בש"פ 7916/09 ליאור בלטברג נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 90727/09 מיום 30.9.2009 שניתנה על ידי כבוד השופטת ח' כוחן . בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום

1.

כנגד העורר הוגש ביום 13.9.2009 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בכתב האישום שישה אישומים המייחסים לעורר עבירות שונות של שוד וגניבה.

2.

על פי האישום הראשון, ביום 6.9.2009 בשעות הצהריים נכנס העורר לסניף בנק הדואר שברחוב גאולה בתל-אביב במטרה לשדוד סכום כסף. העורר פנה לפקידת הקבלה וביקש לקבל לידיו סכום בסך 18,000 ש"ח. הפקידה ביקשה מהעורר שיציג בפנייה תעודה מזהה. העורר הציג לפקידה נרתיק של תעודת זהות שבו, במקום תעודת זהות, הופיע פתק ובו איום המופנה כלפי הפקידה ומורה כי עליה להוציא את הכסף המבוקש. למראה הפתק המאיים ומאחר ולא היה בקופתה של הפקידה מלוא הסכום הדרוש, פנתה הפקידה למנהלת סניף הדואר וזו הזעיקה את המשטרה. בגין מעשיו אלו הואשם העורר בעבירה של ניסיון לשוד, על פי סעיף 402 (א) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

3.

על פי האישום השני, עבד העורר כמוכר בגלידרייה ב רחוב אלנבי בתל-אביב (להלן: החנות ). במהלך חודש יוני 2009 נכנס העורר לחנות, טען במרמה כי בעל החנות לא שילם את משכורתו, פתח את הקופה ונטל ממנה, שלא כדין, סכום בסך 4,800 ש"ח. בגין מעשיו אלו הואשם העורר בעבירה של גניבה, לפי סעיף 383 ו-384 לחוק העונשין. בהמשך, ביום 20.8.2009 בשעות הערב המאוחרות, נכנס העורר לחנות, פתח את הקופה ונטל ממנה שטרות כסף במזומן. כאשר נשאל העורר על ידי עובד החנות לפשר מעשיו, השיב העורר ואיים על העובד: "אני סופר משכורת. תהיה בשקט, יש לי סכין". בהמשך פתח העורר קופה נוספת בחנות ואף ממנה נטל שטרות כסף. במעשיו אלו הואשם העורר בעבירה של שוד, על פי סעיף 402(א) לחוק העונשין.

4.

על פי האישום השלישי, ביום 20.7.2009 בשעות הבוקר, אדם בשם אושרי, עובד בסופר ברחוב אלנבי בתל-אביב (להלן: הסופר ), יצר קשר עם העורר וסיפר לו כי אחת הקופאיות עתידה לצאת עם כספים מהסופר ולהפקידם בבנק. בהמשך, לאחר שיצאה הקופאית מהסופר, כשבידה הכספים, משך העורר בחוזקה את השקית שהכילה את הכספים. הקופאית נפלה ונחבלה ברגלה, והעורר נטל את הכספים ונמלט מהמקום. בסמוך לאחר מכן, נפגשו אושרי והעורר וזה האחרון העביר לאושרי סכום בסך 3,800 ש"ח. במעשיו אלו הואשם העורר בעבירה של שוד על פי סעיף 402(ב) לחוק העונשין.

5.

על פי האישום הרביעי, במהלך שנת 2007 עבד העורר כמוכר בגלידרייה ברחוב המלך ג'ורג' בתל-אביב-יפו (להלן: הגלידרייה ). ביום 16.7.2009 לפנות בוקר, נכנס העורר לגלידרייה, גם הפעם הציג עצמו העורר במרמה כעובד לשעבר בגלידרייה אשר הבעלים חייב לו כסף. העורר פתח את הקופה ונטל ממנה סכום בסך 4,800 ש"ח. במעשיו אלו הואשם העורר בעבירה של גניבה, לפי סעיף 383 ו-384 לחוק העונשין.

6.

על פי המפורט באישום החמישי, ביום 5.8.2009 בשעות הלילה, נכנס העורר לגלידרייה נוספת ברחוב כ"ג יורדי הסירה בתל-אביב וטען כי בעל הגלידרייה חייב לו כספים. העורר פתח את הקופה אך זו היתה ריקה. בסמוך לאחר מכן, נטל העורר מכספת שהיתה פתוחה סך של 6,000 ש"ח. בגין מעשים אלו הואשם העורר בעבירה של גניבה לפי סעיף 383 ו-384 לחוק העונשין.

7.

