בש"פ 5547/05 סעיד סלימאני נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ד' מויאל). בהחלטה זו נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ל' יונג-גופר) בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.העורר מואשם בהעסקה שלא כדין של "תושב זר", הסעתו של "תושב זר", סיוע לשהייה בישראל שלא כחוק, גניבה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והדחה בחקירה. על פי עובדות כתב האישום שהוגש נגדו, העורר אסף ברכבו אדם אחר ששמו טעמי סמיר עתמאן ,תושב טול כרם, בידעו שהנ"ל הנו "תושב זר", וזאת על מנת להעסיקו בחיתוך ברזל. העורר הנחה את עתמאן למסור הודעת שקר במידה וייתפסו ולאחר שאכן עוכבו השניים על ידי משטרת ישראל, הכשיל העורר את השוטרים בכך שמסר להם שעתמאן הנו קרוב משפחתו. כמו כן, מואשם העורר בגניבת עמוד מתכת השייך לאדם אחר.

2.בית משפט השלום הורה, לבקשת המדינה, על מעצרו עד תום ההליכים נגד העורר. בית המשפט קבע, כי ככלל אין בית המשפט נוהג לעצור עד תום ההליכים כאמור נאשמים בעבירות מסוג זה, אך יחד עם זאת, העורר הורשע בעבר בהסעתו של שוהה בלתי חוקי אשר ביצע את פיגוע ההתאבדות ב"דיזינגוף סנטר" בשנת 1996, בעיצומו של חג הפורים, פיגוע בו קופחו חייהם של 13 בני אדם ונפצעו קשה עוד 113 אחרים. בגין חלקו בפרשה נידון העורר למאסר בפועל של 10 שנים, שוחרר לאחר שריצה 2/3 מתקופת המאסר וביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בעודו אסיר ברישיון. לנוכח האמור קבע בית המשפט, תוך שהוא דוחה את בקשת בא כוחו להורות על עריכת תסקיר מעצר, כי בנסיבות אלו לא ניתן ליתן אמון בעורר ואין מנוס ממעצרו של העורר כאמור.

בית המשפט המחוזי, אליו הוגש ערר על החלטת בית המשפט השלום, הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. היות וקצין שירות המבחן לא הצליח להיפגש עם רעייתו של העורר הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים בטרם מתן החלטה. בסופו של יום העריכו עורכי התסקיר, כי "ניתן לשחרר" את העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בדמות "מעצר בית" חלקי בפיקוח רעייתו, אחותו וגיסו היות וניתן ליתן אמון באלו האחרונים.

יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את הערר בנמקו שאין בתסקירי המבחן דבר ממנו ניתן להסיק על איון מסוכנותו של העורר. קצין המבחן, כך ציין בית המשפט, לא הסביר את הנימוקים לכך שניתן ליתן אמון בעורר בנסיבות המקרה.

3.בדיון שהתקיים בפניי עמד בא כוחו של העורר על העובדה שבית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו אשר לצורך בבחינת חלופת מעצר בסיוע שירות המבחן. בתסקיר המבחן שהוגש ישנה המלצה מפורשת על שחרורו של העורר לחלופת מעצר ואף על פי כן דחה בית המשפט את הערר. בית המשפט המחוזי אינו יכול, לדבריו, להתעלם מהמלצת שירות המבחן ומשנתבקשה עריכת תסקיר מעצר והוא ממליץ על אימוץ חלופת המעצר המוצעת, היה על בית המשפט להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר.

באת כוח המשיבה ציינה את עברו של העורר, אשר לדבריה הוביל מחבל מתאבד אל זירת הפיגוע בעבור בצע כסף. העבירות בהן מואשם העורר בתיק הנוכחי נעברו בהיותו אסיר ברישיון ומשלא עולה מהתסקיר כיצד ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר במסגרת חלופת המעצר המוצעת, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

4.דומה, כי הצדדים אינם חלוקים על כך שדי בראיות נגד העורר לצורך מעצרו עד תום ההליכים ואף אינם חלוקים בנוגע לקיומה של עילת מעצר בעניינו. סלע המחלוקת בין הצדדים נוגע למשקל שיש ליתן לתסקיר המעצר, אשר ממליץ לכאורה על שחרור העורר.

שירות המבחן משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט ומסייע, במידת הצורך, לגיבוש ההכרעה המשפטית, וזאת מקום בו סבור בית המשפט כי יש מקום להורות על עריכת תסקיר כאמור (בש"פ 1744/98 בשארה חנה סיידי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 19.3.98). יחד עם זאת, עמדתו של שירות המבחן הנה לעולם בגדר המלצה המובאת בפני בית המשפט ואין בית המשפט מחויב לאמצה. לבית המשפט מסורה הסמכות להכריע בבקשה והוא עושה כן לאחר ששקל את מכלול הנסיבות בעניין המובא בפניו, לרבות עמדת שירות המבחן (בש"פ 8902/02 נבלוסי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, ניתנה ביום 30.10.02).

אין זה מפגשו הראשון של העורר עם הדין הפלילי ורשויות החוק ומעשיו בעבר הביאו לתוצאות קשות. בנסיבות אלו היה על העורר, כמי שמעיד על עצמו שהביע חרטה כנה, להקפיד קלה כחמורה ולהימנע מהסתבכות נוספת. תסקיר המעצר אכן אינו מתמודד עם המסוכנות הנשקפת מהעורר לאור עברו הפלילי. זו הסיבה בגינה סירב בית המשפט לאמץ את המלצת שירות המבחן ובדין עשה כן (7549/00 רפאל אלבז נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, ניתנה ביום 30.10.2000). אכן, בהחלטת בית המשפט להורות על עריכת תסקיר מבחן, כשלעצמה, ומקל וחומר, מקום בו מכיל התסקיר המלצה חיובית, יש כדי לפתח תקוות בלב הנאשם ובני משפחתו. יחד עם זאת, בתקוות אלו, טבעיות ככל שיהיו, אין כדי להשפיע על ההכרעה המשפטית.

לנוכח האמור, דין הערר להידחות.