ע"א 4121/01 בינוא חביב נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום מייחס לעורר עבירות של קשירת קשר למגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעות לאויב העלולות להיות לתועלתו, ועבירה של מגע עם סוכן חוץ ללא הסבר סביר.

על פי כתב האישום, היה העורר שותף למעשיהם של שני נאשמים אחרים בתיק זה, שהואשמו בעבירות דומות, שנעברו על ידם, בכוונה לפגוע בביטחון המדינה. מן האמור בכתב האישום עולה, כי שני הנאשמים האחרים, ששרתו בעבר בצד"ל, ועברו להתגורר בתחומי מדינת ישראל לאחר היציאה מלבנון, יצרו קשר עם תושב לבנון, הפועל מטעם המודיעין הלבנוני לאיתור וגיוס סוכנים בישראל. אותו אדם הטיל על הנאשמים האחרים לאסוף מידע על תנועותיהם של אנשי צד"ל בישראל, ובמקרה שהם מתכוונים לעזוב את הארץ, גם על ארצות היעד אליהן הם מתכוונים לעבור. עוד נתבקשו השניים לדווח על כספים המשולמים להם מטעם שלטונות ישראל, ועל התבטאויותיהם כנגד לבנון ובעד ישראל. באמצעות הנאשם 1 ביקש איש המודיעין הלבנוני, כי ייאספו ידיעות על תנועות צה"ל בגבול הצפון.

2.שני הנאשמים האחרים אכן אספו, בצוותא, ידיעות כאמור אודות חיילי צד"ל, והעבירו אותן ללבנון. בחודש פברואר 2001, כך נטען בכתב האישום, פנו שני הנאשמים האחרים לעורר, שהוא הנאשם השלישי בתיק זה, וביקשו את עזרתו בהעברת ידיעות ללבנון, באמצעות מכשיר הפקסימיליה שברשותו. העורר נעתר לבקשתם, והעביר את הידיעות כאמור, אף שידע שייעדן הוא לבנון, שהיא ארץ אויב. הוא עשה זאת, כך נראה, כדי לסייע לנאשמים האחרים לחזור ללבנון ללא פגע, וזאת בתמורה למעשיהם המכוונים לפגוע בביטחון המדינה.

באמצעות העורר, העבירו שני הנאשמים האחרים רשימה של אנשי צד"ל הזכאים לכספים ממדינת ישראל בעבור פעילותם, לרבות פירוט מקבלי הכספים בארץ ובלבנון. העורר תרגם את הפריטים המופיעים בעברית, לערבית, בכך נטען בכתב האישום, והעביר את התרגום ללבנון. כן הועברו באמצעותו ידיעות על אירועים בהם השתתפו אנשי צד"ל ואנשי הביטחון, ומידע בדבר יציאת אנשי צד"ל לאוסטרליה, קפריסין ולבנון. מידע זה כלל גם ידיעה על יציאתו של הגנרל לאחד ללבנון.

בית המשפט המחוזי בחיפה הורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו.

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

3.בערר מציין העורר כי שני הנאשמים האחרים קשורים עמו קשרי ידידות מזה זמן רב, עוד לפני שנסוג צה"ל מלבנון, וכי קשר זה התהדק והלך, כשהשניים נכנסו לתחומי ישראל. הוא לא העלה על דעתו, כך הוא טוען, כי הפעולה לה סייע, נועדה להעביר מידע לאוזני המודיעין הלבנוני, או לפגוע בביטחון המדינה. אין כל ראיה, כך הוא טוען, כי הוא ידע על כוונות הזדון של האחרים או כי עצם את עיניו מראות כוונות אלה. גם העובדה שידע כי המידע עובר ללבנון, כך הוא טוען, אינה מלמדת על כוונתו. מכל מקום, כך סבור העורר, ראוי היה לשקול חלופה אחרת למעצר; הוא מציע כי ישהה בקיבוץ, במקום בו שוהה ידיד שלו, שהוא איש אמין ואמון על בטחון ישראל, שיוכל לפקח על תנועותיו.

נציג המדינה מתנגד נמרצות לבקשה האחרונה. הוא מציין, כי אין מדובר בנאשם תמים שלא ידע את שלפניו. גם כשנתפס, מסר גרסה מפורטת אך שקרית, שמצביעה הן על מצפונו הרע, והן על העובדה שאין המדובר במי שמיהר להתעשת לאחר שהבין את תוצאות מעשיו, או במי שנתקף חרטה על מעשים אלה. העורר עצמו כך מדגיש נציג המדינה, העיד במשטרה ובפני שלטונות הביטחון, כי הוא חשד שהמעשים שהוא שותף להם אינם כשרים, ובכל זאת המשיך בהם.

4.אף אם חלקו של העורר חמור פחות מחלקם של הנאשמים האחרים בפרשה זו, אין ספק כי המדובר במעשים חמורים ומסוכנים. בהחלטתו המנומקת היטב קבע בית המשפט המחוזי, כי התקיימה תשתית ראייתית, במידה הדרושה בשלב זה של ההליכים המשפטיים, גם להוכחת היסוד הנפשי הנדרש בעבירות המיוחסות לעורר. העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות, ובית המשפט המחוזי מצא כי לא היה די בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני פעילות נוספת של העורר, שעשויה להביא לפגיעה בביטחון המדינה.

כבר נקבע, בפסיקת בית משפט זה, ולא אחת, כי מטיבן של עבירות כנגד ביטחון המדינה, שאין די בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני מסוכנותו של העובר אותן (בש"פ 1744/98 (תק-על, 98(1), 91)). עבירות בעלות אופי בטחוני נופלות, בנסיבות המתאימות, למסגרת החריגים המחייבים מעצר עד תום ההליכים (בש"פ 347/88, פ"ד מב(2) 568). בסוגי עבירות מסוימים טבוע חשש, שמי שהואשם בהם עשוי להמשיך לסכן את ביטחון המדינה, גם אם לא הובאה ראיה קונקרטית, הצופה המשך פעילותו המזיקה בעתיד (בש"פ 621/98 מדינת ישראל נ' בן אפרת ואח' (לא פורסם)). וגם בענייננו - לא שוכנעתי כי יש בחלופה שהוצעה למעצר כדי לאיין את המסוכנות הטבועה בעצם ההתנהגות המיוחסת לעורר.

סוף דבר, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.