בש"פ 6783/10 ראפאת עיסאוי נ. מדינת ישראל

1.

כתב אישום שהוגש נגד העורר לבית המשפט המחוזי בירושלים מייחס לו ביצוע בצוותא – יחד עם אחותו ואחיו, שירין ומדחת עיסאוי (להלן: שירין ומדחת בהתאמה) – של עבירות איסור פעולה ברכוש טרור לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005 (להלן: חוק איסור מימון טרור) ושל עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות ומתן שוחד, לפי סעיפים 415 סיפא ו-291 לחוק העונשין, תשל"ז-1971 (להלן: חוק העונשין). בכתב האישום נטען, כי העורר ושותפיו הפעילו בצוותא מערך מסועף להעברת כספים מארגוני טרור לחבריהם של ארגונים אלה הכלואים בישראל, כגמול על פעולות טרור שבגינן נאסרו. מערך זה הופעל, כך על פי הנטען, בניגוד לנהלים העוסקים בהפקדות כספים עבור אסירים המגבילים את סכום ההפקדה, ותוך מתן שוחד ומרמה. פרטי כתב האישום תוארו על-ידי בהחלטה קודמת שעסקה בעניינה של שירין ואיני רואה צורך לחזור על הדברים (ראו בש"פ 6378/10 שירין עיסאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.9.2010). להלן: בש"פ 6378/10 ). בתמצית ייאמר כי לפי המתואר בכתב האישום, תפקידו של העורר במערך העברת הכספים שתואר לעיל, התמקד, בעיקרו של דבר, ביצירת קשר והעברת כספים דרך שני מפעילי סוכנויות דואר: מועתצם מוחמד חליאלה (להלן: מועתצם) שהפעיל בזמנים הרלוונטיים את סוכנות הדואר שבא-טור; וסלים עבד אל-רחמן (להלן: סלים) מפעיל סוכנות הדואר בקלנדיה. בכתב האישום נטען, כי בין סוף שנת 2009 לתחילתה של שנת 2010 העבירו העורר, שירין ומדחת סכומי כסף ורשימות אסירים לידיו של מועתצם, ללא מסמכים שנחזו להיות יפויי כוח. סכומים אלה הופקדו לחשבונות האסירים ללא נוכחותם של המפקידים – על אף שמועתצם ידע כי הפקדה כזו אינה עולה בקנה אחד עם הנהלים הרלוונטיים – ואישורי ההפקדה נמסרו לידי העורר ושותפיו.

