בש"פ 6378/10 שירין רחאב מחמד עיסאוי נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען כי העוררת ושני אחיה, מדחת וראפאת עיסאוי (להלן נאשם 1 ונאשם 2 בהתאמה, וביחד גם: הנאשמים), תושבי ירושלים, הפעילו מערך מסועף להעברת כספים מארגוני טרור לחברים בארגונים אלה הכלואים בישראל, כגמול על פעילות טרור שבגינה נאסרו. את זאת עשו, על פי הנטען, בניגוד לנהלים העוסקים בהפקדות כספים עבור אסירים אשר מגבילים הפקדה כאמור עד לסכום של 1,300 ש"ח בסייגים שנקבעו; ותוך מתן שוחד, מרמה והצגת יפויי כוח מזויפים. לעוררת מיוחס אישום נוסף של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת. על פרטי האישומים נעמוד להלן.

2.

בגדרי

האישום הראשון נטען, כי לאחר הסמכתה של העוררת לעסוק בעריכת דין בשנת 2005, היא נעתרה לבקשתו של אסיר חמא"ס יחיא סנואר

- המשמש כראש הוועדה העליונה של אסירי חמא"ס בבתי הכלא בישראל -

לפעול להפקדת כספים עבור חשבונות של אסירים תושבי רצועת עזה, באמצעות יפויי כוח מטעם משפחותיהם. זאת, בתמורה לעמלה של ארבעה אחוזים מכל סכום שיופקד. לצורך כך, עמדו הנאשמים בקשר עם ארגונים ואגודות מרצועת עזה, וביניהם, גורמי חמא"ס, ג'יהאד איסלאמי ואגודות הקשורות בהם שהוצאו אל מחוץ לחוק, וקיבלו מאותם גורמים הנחיות ורשימות שלפיהן יש להפקיד כספים לחשבונותיהם של האסירים המשתייכים לאותם ארגונים. במקביל, הועברו סכומי כסף לחשבון בנק בישראל, באמצעות סופיאן זבדה (להלן: סופיאן), תושב רצועת עזה, אשר תפקד כמתאם בין דואר ישראל לדואר ברצועת עזה, וקיים, במסגרת עבודתו, קשרי עבודה עם חברות משלוחים בישראל, לרבות חברה בשם "עבדו" בירושלים.

3.

על פי המתואר בכתב האישום, את הכספים שקיבל סופיאן מידי נציגי הארגונים, הוא הפקיד בחשבון בנק על שמו של סאמר עבדו מבעליה של חברת "עבדו" (להלן: סאמר) אשר נפתח לבקשתו של סופיאן כשמונה חודשים עובר להגשת כתב האישום. על פי המתואר בכתב האישום, הפקדת הכסף בחשבון הבנק של סאמר היתה אחת משיטות ההעברה של כספים מן הרצועה אל תוך שטחי ישראל, לשם הפקדתם בחשבונות האסירים. סופיאן – אשר היה מודע למקור הכסף ולכך שמדובר בכסף של ארגוני טרור ואגודות הקשורות בהם – יידע את סאמר כי מדובר בכספי טרור ואף עדכן את סאמר בכל העברה איזה ארגון שלח את הכסף. על פי הנטען, את הכסף שהועבר לחשבונו עבור האסירים משך סאמר, ובהמשך, מסר אותו לידי העוררת או לידיו של נאשם 2 בהתאם להנחיות שקיבל מסופיאן ובתמורה לעמלה. נטען, כי במסגרת זו הורה סופיאן לסאמר במספר הזדמנויות להעביר לידי העוררת ונאשם 2 יחד או לחוד כספים שקיבל מגורמים ברצועת עזה השייכים לארגוני טרור, ואשר הופקדו על ידו בחשבון. בהתאם להנחיות אלה העביר סאמר את הכסף לנאשמים. עוד נטען בגדרי האישום הראשון, כי בנוסף לערוץ העברת הכספים המתואר לעיל, קיבל סאמר מידי אחר סכום של 100,000$ במעטפה. האחר ציין בפני סאמר, כי סכום זה מועבר אליו כפיקדון

בהתאם להנחיות שותפו של סופיאן. למחרת, יצר סופיאן קשר טלפוני עם סאמר, והורה לו להעביר לידי העוררת סך של 100,000$. זאת, על-פי דרישתו של פעיל אגודה השייכת לג'יהאד האיסלאמי. בהתאם להוראה זו מסר סאמר לעוררת סכום של 100,000$. סכום זה נתפס בכליה ביום מעצרה.

4.