לבסוף, על פי האישום השישי, ביום 13.8.2009 בשעות הלילה, פרץ העורר לדירת שכנתו ונטל מן הדירה מחשב נייד, מצלמה, תיק אישי ובו כסף ואת תעודת הזהות של השכנה. בגין מעשים אלו הואשם העורר בעבירה של כניסה והתפרצות למקום מגורים כדי לבצע גניבה, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין ועבירה של גניבה, לפי סעיף 383 ו-384 לחוק העונשין.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

8.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדיו הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בבקשתה טענה המשיבה כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו הלכאורית של העורר (ובהן: הודיית העורר; דו"ח הובלה והצבעה שערך העורר; הודעות המתלוננים; ודיסקים ממצלמות אבטחה). כמו כן טענה המשיבה כי במקרה דנן קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים שכן על פי הנטען העורר "לא בוחל בדרכיו לפגוע בבטחון הציבור ולסכנו". עוד נטען כי קיימת עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שכן לעורר אין כתובת מגורים קבועה וישנו חשש כי יתחמק מהליכי השפיטה. לבסוף ציינה המשיבה את עברו הפלילי של העורר הכולל שתי הרשעות ב-13 תיקים במגוון עבירות אלימות ורכוש.

החלטתו של בית המשפט המחוזי

9.

במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי לא חלק בא כוחו של העורר כי קיימות ראיות לכאורה כנגדו. ואולם, בא כוחו של העורר ביקש שיוגש תסקיר בעניינו וזאת בכדי לשקול אפשרות של חלופת מעצר. באת כוחה של המשיבה התנגדה לקבלת תסקיר וזאת לאור חומרת העבירות ועברו הפלילי של העורר.

10.

בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי מסוכנותו של העורר עולה הן מעברו והן מנסיבות ביצוע העבירות. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא ער "למדיניות המוכתבת על ידי בית המשפט העליון, אשר החזיר לא מעט תיקים בעבירות חמורות המקימות עילת מסוכנות, לצורך קבלת תסקיר". ואולם בעניינו סבר בית המשפט המחוזי כי המקרה "זועק לשמיים וגם אם יתקבל תסקיר הממליץ על חלופת מעצר, אין זה המקרה". לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הטענות בערר

11.

העורר טוען - באמצעות בא כוחו, עו"ד גיא עין-צבי - כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים מבלי שניתנה לו הזדמנות להציג חלופות מעצר, גם שלא באמצעות שירות המבחן. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו להורות על מעצרו ללא קבלת תסקיר ומבלי שהוצגו נתוניו האישיים המיוחדים של העורר. בהקשר זה מוסיף העורר וטוען כי בראשית הדיון, כאשר הסכים בא כוחו כי קיימות ראיות לכאורה והוסיף כי הוא מבקש לקבל תסקיר בעניינו של העורר, הביע בית המשפט המחוזי את הסכמתו כי במקרה דנן יש להורות על קבלת תסקיר מעצר ולפיכך ההחלטה בסופו של יום שלא להורות על קבלת תסקיר הינה מפתיעה ואינה ראויה.

12.

בהמשך מפרט העורר את נסיבותיו האישיות החריגות, כאשר בין היתר, נטען כי מדובר בבחור צעיר, אשר במהלך השנה האחרונה נקלט מיוזמתו להליך טיפולי בקהילה טיפולית לגמילה מסמים. עוד נטען כי העורר הודה מיוזמתו במעשי העבירה ואף במעשי עבירה נוספים שלא היו ידועים למשטרה וזאת "במטרה להתוודות על מעשיו הרעים ולפתוח בדף חדש".

13.

עוד מוסיף העורר וטוען כי בנסיבות המתוארות בכתב האישום, השימוש באלימות אינו המרכיב הדומיננטי אלא הצורך בהשגת כסף, כאשר על פי הנטען באף אחד מהמקרים לא היה העורר מצויד בנשק או אמצעי אחר.

14.

לפיכך, מבקש העורר מבית משפט זה להורות על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי, לצורך דיון בבקשת המשיבה לאחר קבלת תסקיר אשר יבחן את נסיבותיו של העורר והאפשרות להורות על חלופת מעצר.

15.