בדרך דומה פעלו העורר ושותפיו מול סלים. בכתב האישום נטען, כי העורר הגיע לסוכנות הדואר שהפעיל סלים, וביקש להפקיד כספים עבור רשימת אסירים שהביא עמו. סלים הבהיר לעורר כי ההפקדה שאותה ביקש ממנו לבצע אסורה על פי הנהלים, אולם העורר הצהיר בפניו בכזב כי הוא אוחז ביפויי כוח מטעם הורי האסירים ששמותיהם מנויים ברשימה. בסופו של יום, נאות סלים לאפשר לעורר להפקיד את הכספים בסוכנות. בהסכמתו של סלים, שהה העורר בסוכנות בתדירות גבוהה ופנה למקבלי שירות שנקרו למקום בבקשה שיאפשרו להפקיד באמצעות פרטיהם האישיים כספים עבור אסיר שנמצא ברשימה שהביא עימו. בהמשך, כך על פי המיוחס בכתב האישום, שכנע העורר את סלים לבצע עבורו את ההפקדות האמורות מבלי שתידרש נוכחותו בסוכנות הדואר. בכתב האישום נטען עוד, כי החל מחודש דצמבר 2010 הגיעו שירין ועמה, לסירוגין, מדחת והעורר, לביתו של סלים והעבירו אליו סכומי כסף בצירוף רשימות הכוללות פרטי אסירים שלחשבונם יש להפקיד את הכסף, סכומים וכן רשימה של מספרי זהות של מיופי כוח, כביכול, אשר אמורים להיות מוצגים כמי שהפקידו את הכסף. רשימות אלו, כך על פי הנטען, כללו פרטים של עשרות אנשים שהלכו זה מכבר לעולמם, אך הוצגו כמפקידים. נטען, כי בהתאם לסיכום עם הנאשמים והרשימות שנמסרו על-ידם הפקיד סלים את הכספים האמורים בחשבונותיהם של האסירים – באמצעות מקבלי שירות אקראיים שהגיעו לסוכנות, תוך הצגתם בכזב כמי שהפקידו מכספם עבור האסיר המוטב. את השוברים המאשרים את הפקדת הכסף מסר סלים למי מן הנאשמים ועל-פי הנטען, הם העבירו את השוברים האלה לאנשי הקשר שלהם, ומהם, לארגונים ולאגודות שמהם נשלח הכסף להפקדה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו והבקשה התקבלה. בהחלטתו קבע בית המשפט (כב' השופט י' נועם ) כי הודעותיהם של מועתצם וסלים קושרות את העורר להפקדות הכספים בבנק הדואר; וכי מחומר הראיות עולה שכספים אלה הגיעו לידיהם של העורר ושותפיו באמצעות שני אנשי קשר: סופיאן, אשר שימש כמתאם העברת הכספים מעזה לישראל (להלן: סופיאן), וסאמר עבדו, שבחשבונו הופקדו הכספים שהועברו דרך סופיאן, עד להעברתם לידי הנאשמים (להלן: סאמר). בהמשך נקבע, כי קיימות ראיות המובילות למסקנה כי מקורם של כספים שהועברו לידי העורר ושותפיו והופקדו בבנק הדואר היה, לכאורה בארגוני טרור וכי הם הועברו לאסירים שהיו חברים באותם ארגונים כתגמול על פעילות טרור בה נטלו חלק. מסקנה זו, כך נקבע, עולה, בין היתר, מכך שמדובר ב"העברת רוחב" של כספים למאות אסירים עד לסכום המירבי שניתן להעביר לכל אסיר, בהעדר זיקה כלשהי של הנאשמים לאסירים וללא פניה מוקדמת של האסירים או בני משפחותיהם; ומהעובדה שהכספים שהפקיד העורר הועברו, לבקשתו, לחשבונות של אסירי החמאס והג'יהאד האיסלאמי בלבד,

על פי רשימות שהיו בידיה של שירין ומקורם במגעים שהיו לה עם החמאס. בהמשך נקבע, כי טענת העורר לפיה הוא סבר כי מקור הכסף הוא במשפחות האסירים, וכי הניח שההפקדות הן לגיטימיות, נסתרת בתשתית הראייתית המפלילה אותו. כך, חלק מיפויי הכוח שהוצגו על-ידו בסוכנות הדואר בא-טור היו מזויפים; ובסניף הדואר בקלנדיה בוצעו הפקדות מבלי שהוצגו יפויי כוח כלל. טענת העורר בעניין זה נסתרת גם בכך שהוא נחקר בידי שירות הביטחון הכללי בחודש דצמבר 2009, ובמהלך חקירתו בעניין העברת כספים לחשבונותיהם של אסירים בטחוניים טען כי "עשה טובה" לאחיו ולאחותו, ואם מדובר במעשה בלתי חוקי – יחדל מכך. בנוסף, בחקירתו במשטרה ביום 3.1.2010 ציין העורר כי ביצע הפקדה אחת בלבד בבנק הדואר על אף שמחומר הראיות עולה כי הוא היה מעורב בעשרות הפקדות; וגם לאחר שהוזהר לבל ימשיך בהפקדות אלה, התמיד בהן באופן אינטנסיבי.

3.