מכתב האישום עולה, כי הכספים שהועברו לנאשמים הופקדו בחשבונות האסירים באמצעות יצירת שיתוף פעולה עם מפעילים של שתי סוכנויות דואר: אל מועתצם מוחמד חליאלה (להלן: מועתצם), שהפעיל באותה עת את סוכנות הדואר שבשכונת א-טור בירושלים; וסלים עבד אל-רחמן (להלן: סלים), שהפעיל את סוכנות הדואר בקלנדיה. על פי המיוחס בכתב האישום, לצורך הפקדת הכספים שהועברו על-ידי סופיאן וסאמר, פנתה העוררת למועתצם וביקשה ממנו להפקיד לחשבונותיהם של אסירים ביטחוניים סכומי כסף שהביאה איתה אל סוכנות הדואר בא-טור. זאת, על-פי רשימת מספרי חשבון ומספרי תעודת זהות של מפקידים כביכול, אשר הביאה עימה. מועתצם ניאות לשתף עימה פעולה, והפקיד לחשבונותיהם של אסירים ביטחוניים סכום מצטבר של למעלה ממיליון ש"ח שהועבר אליו על-ידי העוררת. את אישורי ההפקדה השיב מועתצם לידיה של העוררת. פעילות זו, כך על פי כתב האישום, פסקה למשך תקופה מסוימת במהלך שנת 2008, והתחדשה במהלך שנת 2009, לאחר שהעוררת הציגה בפני מועתצם יפויי כוח מזויפים שעליהם היו חתומים כביכול מי שביקשו להפקיד באמצעותה כסף לחשבונות אסירים בטחוניים. על יסוד מצג שווא זה, חידש מועתצם את שיתוף הפעולה שלו עם העוררת, קיבל מידה כסף ורשימת מספרי חשבונות אסירים, והפקיד אותו בהתאם לרשימה שקיבל. לא זו אף זו, נטען כי במספר הזדמנויות בין סוף שנת 2009 לתחילת שנת 2010 העבירה העוררת – ולפרקים הנאשמים האחרים – סכומי כסף ורשימות לידיו של מועתצם אף ללא מסמכים שנחזו להיות יפויי כוח, ואלו הופקדו על-ידו לחשבונות אסירים ללא נוכחות המפקידים, חרף מודעותו לכך שהדבר אסור, ואת אישורי ההפקדה מסר לידי הנאשמים. באמצעות מועתצם הפקידו הנאשמים לטובת אסירים בטחוניים סכום מצטבר העולה על מיליון ש"ח.

5.

אפיק נוסף להעברת כספים מארגוני טרור לאסירים עבר, כאמור, דרך סוכנות הדואר בקלנדיה. בכתב האישום נטען, כי נוכח לחצים שהופעלו עליו על-ידי נאשם 3, נאות סלים להפקיד כספים לחשבונותיהם של אסירים בטחוניים באמצעות מקבלי שירות אקראיים שהגיעו אל סוכנות הדואר ושנעתרו לבקשתו של נאשם 3 שנכח בסניף להפקיד באמצעות פרטיהם כספים עבור אסיר. באופן זה הועברו כספים שמקורם בארגוני טרור ואשר הועברו באמצעות סופיאן וסאמר לידי הנאשמים – לחשבונותיהם של אסירים בטחוניים. על פי הנטען, בהמשך, הסכים סלים לבצע את ההפקדות ללא נוכחותו של נאשם 3. על-פי הנטען, הוא הפקיד לחשבונות אסירים כ-50,000 ש"ח מדי שבוע, לפי רשימת אסירים שקיבל. עוד נטען, כי במהלך חודש דצמבר 2010 פנתה העוררת אל סלים והודיעה לו כי בקרוב תתאפשר הפקדה באמצעות יפויי כוח, על ידי מיופה הכוח. החל מאותו מועד, הגיעה העוררת כשלוש פעמים בשבוע לביתו של סלים, ובפגישות אלה העבירה אליו סכומי כסף בצירוף רשימות אסירים ופרטיהם; וכן רשימה של מספרי זהות של מיופי כוח כביכול, אשר אמורים להיות מוצגים כמי שהפקידו את הכסף. רשימות המפקידים כללו פרטים של עשרות אנשים שהלכו זה מכבר לעולמם. בהתאם לסיכום עם הנאשמים הפקיד סלים את הכספים האמורים בחשבונותיהם של האסירים, באמצעות מקבלי שירות שהגיעו אל הסוכנות, תוך הצגתם, בכזב, כמי שהפקידו מכספם עבור האסיר המוטב. את השוברים המאשרים שהכסף אכן הופקד מסר סלים לידי הנאשמים, והם העבירו אותם באמצעות סאמר לסופיאן, וממנו לארגונים והאגודות שמהם נשלח הכסף להפקדה. בגין מעשיהם אלה, יוחסו לנאשמים עבירות של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, תשס"ה-2005 ועבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, מתן שוחד ושימוש במסמך מזויף לפי סעיפים 415, 291 ו-420 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

6.

בגדרי האישום השני המיוחס לעוררת בלבד נטען, כי במהלך ביקורים תכופים שערכה העוררת אצל אסירי ארגון החמא"ס הכלואים ומנהיגיהם, היא ניאותה לשמש גורם מקשר להעברת מידע והנחיות בין ההנהגה לאסירים במקומות שונים, ובין האסירים ומנהיגיהם לגורמים חיצוניים. נטען, כי במסגרת זו קיבלה העוררת על עצמה לרכז מידע מכלל בתי הסוהר לצורך הפצתו לכלל האסירים ולאמצעי התקשורת; ובנוסף, נועדה פעילותה, בין היתר, לאפשר העברת מסרים והנחיות עבור אסירי התנועה לשם תיאום צעדי מחאה כנגד שירות בתי הסוהר, לרבות תיאום שביתות בין בתי הכלא השונים. במסגרת זו, קבלה העוררת הנחיות והוראות מטעם הנהגת האסירים עמה נפגשה מעת לעת, ואת המסרים שקיבלה העלתה על הכתב ואף פעלה להעברת מידע בין בתי הסוהר ברוח ההנחיות שקיבלה. על פי המיוחס לה, במסגרת זו קיבלה העוררת רשימות של אסירים שלחשבונותיהם יש להפקיד כספים. בגין מעשיה אלה יוחסה לעוררת עבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, לפי סעיף 85(ג) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