בדיון שהתקיים לפניי היום חזר בא כוחו של העורר על טענותיו בערר וביקש לפרט את נסיבותיו האישיות של העורר. לטענת בא כוח העורר, נסיבותיו האישיות של העורר לא פורטו על ידו בבית המשפט המחוזי מאחר והבין מדבריה של השופטת כי בעניינו של העורר יוגש תסקיר. בא כוח העורר מציין כי מדובר בבחור צעיר, בן 23, שבשנה האחרונה החל בהליך גמילה. העורר אינו מתגורר עם אביו הביולוגי מגיל צעיר. אביו שעל פי הנטען נהג בו באלימות נכנס לכלא כאשר היה העורר בן שלוש וחצי שנים. בהמשך נטען כי העורר חווה אלימות גם מצד בן זוגה של אמו. בא כוח העורר המשיך וטען כי העורר עבר בין מסגרות חינוכיות שונות ובגיל 14 ביצע נסיון אובדני. בא כוח העורר חזר וטען כי התנהלותו של העורר בפרשה נשוא האישום הראשון מעידה על רצונו להיתפס ולהיעצר על ידי המשטרה. לטענתו היה בכך משום "קריאה לעזרה" והדבר עולה גם מהודאתו במשטרה. על פי הנטען, המעשים המיוחסים לעורר לא היו מלווים באלימות חמורה. לפיכך מבקש בא כוחו של העורר כי תתאפשר לו ההזדמנות להציג בפני בית המשפט אפשרויות לחלופת מעצר, או לחלופין שיוגש תסקיר בעניינו של העורר, וזאת בכדי להציג בפני בית המשפט "תמונה מלאה" של הדברים.

טענות המשיבה

16.

בפתח הדברים טוענת המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד מיטל בוכמן-שינדל - כי לא תמיד יש לדרוש מבית המשפט שיורה על הגשת תסקיר. על פי הנטען שירות המבחן הינו כלי מסייע, אשר פועל תחת עומס שאין שני לו בניסיון להוציא תחת ידו תסקירים יסודיים ועניינים. לטענת עו"ד בוכמן-שינדל, התסקיר הינו כלי שיש לעשות בו שימוש כאשר יש התלבטות לגבי הנאשם. בתיק הנוכחי, כך נטען, אין כל התלבטות. המשיבה ערה לנסיבות חייו הקשות של העורר ואינה חולקת עליהן. ואולם היא מציינת כי נסיבות אלה היו בפני בתי המשפט שדנו בעניינו בעבר והם נתנו להן משקל בניסיון לסייע לעורר. יחד עם זאת, על פי הנטען, גם כאשר העורר שהה במסגרות טיפוליות שונות בעבר הוא ביצע עבירות. כך נטען כי הוסטל ששהה בו סירב להמשיך ולטפל בו וכשהיה ב"בית השנטי" דקר אדם ובגין מעשה זה נגזרו עליו 20 חודשי מאסר. עוד ציינה באת כוח המשיבה כי בין תיקיו בעבר נמצא תיק של בריחה ממשמורת חוקית.

17.

בהמשך הדברים ובמענה לטענת העורר כפי שהיא מופיעה בסעיף 11 סיפא לעיל, טוענת עו"ד בוכמן-שינדל כי משיחה עם הפרקליטה מפרקליטות המחוז, המטפלת בתיק, נמסר כי השופטת בבית המשפט המחוזי לא ציינה כי יש מקום לעריכת תסקיר בעניינו של העורר. לטענתה, השופטת הציגה שאלה רטורית: "זה תיק לתסקיר?"

מכל מקום נמסר כי הפרקליטה מפרקליטות המחוז התנגדה להכנת תסקיר בעניינו של העורר, ומשכך, לוּ היו לבא כוחו של העורר טענות בעניין זה, הוא היה יכול להעלותן במהלך הדיון.

18.

לבסוף טוענת באת כוח המשיבה כי מדובר בתיק שהדיונים בו לא צפויים להימשך זמן רב וזאת לאור הודאתו של העורר במיוחס לו בכתב האישום. המחלוקת בין הצדדים, כך נטען, היא בנקודות מסוימות וספציפיות. התיק קבוע להקראה בבית המשפט המחוזי ליום 11.10.2009. כמו כן נטען כי ככל שיש מקום לשקול מסגרת טיפולית הרי שהדבר צריך להיעשות במסגרת הדיונים בגזר הדין ולא בשלב זה, מתוך חשש שהדבר יכבול את ידיה של הערכאה הדיונית.

תגובת העורר

19.

בתגובה לדבריה של באת כוח המשיבה בדיון שנערך לפניי, טען בא כוח העורר כי הוא עומד מאחורי דבריו, לפיהם בתחילת הדיון בבית המשפט המחוזי ציינה השופטת כי יש לקבל תסקיר בעניינו של העורר. בהמשך, בהתייחס לדבריה של באת כוח המשיבה לעניין הדיון בהליך הטיפולי במסגרת הטיעונים בשלב גזר הדין, נטען כי החלטה כיום לשלוח את העורר למסגרת טיפולית איננה כובלת את ידיה של הערכאה הדיונית, ומעבר לכך הדבר יעזור לבחינת השאלה האם אכן ישנו פוטנציאל שיקומי לעורר.

20.