בהמשך ציין בית המשפט כי לכאורה, היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה של פעולה ברכוש כגמול על מעשה טרור - מתקיים בעורר. בהקשר זה נקבע, כי נוכח כך שלכאורה, העורר ושותפיו העבירו כספים שמקורם בארגוני טרור לאסירים החברים בארגונים אלה, הרי ש אם "אין ראיה לפיה [העורר] ידע מה מקור הכסף, הרי שלמצער, הלה עצם את עיניו לעניין זה. מעשי המרמה השיטתיים שנקט בהם, בהפקדות הכספים כביכול, על-ידי משפחות האסירים, מצביעים על עצימת עיניים מצדו, לאפשרות שמקור הכסף הוא בארגוני הטרור עצמם" (עמ' 13 להחלטה). לכך מצטרפת העובדה שמקור הכסף היה, לכאורה, בארגוני טרור בעזה. את מסקנתו בנקודה זו סיכם בית המשפט כך:

"עצם העברת כספים למאות אסירים ביטחוניים החברים בארגון החמאס ובארגון הג'יהאד האיסלמי, רק בשל השתייכותם הספציפית לארגונים אלו, זאת שלא על-פי פנייה ספציפית של המשפחות להעברת כספים לקרוביהם האסירים, מלמדת על כך שמדובר בתשלומים שנועדו לשמש גמול לפעילות הטרוריסטית שבעטייה מרצים האסירים את עונשי המאסר. ממארג הראיות לכאורה, הישירות והנסיבתיות, יש להסיק כי ה[עורר] ראה כאפשרות קרובה לוודאי, שהכספים הועברו לידי האסירים כגמול על מעשי הטרור שביצעו, וכי זו גם היתה מטרתו בהעברתם" (עמ' 14 להחלטה).

בית המשפט המחוזי קבע, אפוא, כי התשתית הלכאורית מובילה למסקנה, כי העורר מילא תפקיד מהותי במערכת אשר שימשה צינור להעברת כספים לאסירים בטחוניים, חברי ארגוני החמאס והג'יהאד האיסלאמי, כגמול על מעשי טרור.

4.

בהמשך נקבע, כי בעניינו של העורר קמה עילת מעצר סטטוטורית וכי אין בנמצא חלופת מעצר שיהיה בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בהקשר זה הודגש, כי העובדה שמועתצם וסלים שוחררו בערבות אינה משליכה על עניינו של העורר ואינה מצדיקה את שחרורו לחלופה, משום שמועתצם וסלים נקלעו לביצוע העבירות במסגרת עבודתם וכתוצאה מהכשלתם על-ידי העורר ושותפיו. עובדי הדואר לא יזמו את העברת הכספים ולא ידעו מה מקור הכסף, ובנסיבות אלה, ניתן להניח כי עם ניתוקם מסוכנות הדואר – לא ישובו על מעשיהם, מה שאין כן בעניינו של העורר. בית המשפט הוסיף וציין, כי העובדה שסאמר שוחרר בערבות אף היא אינה משליכה על עניינו של העורר. בהקשר זה צוין, כי בית המשפט אשר שחרר את סאמר בערבות התרשם כי המסוכנות הנובעת ממנו היא נקודתית ועולה בעיקר מפעילותו העסקית; ומשכך, ניתוקו מהפעילות האמורה עשוי להביא להפחתה משמעותית בסיכון הנשקף ממנו. עניינו של העורר, כך נקבע, שונה בתכלית, משום שהוא היה חלק מן הגרעין הקשה של מבצעי העבירות, ומעשיו מצויים "בליבת העברת הכספים לאסירים הביטחוניים. הוא פעל... באופן אינטנסיבי בציר זה, ונטל חלק דומיננטי ופעיל בחזית ההפקדה של הכספים, כאשר את הפעילות הבלתי חוקית של העברת הכספים ביצע בתחכום, בדרכי מרמה ואגב מתן שוחד, תוך הפעלת לחץ על עובדי סניפי הדואר" (עמ' 18 להחלטה). עוד צוין, כי בניגוד לסאמר, העורר הוא בעל עבר פלילי ולכך מתווספת העובדה שהוא לא נרתע מלהמשיך ולבצע את המעשים המיוחסים לו גם לאחר שנחקר והוזהר על-ידי המשטרה ושירות הביטחון הכללי.

5.