7.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה לעצור את העוררת, מדחת, סופיאן וסאמר עד לתום ההליכים נגדם, ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' בן עמי ) נעתר לבקשה. בהחלטה צוין, כי הצדדים אינן חלוקים על כך שהעוררת ומדחת פעלו להפקדת כספים לחשבונותיהם של אסירים בטחוניים. דברים אלה, כך נקבע, אושרו במפורש בהודעותיו של ראפאת; בהודעתו של סנואר; ובכלל האישורים אודות הפקדת הכספים אשר נתפסו על-ידי רשויות החקירה. עיקר המחלוקת, ציין בית המשפט, נוגעת למקורם של הכספים – ארגוני טרור – ולשאלה אם העוררת ומדחת היו מודעים למקור זה. צוין, כי על מקורם של הכספים שהועברו לנאשמים – כמו על סכומם המוערך – ניתן ללמוד מהודעותיהם של סופיאן וסאמר, אשר שימשו, לכאורה, כצינור המקשר בין הארגונים מעבירי הכספים לנאשמים (עמ' 8 להחלטה). נקבע, כי מהודעות אלה עלה, שהכספים שהועברו לעוררת ולמדחת – לצורך הפקדה בחשבונות האסירים – הגיעו לכאורה לידיהם מארגוני טרור שונים, בתיווכם של סופיאן וסאמר. עוד עלה מהן, כי הקשר שנוצר בין סופיאן לבין העוררת ומדחת לא נוצר ביוזמתו של סופיאן, אלא היה תוצאה של הנחיה שקיבל מן הארגונים שהעבירו לו את הכספים. "די בכך" – קבע בית המשפט – "כדי להביא למסקנה בדבר הקשר המוקדם בין ארגוני הטרור לבין [העוררת ומדחת] וממילא להקים ראיות לכאורה לכך שפעולותיהם של המשיבים נעשו מתוך מודעות למקורם של הכספים" (עמ' 11 להחלטה).

8.

בהמשך צוין, כי מעבר להסבר שמסרה העוררת ביחס למקורם של הכספים שנתפסו אצלה ביום מעצרה, היא סירבה לענות לשאלות החוקרים בכל נושא אחר. כעולה מפרוטוקול הדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי, במועד מעצרה מסרה העוררת כי הכסף שנמצא אצלה שייך ללקוח; ובחקירות שהתנהלו לאחר מכן היא מסרה כי הכסף שייך לאביה, אשר מתעתד לקנות באמצעותו אדמה ובית ביריחו. לפי גרסה זו, חלק מהכסף התקבל כפיצוי מעיריית ירושלים בגין הפקעת קרקע השייכת למשפחתה של העוררת (עמ' 14-13 לפרוטוקול מיום 8.6.2010). בית המשפט קבע, כי כבישת הגרסה בדבר מקור הכספים עד לשלב הדיון בבקשה למעצרה של העוררת עד לתום ההליכים "מטילה צל כבד על אמינותה של ה[העוררת], מה גם שאף כשלעצמה היא לכאורה אינה מבוססת" (עמ' 12 להחלטה) שכן היא עומדת בסתירה להודעה שמסר סאמר, בה ציין כי שבועיים עובר למעצרו הוא העביר לעוררת סכום של 100,000 דולר במזומן, שניתנו לו על-ידי שותפו העסקי של סופיאן (עמ' 14 להחלטה). בית המשפט הוסיף וציין, כי אילו העברות הכספים בהן היתה העוררת מעורבת

– ושלגביהן היא נמנעה מלמסור כל גרסה שהיא – היו הפקדות מותרות של כספי בני משפחה לחשבונות אסירים, "הדעת נותנת כי [העוררת] היתה מספרת על כך בהזדמנות הראשונה, על מנת לטהר עצמה מהחשדות שהוטחו בה" (עמ' 12 להחלטה).

בהמשך נקבע, כי מסלול ביצוע ההעברות מלמד כי על פניו אין יסוד לטענת העוררת ומדחת בדבר האופן הגלוי בו התבצעו ההפקדות, וכי אלו בוצעו, לכאורה, בדרכים פתלתלות ומעוררות חשד. סיכומם של דברים, בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעוררת ומדחת העבירו כספים שמקורם בארגוני טרור לאסירים החברים באותם ארגונים; וכי הם היו מודעים לכך שהכספים הועברו לפעילי טרור או חברים בארגוני טרור. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט, ניתן לומר כי קרוב לוודאי, שהעוררת ומדחת הבינו כי מדובר בכספים שהועברו כתגמול על מעשי טרור בהם היו מעורבים האסירים שאליהם הועבר הכסף, ושבגינם הם מרצים עונשי מאסר בישראל. נוכח האמור מצא בית המשפט כי התייתר הצורך לבחון קיומן של ראיות לכאורה גם ביחס לאישום השני אולם למעלה מן הצורך צוין, כי עיון במסמכים שנתפסו ברשותה של העוררת העלה קיומן של תכתובות דואר אלקטרוני בינה לבין גורמים שונים, שעניינן בשיפור תנאי התקשורת בין האסירים בבתי הכלא השונים; בתיאום פעולות מחאה שונות כנגד צוותי הכליאה; כמו גם בעניינים שונים שעל סדר יומם של ארגונים. תכתובות אלו, כך נקבע, מעלה כי קיימות ראיות לכאורה גם לאישום זה.