בסוף הדיון שהתקיים לפניי אפשרתי לעורר, לבקשתו, לומר דבריו.

הכרעה

21.

לאחר שעיינתי בכתב הערר ובנספחיו ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

22.

במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה לפיהן ביצע העורר את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום וכי קיימת עילת מעצר. טענתו של העורר, באמצעות בא כוחו, עניינה בשאלת חלופת המעצר ובהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להורת על הכנת תסקיר.

23.

אכן, על בית המשפט, במסגרת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, מוטלת החובה לבחון אפשרות של חלופת מעצר וזאת על פי ההוראה הקבועה בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים. יחד עם זאת, לא אחת נפסק על ידי בית משפט זה כי במקרים בהם מגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי חלופת מעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, אין מקום לבחינתה של חולפת מעצר פרטנית בעניינו של אותו נאשם (ראו: דבריי בבש"פ 9585/08 אבו ואסל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 10.7.2008) בפסקה 16). כאשר נסיבות המקרה מעידות על מסוכנות חמורה ומוכחת, עשוי להתייתר הצורך בבחינת חלופת מעצר ספציפית [ראו: בש"פ 9284/08 לוי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 14.11.2008) פסקה 6 להחלטתה של השופטת ע' ארבל (להלן: עניין לוי )] ולעיתים מתייתר במקרים כאלו גם הצורך בעריכת תסקיר על ידי שירות המבחן (ראו: בש"פ 1668/09 זבולנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009) פסקה 5 להחלטתה של השופטת א' חיות ). היה והגיע בית המשפט למסקנה כי נסיבות העניין אינן מצדיקות שחרור לחלופת מעצר, במובן זה שאין חלופה שתסלק את עילת המסוכנות או עילה אחרת, שוב אין טעם לבחון חלופות קונקרטיות (ראו: דברי השופטת מ' נאור בבש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.11.2004) בפסקה 6; עניין לוי , לעיל, בפסקה 6).

24.

במקרה שלפניי בית המשפט המחוזי סבר כי לאור מסוכנותו של העורר, העולה מעברו הפלילי ומנסיבות ביצוע העבירות נשוא כתב האישום במקרה דנן, אין מקום לבחינה של חלופת מעצר על ידי שירות המבחן. לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו זו של בית המשפט. אכן כפי שסבר בית המשפט המחוזי, במקרה דנן, מסוכנותו של העורר עולה מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, בהם הוא למעשה הודה. כתב האישום מייחס לעורר לא פחות משישה אישומים הכוללים מעשי גניבה ושוד ואשר בוצעו במועדים שונים. לטעמי אין לקבל את טענתו של בא כוח העורר לפיה המעשים שבוצעו על ידי העורר אינם נמצאים במדרג גבוה של חומרה. על פי המתואר באישום הראשון איים העורר על הפקידה בסניף הדואר כי עליה לבצע את מבוקשו ולא תפגע. על פי המתואר באישום השני, איים העורר על העובד בחנות תוך שהוא מציין כי יש ברשותו סכין. על פי המתואר באישום השלישי ננקטה אלימות של ממש כלפי הקופאית, כאשר העורר משך את השקית שאחזה הקופאית וכתוצאה מכך נפלה הקופאית ונחבלה. זאת ועוד. על פי האישום השישי פרץ העורר לדירת שכנתו ונטל ממנה מספר חפצים וכסף. העובדה שבמקרה זה לא נעשה שימוש באלימות אינה מאיינת את המסוכנות שבמעשה שכן לא אחת נקבע על ידי בית משפט זה כי כאשר מדובר בעבירה של פריצה לבית מגורים, מעבר לפלישה החמורה לתחום הפרט, יש בה פוטנציאל להתפתחות עימות אלים על הסיכונים הכרוכים בכך (ראו: דבריי בבש"פ 10754/08 אבו מאריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009) בפסקה 14).

25.

על כך יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר, שעל אף גילו הצעיר יחסית, כולל עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות בשל תגרה שבמהלכה דקר העורר אדם אחר. בגין מעשה זה ריצה העורר עונש של 20 חודשי מאסר (לאחר שהופעל נגדו עונש מאסר על תנאי שנגזר עליו בתיק אחר). מגזר הדין שניתן באותו עניין, שהוגש לעיוני במהלך הדיון על ידי באת כוח המשיבה, צויין כי לעורר הרשעה נוספת שניתנה על ידי בית משפט לנוער ואשר טומנת בחובה מספר רב של תיקים בעבירות רכוש וכן בעבירת דקירה. על עברו הפלילי המתואר ניתן ללמוד גם מגיליון הרישום הפלילי של העורר שהוגש לעיוני.

26.

לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.