מכאן הערר שלפני, בגדרו נטען כי תפקידו של העורר התמצה בהפקדת הכספים כדין עבור אחותו, ומשכך, לכל היותר, הוא חטא בכך שניסה לעקוף את הנהלים הקיימים, אך במעשיו אין כדי לבסס ביצוע עבירה של פעולה ברכוש טרור. לעורר, כך נטען, לא היה קשר עם גורמים ברצועה, ולמעשה, לא הוצגה כל ראיה ישירה שיש בה כדי להצביע על כך שהוא ידע מה מקור הכסף ולאילו ארגונים השתייכו האסירים שעבורם הופקד הכסף. בנוסף, על פי הנטען, חומר הראיות איננו מוביל, בהכרח, למסקנה, כי כלל הכספים שהגיעו לידיו של העורר מקורם בארגוני טרור אלא עולה ממנו – ובעיקר מעדותו של סופיאן – כי הכסף הועבר גם מגורמים לגיטימיים. על יסוד טעמים דומים טוען העורר כי לא ניתן לקבל את הקביעה לפיה הוא עצם עיניים נוכח האפשרות שהכספים שהפקיד מקורם בארגוני טרור, וכי הם נועדו לתגמל פעילות טרור. העורר ממשיך וטוען, כי בחקירתו הוא לא שמר על זכות השתיקה, ולטענתו, אף בחקירותיו הקודמות בשב"כ ובמשטרה לא הובהר לו כי הוא מעורב בפעילות שאינה חוקית. בהמשך טוען העורר כי נוכח כך שמועתצם, סלים וסאמר שוחררו בהסכמת המשיבה הותרתו במעצר עד לתום ההליכים מפלה אותו לרעה. הדברים אמורים ביתר שאת, לשיטתו, הואיל ומעמדו בהיררכיה העבריינית היה נמוך ביחס למעורבים אחרים, ומכך עולה, כי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו אינה גבוהה.

6.

באת-כוח המשיבה סבורה, כי אין עילה לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, מחומר הראיות עולה כי העורר פעל תוך שיתוף פעולה מלא עם אחיו ואחותו לצורך מטרה משותפת של קידום פעילות טרור. לכן, על אף שמעשית, התבטא חלקו בביצוען של ההפקדות בלבד, לא ניתן לקבל את הטענה לפיה הוא מצוי במדרג נמוך של ההיררכיה העבריינית. באת-כוח המשיבה סבורה, כי גם את הטענה שלפיה, לכל היותר, פעל העורר בניגוד לכללי ההפקדה לא ניתן לקבל, משום שדרך הפעולה שלו – הפקדות באמצעות אנשים אקראיים, הפעלת לחץ על סלים, ובהמשך, בקשה כי סלים יפקיד את הכספים ללא נוכחותו – מעידה אף היא כי הוא פעל מתוך מטרה ברורה, שהיתה משותפת לו ולאחיו, ולכך מצטרפת חקירתו של העורר על-ידי השב"כ והמשטרה מספר חודשים עובר למעצרו, והעובדה שעל אף שהוזהר המשיך בביצוע ההפקדות. בנסיבות אלה, כך באת כוח המשיבה, ניתן להפעיל בעניינו של העורר את הלכת הצפיות שקיבלה בהקשר הנדון ביטוי סטטוטורי ולקבוע, כי לכאורה, הוא היה מודע או למצער ראה כקרובה לוודאי את האפשרות שמעשיו יקדמו פעילות של ארגון טרור. בהמשך נטען, כי בניגוד למועתצם, סלים וסאמר, העורר היה פעיל מרכזי ופעילותו עמדה בליבתו של ציר העברת הכספים. לבסוף נטען, כי העורר הוא בעל עבר פלילי, הכולל

הרשעה בעבירות של סחר בסמים, וגם מן הטעם הזה, לא ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

7.