9.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של פעולה ברכוש למטרות טרור מקימה עילת מעצר סטטוטורית, אליה מצטרפת עילת מעצר נוספת של מסוכנות לבטחון הציבור והמדינה. עוד נקבע, כי בנסיבות העניין, חלופת מעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת מן העוררת על אף שאין לה עבר פלילי. בהקשר זה צוין, כי כאשר מדובר בעבירות שיש בהן פגיעה בבטחון המדינה הכלל הוא כי רק במקרים חריגים ונדירים ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופה, ועניינה של העוררת איננו נכנס לגדרם של מקרים חריגים אלה. זאת, משום שהמעשים המיוחסים לה חמורים במידה ניכרת מאלו של המעורבים האחרים, הן כשלעצמם הן על רקע ניצול מעמדה כעורכת דין; מה גם שהעוררת פעלה על פני תקופה ממושכת. בנוסף, חלק מן העבירות המיוחסות לעוררת בוצעו לכאורה, באמצעות משלוח וקבלה של דואר אלקטרוני וגם מן הטעם הזה, החלופה של מעצר בית איננה יכולה להפיג את מסוכנותה. נוכח כל האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרה של העוררת עד לתום ההליכים נגדה.

מכאן הערר שלפניי.

10.

העוררת אינה חולקת על כך שבמסגרת עיסוקה כעורכת דין היא אכן פעלה להפקדת כספים בחשבונותיהם של אסירים ביטחוניים הכלואים בישראל. אולם, לטענתה, היא עשתה כן במסגרת על מנת לפתור מצוקה אליה נקלעו אסירים תושבי עזה, שמבני משפחותיהם נבצר להגיע לישראל על מנת להפקיד עבורם כספים מחד גיסא, ומאידך, לעוררת לא היתה אפשרות להכנס לעזה על מנת להחתים אותם על יפויי כוח. אשר על כן, סוכם עם עמותות שונות בעזה שהן יעבירו לידי העוררת רשימה שמית של אסירים שבצידה סכומי הכסף הרלוונטיים, ובצידם, יפויי כוח. בהקשר זה הוסיף וטען בא-כוחה של העוררת, כי בניסיון לפתור את הבעיה המתוארת, הגישה הרשות הפלסטינית עתירה לבית משפט זה. העוררת ממשיכה וטוענת, כי אין בנמצא ראיות המעידות על כך שהיא ידעה שמקורם של הכספים שהועברו לידיה הוא בארגוני טרור; או ראיות לכך שהכספים הועברו לאסירים כתגמול על פעולות טרור שביצעו. לעמדתה, אף אם מהודעותיהם של סופיאן וסאמר ניתן ללמוד כי מקורם של הכספים הוא בארגוני טרור – אין בהודעות אלה דבר המלמד על כך שמידע זה הועבר לידיעתה, מה גם שלא נטען בשום שלב כי היא עצמה עמדה בקשר ישיר עם נציגי הארגונים. בהמשך משיגה העוררת על הקביעה שלפיה העובדה ששמרה על זכות השתיקה מטילה צל כבד על אמינותה. לטענתה, בתחילת החקירה היא שיתפה פעולה עם חוקריה ובהמשך סירבה לעשות כן בשל חוסר אמון בחוקרים. בהמשך נטען, כי אין יסוד לקביעה לקביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה הפקדות הכספים בוצעו ב"דרכים פתלתלות". בהקשר זה טוענת העוררת, כי היא פעלה להפקדת הכספים באמצעות יפויי כוח שהיו ברשותה ואין כל ראיה לכך שהיא עצמה השתמשה בגורמים אקראיים לצורך הפקדת הכספים. עוד היא טוענת, כי בעקבות עתירות שהגישה בעבר, ניתן לה היתר לבצע הפקדות כספים עבור אסירים באמצעות יפויי כוח מטעם משפחותיהם. בהמשך, משיגה העוררת גם על הקביעה לפיה התקיימה בה מודעות לכך שהכספים שהעבירה לאסירים מקורם בארגוני טרור, וכי מטרת העברתם היתה תגמול על פעולות טרור שביצעו; או כי, למצער, היא ראתה אפשרויות אלה כקרובות לוודאי. בהקשר זה היא מדגישה כי לפי נהלי שב"ס, עומדת לכל אסיר זכות לקבל כסף מבני משפחתו, ובנסיבות אלה, אין לומר כי קם קשר הכרחי בין העבירות שבגינן מרצה האסיר עונש מאסר לכספים המועברים לו, מה גם שסכומי הכסף שהופקדו על ידה היו זעומים.

