

2.המשיב נעצר עוד טרם הגשת כתב האישום. עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת לעצרו עד לתום ההליכים. המשיב הסכים לבקשה זו, ובהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.10.04 (כב' השופטת ר' ברקאי), הוא נעצר עד תום ההליכים נגדו. משפטו של המשיב נפתח פורמאלית ביום 12.10.04, אולם המשך הדיון נדחה מעת לעת מטעמים שונים, והמשיב השיב לנטען בכתב האישום רק ב-2.3.05. בית המשפט החל לשמוע את עדי התביעה. ב-4.4.05 הגישה המבקשת "בקשה לקביעת מועדים נוספים", בה ביקשה "לקבוע מועדים נוספים רבים ככל האפשר ומוקדמים ככל הניתן... לרבות בשעות מאוחרות וחריגות ואף בימי ו'". בקשה דומה נוספת הוגשה ב-3.5.05. נכון לרגע זה קבועים 4 מועדים בחודש יולי.

הבקשה שלפני

3.בקשת המבקשת היא להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. לטענתה, מעשיו של המשיב מקימים חזקת מסוכנות שלא הופרכה. אלו, והעונשים החמורים להם הוא צפוי באם יורשע, מקימים "חשש מובנה" להימלטותו של המשיב מן הדין. המבקשת מוסיפה כי היא, מצידה, עושה את מירב המאמצים לזרז את הדיון.

4.לטענת בא-כוח המשיב, עו"ד דוד, בדיון על-פה, אף שיש ראיות לכאורה בעדויות של מעורבים אחרים, בפועל לא ארעה שום חטיפה, ואין שום ראיה חפצית. עו"ד דוד טוען כי התביעה בזבזה 4 ישיבות יקרות בניסיונות סרק להעיד מעורב אחר שמשפטו לא הסתיים. בנסיבות אלה אין לטענתו מקום לקבל את הבקשה.

דיון

5.החלטתי להיעתר לבקשת המדינה. מעשיו של המשיב, כמתואר בכתב האישום, מצביעים על מסוכנותו. המשיב תכנן לקחת חלק בפעילות טרור, בה יירצח אדם, ואף היה קרוב ביותר להשלמת תכניתו (ראו בש"פ 8525/01 מחאמיד נ' מ"י , פס' 3 (לא פורסם)). לכך, יש להוסיף את החזקה הסטאטוטורית - אשר העבירות בהן הואשם המשיב באות בגדרה - הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 - חזקה אשר לא הופרכה. מסוכנות זו, לא ניתן להפיגה בחלופת מעצר (בש"פ 5109/02 מ"י נ' מחאמיד , (לא פורסם)). עמד על כך בית המשפט במקרה אחר:

"כבר נקבע, בפסיקת בית משפט זה, ולא אחת, כי מטיבן של עבירות כנגד ביטחון המדינה, שאין די בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני מסוכנותו של העובר אותן (בש"פ 1744/98 (תק-על, 98(1), 91))... בסוגי עבירות מסוימים טבוע חשש, שמי שהואשם בהם עשוי להמשיך לסכן את ביטחון המדינה, גם אם לא הובאה ראיה קונקרטית, הצופה המשך פעילותו המזיקה בעתיד (בש"פ 621/98 מדינת ישראל נ' בן אפרת ואח'

(לא פורסם))" (בש"פ 4121/01 חביב נ' מ"י (לא פורסם)).

6.דרגת המסוכנות של המשיב כה גבוהה היא שלא ניתן לאפשר שיהיה משוחרר בערבות. המשיב אמור להעיד במשפטם של אחרים וגם מטעם זה נעשים מאמצים לקדם את המשפט. אכן, לא כל הישיבות במשפט זה קוימו, או קוימו באופן מלא, אך איני סבורה שיש לתלות את ה"אשם" בענין זה במי מהמעורבים.

7.בקשת המדינה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים, שמניינם החל מיום 20.6.2005, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1013/04 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.