העבירה המרכזית המיוחסת לעורר היא עבירה של פעולה ברכוש למטרות טרור. עבירה זו קבועה בסעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, שזו לשונו:

איסור פעולה ברכוש למטרות טרור

(א)

העושה פעולה ברכוש במטרה לאפשר, לקדם או לממן ביצוע של מעשה טרור, או לתגמל בעבור ביצוע של מעשה טרור או במטרה לאפשר, לקדם או לממן פעילות של ארגון טרור מוכרז או של ארגון טרור, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

(ב) לענין סעיף קטן (א) –

(1) די שיוכח כי הפעולה נעשתה לאחת המטרות המפורטות בו אף אם לא יוכח לאיזו מטרה מביניהן;

(2) "במטרה" – לרבות תוך ראיה מראש לפחות את אחת האפשרויות המפורטות בו כאפשרות קרובה לוודאי;

(3) "לתגמל בעבור ביצוע של מעשה טרור" – אף אם מקבל התגמול אינו מי שביצע את מעשה הטרור או התכוון לבצעו.

לצורך קיום יסודות העבירה נדרש כי תעשה פעולה של העברת רכוש – כלשהו, יהא מקורו אשר יהא – לשם אחת המטרות הנקובות בסעיף, היינו, על מנת לקדם או לממן ביצועו של מעשה טרור או את פעילותו של ארגון טרור; או על מנת לתגמל בעבור ביצועו של מעשה טרור. עוד נדרש, כי במבצע הפעולה יתקיים יסוד נפשי של מודעות לכך שפעולותיו נועדו להשיג אחת ממטרות אלה (בש"פ 1169/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ראש הממשלה (לא פורסם, 15.6.2009) פסקה 16 להחלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה; בש"פ 6378/10 הנ"ל בפסקה 12). לאחר שעיינתי בחומר הראיות לכאורה ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה לביצועה של עבירה זו על-ידי העורר. להלן נימוקיי.

8.

כעולה מטיעוניו של בא-כוח העורר לפניי, עצם הפקדתם של כספים לחשבונותיהם של אסירים ביטחוניים המרצים עונשי מאסר בישראל על ידי שולחו – אינה שנויה במחלוקת. בנוסף, מחומר הראיות – ובעיקר מהודעותיהם של מועתצם וסלים – עולה, כי הפקדות אלה, שחלק ניכר מהן בוצעו על-ידי העורר, נעשו בניגוד לכללים החלים בעניין הפקדת כספים לחשבונות קנטינה של אסירים. אוסיף ואומר כי להשקפתי, בחומר הראיות קיימת אחיזה לכך שפעילותו של העורר נועדה לכאורה לקדם פעילות של ארגון טרור כמו גם לתגמל את מבצעיהן של פעולות כאלה. המטרה של קידום פעילות של ארגון טרור עולה מאחת ההודעות שמסר סופיאן – אשר שימש כאיש קשר לצורך העברת הכספים מהרצועה לידיהם של העורר ושותפיו – בה ציין כי העברת הכספים נועדה לשמר את השתייכותם הארגונית של האסירים ובני משפחותיהם (עמ' 2 להודעה מיום 9.5.2010); כמו גם מתכתובות שונות שנמצאו בהחסן הנייד שנתפס בכליה של שירין כשנעצרה, המהוות אינדיקציה לכך שהעברת הכספים נעשתה על בסיס של השתייכות ארגונית (וראו בהקשר זה סעיפים 14-13 להחלטתי ב בש"פ 6378/10 הנ"ל). קיומן של שתי המטרות גם יחד נלמד, לכאורה, מכך שהעברות הכספים שביצע העורר היו "העברות רוחב", בלשונו של בית המשפט המחוזי, של סכומי כסף ניכרים למאות אסירים ביטחוניים, עד לסכום ההעברה המרבי; מכך שהעברות הכספים בוצעו ללא פניה מוקדמת של האסירים או בני משפחותיהם; ומכך שהעברות אלה בוצעו על פי רשימות שנתקבלו כתוצאה ממגעים שניהלה שירין עם סנואר, מנהיג אסירי החמאס הכלואים בישראל.

9.