באשר לאישום השני נטען, כי אף אם ברשותה של העוררת נתפסו תכתובות שונות בינה לבין אסירים ומנהיגיהם, הרי שאין כל ראיה לכך כי נעשה במידע שנכלל בהן שימוש כלשהו. בדיון הוסיף וטען בא-כוחה של העוררת, כי מדובר במסרים העוסקים בבעיות של אסירים שאת פתרונן ניסתה העוררת לקדם. בהמשך טוענת העוררת, כי נוכח העדר עבר פלילי והיותה עורכת דין – לא ניתן לקבל את הקביעה בדבר המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנה, ובנסיבות העניין, היה מקום להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינה. בא-כוחה טען עוד, כי בעקבות הסדר טיעון שנחתם עמו, הורשע סופיאן בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, ונגזר עליו עונש מאסר של 22 חודשים. ארכה המוגבל של תקופת המאסר מלמד אף הוא, לשיטתו, על הצורך לשקול להורות על בחינת חלופת מעצר בהתייחס לעוררת.

11.

מנגד, עמד בא-כוח המשיבה, בטיעונו לפניי, על אפיקי העברת הכספים מעזה לישראל, והבהיר כי כתב האישום מתבסס על הודעותיהם של סופיאן וסאמר, כמו גם על הודעותיהם של סלים ומועתצם ומתייחס להפקדות כספים במיליוני שקלים, לאורך שנים. על-פי הנטען, מטרת העברת הכספים היתה שימור מעמדם של ארגוני הטרור וקידום פעילותם בקרב חבריהם הכלואים בישראל, ובבסיסה לא עמדו טעמים הומניטאריים. להשקפתו, קיימות ראיות לכאורה לכך שהעוררת ידעה מה מקור הכספים המגיעים אליה, והעובדה שהיא מסרבת למסור כל הסבר בעניין זה פועלת לחובתה. בהקשר זה הודגש, כי העוררת מסרה גרסאות סותרות באשר לסכום הכסף שנתפס בכליה עם מעצרה, ואף לא אחת מגרסאות אלה מתיישבות עם גרסתו של סופיאן לפיה זמן קצר עובר למעצרה הוא העביר לה את סכום הכסף המדויק שנתפס אצלה. בנוסף, כל נושא הפקדת הכספים החל בפגישה של העוררת עם סנואר, מנהיג אסירי החמא"ס, שהיה זה שביקש מן העוררת לפעול בתחום זה. עובדה זו מקשה אף היא, לשיטתו, על קבלת הטענה לפיה העוררת לא היתה מודעת למקור הכספים. בהמשך, התייחס בא-כוח המשיבה ליסודות העבירה של איסור פעולה ברכוש טרור המיוחסת לעוררת והבהיר, כי אלו מתקיימים במקרה שלפנינו. באשר לעילת המעצר הדגיש בא-כוח המשיבה כי היקף פעילותה של העוררת היה רב ומשמעותי, וכי היא שימשה, לכאורה, במשך שנים, נתיב להעברת כספים מארגוני טרור לאסירים וכן כנתיב להעברת מידע בין אסירים לבין עצמם. בנוסף, היא שתקה בחקירותיה ובחלק מהן, אף איימה על חוקרי השב"כ, ובא-כוחה אך הבהיר כי היא אינה רוחשת אמון לרשויות. כל אלה מעידים, להשקפתו, על המסוכנות הנשקפת מן העוררת. לעמדתו, בנסיבות עניין, ונוכח מאפייני העבירות המיוחסות לעוררת, לא ניתן לשחררה לחלופת מעצר.

12.

לעוררת מיוחסת, כאמור, עבירה של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור, לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור. וזוהי לשונו של הסעיף:

איסור פעולה ברכוש למטרות טרור

( א) העושה פעולה ברכוש במטרה לאפשר, לקדם או לממן ביצוע של מעשה טרור, או לתגמל בעבור ביצוע של מעשה טרור או במטרה לאפשר, לקדם או לממן פעילות של ארגון טרור מוכרז או של ארגון טרור , דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

(ב) לענין סעיף קטן (א) –

(1) די שיוכח כי הפעולה נעשתה לאחת המטרות המפורטות בו אף אם לא יוכח לאיזו מטרה מביניהן;

(2) "במטרה" – לרבות תוך ראיה מראש לפחות את אחת האפשרויות המפורטות בו כאפשרות קרובה לוודאי ;

(3)

"לתגמל בעבור ביצוע של מעשה טרור" – אף אם מקבל התגמול אינו מי שביצע את מעשה הטרור או התכוון לבצעו (ההדגשות הוספו, ע' פ').

הסעיף איננו דורש, כי הרכוש שלגביו נעשית הפעולה יהיה רכוש שמקורו במעשי טרור, או רכוש השייך לארגון טרור. לצורך קיום יסודות העבירה די בכך שהפעולה תעשה ברכוש כלשהו; אולם נדרש, כי היא תיעשה לצורך אחת המטרות הנקובות בסעיף, היינו, על מנת לקדם או לממן ביצוע של מעשה טרור או את פעילותו של ארגון טרור; או על מנת לתגמל בעבור ביצועו של מעשה טרור. עוד נדרש, כי במבצע הפעולה יתקיים יסוד נפשי של מודעות לכך שפעולתו נועדה להשיג אחת ממטרות אלה (בג"צ 1169/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ראש הממשלה (לא פורסם, 15.6.2009) פסקה 16 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ). בצד האמור, כעולה מן הסעיף, לצורך התקיימות היסוד הנפשי של העבירה, די בכך שמבצע הפעולה ראה מראש את האפשרות שפעולותיו ישרתו מטרות אלה כאפשרות קרובה לוודאי. כאמור, אין חולק כי העוררת אכן פעלה להפקדת כספים לחשבונותיהם של מי שמרצים עונשי מאסר בישראל בגין עבירות ביטחוניות שביצעו. המחלוקת מתמקדת, אם כן, בשאלה האם קיימות ראיות לכאורה לכך שהעוררת הבינה כי מטרת העברת הכספים על ידה היתה אחת מאלה הנקובות בחוק, או, למצער, ראתה את האפשרות כי העברת הכספים נועדה למטרות אלו כקרובה לוודאי. בית המשפט המחוזי השיב לשאלה זו בחיוב. לאחר שעיינתי בחומר הראיות לכאורה, ושמעתי את טיעוני הצדדים, לא נמצאה לי עילה להתערב במסקנתו זו ולהלן נימוקי.

13.

מהודעותיהם של סופיאן וסאמר עולה, לכאורה, כי הכספים שהועברו באמצעותם לידיה של העוררת והנאשמים האחרים מקורו בארגוני טרור הפועלים ברצועה. סופיאן אף פירט את שמותיהם של הארגונים אשר העבירו אליו כספים, וביניהם

חמא"ס והג'יהאד האיסלאמי (עמ' 2 להודעת סופיאן מיום 9.5.2010). סופיאן גם עמד על המטרה המונחת בבסיס העברת הכספים:

"ישנם עצורים ביטחוניים בבתי הכלא הישראליים. מטרת הארגונים כמו פת"ח, חמא"ס והג'יהאד האסלאמי והחזית העממית היא לשמור על האסירים שלהם ולהבטיח את בקשותיהם על מנת שהם לא ישנו את השתייכותם וכן לשמור על תמיכת המשפחות כלומר על מנת שהמשפחות לא ישנו את ההשתייכות לארגונים (עמ' 2 להודעה מיום 9.5.2010).

מגרסתו של סופיאן עולה כי העוררת ידעה מהיכן מגיעים הכספים המועברים אליה (הודעת סופיאן מיום 13.5.2010). לאמירה זו לא ניתן לייחס, בשלב זה, משקל רב משום שאף לגרסתו, סופיאן לא פגש את העוררת ישירות. אולם, גרסה זו מקבלת חיזוק בכך שכעולה מן ההודעות, הקשר שנוצר בין סופיאן לבין העוררת ומדחת לא נעשה מיוזמתו או מבחירתו של סופיאן ואף לא באופן אקראי; אלא על בסיס הנחייה שניתנה לו ממציגי הארגונים שהעבירו אליו את הכסף. מכך עולה, לכאורה, כי בין ארגוני הטרור שהעבירו את הכסף לבין העוררת ומדחת התקיים קשר מוקדם, שסופיאן עצמו לא היה מעורב בו. מכאן, שלכאורה, היו השניים מודעים למקור הכספים שהועברו אליהם. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף, נוכח כך שהבסיס לפעילות העברת הכספים המיוחסת לעוררת היה בבקשה שהפנה אליה סנואר. כמתואר לעיל, בהחסן הנייד שנתפס אצל העוררת, נמצאו מסמכים רבים שאת תוכנם היתה אמורה להעביר לגורמים שונים. ביניהם, נמצא אשגר שנכתב בידי סנואר, ובו הוא מפרט את הסיכום שהושג עם העוררת באשר להפקדת כספים בחשבונותיהם של אסירים ביטחוניים. במסמך מציין סנואר, כי הוא שוחח על הנושא עם העוררת, ולאחר בדיקה שנערכה מצידה היא נעתרה לבקשה והיא תעבוד עבור עמלה של ארבעה אחוזים מן הסכום המשולם. סנואר גם מעביר הנחייה לפיה יש להעביר לעוררת תשלום של 300,000 ש"ח ביחד עם יפויי כוח מהמשפחות (מסמך 33). נוכח מעמדו של סנואר, קשה לקבל את הטענה כי מדובר בפגישה סתמית עם אסיר; שהלוא מדובר במי שמשתייך לארגון החמא"ס המוכרז כהתאגדות בלתי חוקית, ומשמש כראש הוועדה העליונה של אסירי חמא"ס בבתי הכלא בישראל. נתונים אלה מובילים, לכאורה, למסקנה כי העוררת היתה מודעת למקורם של הכספים שהועברו אליה. כפי שציינו, מוקד העבירה של פעולה ברכוש למטרות טרור איננו מקורו של הרכוש, אלא היסוד הנפשי המונח בבסיס הפעולה; אולם להשקפתי, העובדה שהעוררת היתה מודעת למקורם של הכספים מהווה אינדיקציה אחת

- מני רבות - לכך שהעוררת היתה מודעת, לכאורה, גם למטרה אותה נועדה העברת הכספים לשרת, או לכל הפחות ראתה מטרה זו כאפשרות קרובה לוודאי.

14.