בא-כוחו של העורר הדגיש בטיעונו כי אין בנמצא אינדיקציות ראייתיות לכך שמקורם של הכספים שהפקיד העורר הוא בארגוני טרור. על כך ייאמר כי מקורם של הכספים בהם נעשתה הפעולה איננו אחד מיסודות העבירה. היינו, יסודותיה מתקיימים גם מקום בו מבוצעת בפעולה ברכוש שמקורו לגיטימי, ובלבד שההעברה זו תיעשה לצורך אחת המטרות הנקובות בסעיף. מכאן, שאף אם הייתי מקבל את טענת בא-כוחו של העורר בעניין זה, לא היה בכך כדי להועיל לשולחו. ממילא, להשקפתי, בנסיבות המקרה שלפנינו קיים מארג של ראיות לכאוריות המוביל, על פניו, למסקנה כי מקורם של הכספים שהועברו אל העורר ואחיו אכן היה ארגוני טרור. כך עלה, למשל, מן ההודעות שמסר סופיאן (ראו עמ' 2 להודעת סופיאן מיום 9.5.2010) וכך עולה גם מן העובדה שלכאורה, העברת הכספים החלה במפגש בין יחיא סנואר – מנהגי אסירי החמאס הכלואים בישראל – לבין שירין. עובדה זו נלמדת מחומרים שנמצאו בהחסן נייד שנתפס אצל שירין בעת מעצרה (בהקשר זה ראוי סעיף 12 להחלטתי ב בש"פ 6378/10 הנ"ל). לכך מצטרפת העובדה שבני משפחותיהם של אסירים הכלואים בישראל – אשר בשמם הופקדו כספים לחשבונות קנטינה – הכחישו כי העבירו אי-פעם כסף למטרה זו, וכן הכחישו כי חתמו על יפויי כוח שבהם עשו העורר ושותפיו שימוש לצורך הפקדת הכספים. על אף ששאלת מקור הכספים איננה דרושה לצורך הרשעה בעבירה, ניתן לומר כי בנסיבות מסוימות העובדה שמקורם של הכספים הוא בארגון טרור עשוי לחזק את המסקנה לפיה העברת הכספים או הרכוש נועדה לאחת מן המטרות שנאסרו בסעיף 8 לחוק איסור מימון טרור, ובענייננו, לקידום פעילותם של ארגונים אלה או לתגמל את מבצעיהן של פעולות טרור.

10.

בא-כוחו של העורר

טען, כי הנתונים הלכאוריים עליהם עמדתי לעיל – היינו, מקור הכספים ומטרת העברתם – כלל לא היו ידועים לשולחו ועל כן לכאורה, היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה של פעילות ברכוש טרור איננו מתקיים בו. טענה זו אינה יכולה להתקבל. ראשית, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בהינתן מכלול נסיבות העברת הכספים, קשה לכאורה לקבל את הטענה לפיה העורר לא היה מודע למהות האמיתית של מעשיו. בהקשר זה מקובלת עלי קביעת בית המשפט שלפיה גם בהעדר ראיה ישירה למודעות כזו, הרי שלכאורה, התקיים היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה המיוחסת לו. העורר פעל, לכאורה, בדרכי מרמה, תוך הצגתם של יפויי כוח מזויפים ותוך שהוא משכנע עוברי אורח שנקרו בדרכו לסייע לו בהפקדת הכספים; ובנוסף, מחומר הראיות עולה כי הוא הפעיל לחצים על סלים על מנת שזה יאפשר לו להפקיד כספים גם ללא נוכחות בסוכנות הדואר, ולאחר שהובהר לו כי מעשיו עומדים בניגוד לכללים החלים ביחס להפקדות לאסירים. העובדה שהעורר המשיך במעשיו גם לאחר שעניין זה הובהר לו – אומרת דרשני. חשוב מכך, כעולה מטענותיה של באת-כוח המשיבה, מספר חודשים עובר למעצרו נחקר העורר במשטרה ובשירות הביטחון הכללי בשל הפקדות כספים שעליהן מבוסס כתב האישום הנוכחי נגדו. עיון במסמך המסכם את תוכן תחקורו של העורר בשב"כ מעלה כי במהלך חקירתו, הוא טען שהוא ביצע את הפקדת הכספים כ"טובה" לאחיו ואחותו, וכי אם מדובר במעשה בלתי חוקי הוא ימנע ממנו להבא. עיון בהודעה שמסר העורר במשטרה ביום 3.1.2010 מעלה, שהוא הוזהר כי הוא חשוד בתמיכה בארגון טרור והזדהות עמו באמצעות הפקדת כספים לאסירים ביטחוניים בניגוד לחוק . טענת העורר לפיה בחקירותיו לא הובהר לו מפורשות כי מעשיו אסורים נסתרת בהודעה שמסר הוא עצמו ביום 23.5.2010 ובה ציין כי חוקרי השב"כ ציינו בפניו כי הפקדת הכספים – במתכונת שבה בוצעה על-ידו – איננה חוקית (עמ' 2 להודעה מיום 23.5.2010). מכל האמור עולה, כי העורר היה מודע – או, לכל הפחות, ראה כקרובה לוודאי – את האפשרות שהכספים שהופקדו על ידו נועדו לקידום פעילותו של ארגון טרור כמו גם את האפשרות שפעולות אלה נועדו לתגמל את מבצעיהן של פעולות טרור. משכך, לכאורה, היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור – מתקיים בו.