אינדיקציות נוספות לעניין זה, מצויות בכך שלכאורה, הבקשה שהפנה סנואר לעוררת לסייע בהעברת כספים לאסירים, שאליה התייחסתי לעיל נסבה על העברת כספים עבור מי שהיו פעילי חמא"ס , היינו, בהעברה ארגונית ולא משפחתית; וכן בתכתובת הענפה שנמצאה בהחסן הנייד שנתפס אצל העוררת. תכתובת זו רלוונטית בעיקרה לאישום השני, אך יש בה, לדעתי, כדי לחזק גם את המסכת הראייתית הלכאורית המתייחסת ליסוד הנפשי של העבירה המיוחסת לעוררת בגדרי האישום הראשון. בא-כוח המשיבה הפנה אותי למסמכים ספציפיים מתוך אלו שנמצאו, ואלו מעלים, לכאורה, כי העוררת נטלה חלק פעיל בפעילות ארגונית בקרב האסירים. כך, באחד המסמכים, מועלית אפשרות לשלוח את העוררת לשיחה עם אסירים שסירבו לפגוש אותה, על מנת שיוכלו לשטוח בפניה את טענותיהם באשר להעברת כספים אליהם ועוד (מסמך 73). במסמך אחר, צוין כי העוררת אחראית על איסוף טפסים מאסירים בבתי כלא שונים, בנושאים הקשורים לכליאתם לצורך קידומה של תוכנית הסברה, לרבות בענייני ניודים בין בתי סוהר, כרוזים המיועדים לאסירים, פעילויות ובחירות ועוד (מסמך 57 ומסמך 12). על פני הדברים נראה אפוא, כי פעילותה של העוררת איננה פעילות של אדם חיצוני, אלא פעילות פנים-ארגונית של אדם המעורה היטב בנעשה בין כותלי בין הסוהר, ובדינאמיקה הפנימית בין האסירים למנהיגים. בנוסף, בחלק מן ההתכתבויות קיימת אינדיקציה לכך שהעברת הכספים היתה אמורה להיעשות על בסיס ארגוני. כך, באחד המסמכים שואל "אחראי הכספים בוועדת האסירים" – "האם קיימת אפשרות להלוואה כספית על מנת לכסות ולו חודש אחד עבור חברי התנועה "? (מסמך 20. ההדגשות הוספו, ע' פ'). במסמך אחר שנתפס אצל העוררת היא העבירה לעורכת דין אחרת רשימת שמות של אסירים, שבצידם צוינה השתייכותם הארגונית (מסמך 35). במסמך נוסף שנמצא אצל העוררת, מפנה הוועדה העליונה של אסירי החמא"ס בקשה להעברת כספים לחשבונות הקנטינה (מסמך 43). גם כאן, קיימת אינדיקציה לכך שהעברת הכספים נעשית על בסיס ארגוני. בקשות נוספות להעברת כספי קנטינה היו אף הן, לכאורה, בעלות אוריינטציה ארגונית (ראו, למשל, מסמך 46).

מסמכים אלו סותרים את הטענות שהעלה בא-כוחה של העוררת בדיון שלפניי, שלפיהן מטרת פעולותיה של העוררת היתה לסייע לבני משפחה בעזה בהעברת כספים לבני משפחותיהם הכלואים בישראל. בנוסף, יש בהם כדי לחזק את גרסתו של סופיאן שלפיה העברת הכספים נועדה לשמר את מעמדם של ארגוני הטרור הן בקרב חבריהם הכלואים הן בקרב בני משפחותיהם, ובכך לקדם ולחזק את פעילותם של ארגונים אלה.

15.

לכל אלו, מצטרפת התנהלותה של העוררת בכל הנוגע להעברת הכספים. מהודעותיהם של מועתצם וסלים עולה כי העוררת לא התנהלה כמי שמעשיה מותרים ולגיטימיים, אלא כמי שיש לה דבר מה להסתיר. התנהלותה אכן היתה, כפי שהגדיר אותה בית המשפט המחוזי, פתלתלה וחמקמקה. לכך, מצטרף השימוש שעשתה, לכאורה, העוררת ביפויי כוח מזויפים, שחלק מן החתומים עליהם הלכו זה מכבר לעולמם, וחלק הכחישו כי חתמו עליהם אי-פעם בפני העוררת; עקיפת הנהלים בנושא ההפקדה שהיו, לכאורה, ידועים לעוררת; והשימוש בגורמים אקראיים לצורך ביצוע ההפקדות. נתונים אלה מעוררים, אף הם, סימני שאלה ומהווים אינדיקציה נוספת לקושי העולה מטיעונה של העוררת שלפיו היא סברה כי מעשיה היו כשרים ולגיטימיים.

16.