סיכומו של דבר, להשקפתי, קיימות ראיות לכאורה לעבירה של פעולה ברכוש טרור המיוחסת לעורר. לשם שלמות התמונה יוער, כי לעורר מיוחסת עבירות נוספות של מרמה ומתן שוחד, אולם בית המשפט המחוזי לא נדרש לשאלת קיומן של ראיות לכאורה לעבירות אלה, ולפני לא העלה בא-כוחו של העורר כל טענות בעניין זה. למרות זאת, במסגרת בחינת חומר הראיות בחנתי גם את שאלת קיומן של ראיות לכאורה לעבירות אלה ומסקנתי כי גם באשר אליהן קיימת תשתית ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת.

11.

העבירה של פעולה ברכוש טרור המיוחסת לעורר היא עבירת בטחון כהגדרתה בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), והיא מקימה עילת מעצר סטטוטורית, מכוחו של סעיף

21(א)(1)(ג)(2) לחוק זה. לעילה זו מצטרפת גם עילת מעצר של מסוכנות, הנובעת מאופן הפעולה בו נקט העורר ונסיבות ביצוען של העבירות המיוחסות לו המשקפים מסוכנות ממשית. כבית המשפט המחוזי אף אני סבור, כי אין לגזור גזירה שווה לעניינו של המשיב מעניינם של מועתצם וסלים, בעיקר משום שבניגוד למערער, מדובר במי שלא היו חלק מן "הגרעין הקשה" של מבצעי העבירות והמעשים המיוחסים להם שונים בתכלית מאלו המיוחסים להם. עמדתי באשר להשוואה אותה מנסה העורר לערוך בינו לבין סאמר עבדו – דומה. כאמור, במסגרת ההליך שהתנהל בעניינו של סאמר קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' בן עמי ) כי המסוכנות הנובעת ממעשיו היא נקודתית וקשורה בעיקרו של דבר לפעילותו העסקית, כך שניתוקו מפעילות זו יפחית במידה רבה את הסיכון הנשקף ממנו. זהו אינו מצב הדברים בעניינו של העורר, משום שהמסוכנות הנשקפת ממנו היא כללית ורוחבית. בנוסף, כאמור, העורר היה חלק מן הגרעין הקשה של המערך העברייני – בניגוד לסאמר – ונטל חלק דומיננטי בעיקר במישור של הפקדת הכספים. מחומר הראיות לכאורה עולה, כי פעילותו במישור זה בוצעה באמצעות מתן שוחד ובדרכי מרמה. בנוסף, בניגוד לסאמר, העורר הוא בעל עבר פלילי. יש, אפוא, שוני רלוונטי בין העורר לסאמר. להשקפתי, מכלול הנתונים עליהם עמדתי – לרבות חלקו של העורר בביצוע העבירות, האופן בו בוצעו והעבר הפלילי העומד לחובתו – מחייבים את הותרתו במעצר עד לתום ההליכים.

הערר נדחה.