העוררת שמרה במרבית חקירותיה של זכות השתיקה. כך נהגה גם כאשר נשאלה מפורשות על הפקדות לחשבונות קנטינה של אסירים וכפי שציין בית המשפט המחוזי, ככל שאכן מדובר בהפקדות כשרות ולגיטימיות קשה להבין מדוע לא דאגה העוררת לציין זאת כבר בהזדמנות הראשונה שנקרתה בפניה. שתיקה זו מחזקת את המערך הראייתי הלכאורי שעליו עמדתי לעיל (והשוו: בש"פ 748/10 איסקוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.2.10) פסקה 9 להחלטתו של השופט י' עמית ; בש"פ 7216/05 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.8.05); בש"פ 8053/09 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.10.2009) פסקה 16 להחלטתו של השופט י' דנציגר ). בנוסף, כפי שראינו, גם גרסתה בדבר מקורם של הכספים שנתפסו אצלה במועד מעצרה לא היתה עקבית, והיא גם איננה עולה בקנה אחד עם דברים שמסר סאמר, באשר להעברה של סכום דומה לזה שנתפס אצל העוררת רק שבועיים עובר למעצרה (ראו עמ' 4 להודעת סאמר מיום 9.5.2010). סיכומם של דברים עד כה. מהצטברותן של הראיות הלכאוריות הקיימות עולה, כי העוררת היתה מודעת, לכאורה, למקורם של הכספים שהועברו אליה לצורך הפקדה בחשבונות אסירים, וכן כי היא היתה מודעת לכך שהכספים מועברים, לכאורה, על בסיס ארגוני ולא על-ידי משפחותיהם של האסירים; לכאורה, לצורך קידום פעולותיהם של ארגוני טרור ושמירה על מעמדם. בנוסף, העוררת פעלה

בנתיב עקלקל, תוך שימוש, לכאורה, במרמה ובזיוף. עובדה זו מהווה אינדיקציה לכך שהעוררת עצמה היתה מודעת, לכאורה, לפגם שבמעשיה. כל אלה, מובילים, לדעתי, למסקנה כי העוררת היתה מודעת, או לכך הפחות ראתה כקרובה לוודאי, את האפשרות שהעברת הכספים לאסירים על ידה נועדה לקדם את פעילותם של ארגוני טרור, שאת כספיהם דאגה להעביר לאסירים. מכאן, שהיסוד הנפשי הקבוע בחוק מתקיים בה לכאורה. אוסיף ואומר, המסכת הראייתית עליה עמדתי מובילה למסקנה כי קיימות ראיות לכאוריות גם ליתר העבירות המיוחסות לעוררת בגדרי האישום הראשון (מרמה בנסיבות מחמירות; מתן שוחד; ושימוש במסמך מזויף). באשר לאישום השני, הרי שהמסמכים שנמצאו בהחסן הנייד שנתפס אצל העוררת - די בהם כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית לביצוע עבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת.

17.

כפי שציין בית המשפט המחוזי, עבירת פעולה ברכוש למטרות טרור היא עבירת בטחון כהגדרתה בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) והיא מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוחו של סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק זה. כך הוא גם באשר לעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, המיוחסת לעוררת בגדרי האישום השני, שאף היא נכנסת לקטגוריה של עבירת בטחון כהגדרתה בסעיף 35 לחוק המעצרים. עילה זו מקבלת משנה תוקף נוכח העבירות האחרות המיוחסות לעוררת, ושעליהן עמדתי לעיל. פעולות אלה

- שבוצעו לכאורה עבור ארגוני טרור מתאפיינות בתחכום ושיטתיות, נפרשות על פני פרק זמן ממושך ומטרתן הלכאורית אחת: סיוע לארגוני הטרור בהמשך פעילותם, תוך שמירה על בסיס התמיכה בהם. מאפיינים אלה משקפים מסוכנות ממשית, המקימה אף היא עילה למעצרה של העוררת (והשוו: בש"פ 854/07 אבו דקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, (8.3.07)). אכן, העוררת היא אישה צעירה ועברה נקי. יחד עם זאת, הגישה המקובלת בפסיקה ביחס לעבירות נגד בטחון המדינה היא כי ככלל, אף שעבירות מסוג זה אינן שוללות בדיקה של חלופת מעצר אפשרית, הרי שבדרך כלל "מצדיקות הן את מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. זאת, נוכח החשש שמי שמואשם בהן עשוי להמשיך לסכן את בטחון המדינה, גם אם לא הובאה ראיה קונקרטית הצופה את המשך פעילותו המזיקה בעתיד" (בש"פ 2975/06 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.5.06). כן ראו: בש"פ 6506/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.07) פסקה 4 להחלטתי; בש"פ 10823/04 בהלול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.1.2007) פסקה 4 להחלטתה של השופטת א' חיות ; בש"פ 6506/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.07); בש"פ 7358/03 אגברייה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.8.2003) פסקה 4 להחלטתה של הנשיאה ד' ביניש ). בנסיבות המקרה שלפנינו, ונוכח התחכום והשיטתיות בהן התאפיינו פעולותיה של העוררת, כמו גם הסכומים הניכרים והיקף ומשך הפעילות, לא מצאתי כי יש לחרוג מכלל זה; והדברים אמורים ביתר שאת נוכח כך שחלק מן העבירות המיוחסות לעוררת בוצעו תוך שימוש בדואר אלקטרוני, ומטבע הדברים, בעבירות מסוג זה, האפקטיביות של שחרור לחלופה היא מוגבלת. בנסיבות המקרה שלפנינו עובדת היותה של העוררת עורכת-דין, איננה מהווה שיקול לטובת שחרורה לחלופה שכן את העבירות המיוחסות לה היא ביצעה, לכאורה, תוך שימוש לרעה בתוארה זה. נוכח המסקנה שלפיה אין, בנסיבות העניין, חלופה שיהיה בה כדי להפיג את מסוכנותה של העוררת, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להורות על עריכת תסקיר מעצר בעניינה.

נוכח כל האמור, הערר נדחה.