בש"פ 2886/15מדינת ישראל נ. שריף חאלד אבו סאלח

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.4.2015, שהורתה על שחרור המשיבים לחלופות מעצר בתנאים. בו ביום נקבע, לבקשת המשיבה, כי החלטה זו תעוכב עד ליום 28.4.2015, בשעה 12:15 (מ"ת 17907-01-15, השופט י' ליפשיץ ).

כתב האישום וההליכים הקודמים

2.

המשיבים הם חלק מן הנאשמים בפרשה שעניינה פעילות של תמיכה בארגון דאע"ש (להלן גם: הארגון ). בחודש פברואר 2015 הוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה שני כתבי אישום מתוקנים, הקשורים שניהם בפרשה זו. כתב האישום הראשון הוגש נגד חמישה משיבים, ובכללם המשיבים 1 ו-2, שריף חאלד אבו סאלח (להלן: שריף ) ופאדי בשיר (להלן: פאדי ), וכתב האישום השני הוגש נגד שני נאשמים, ובכללם המשיב 3, מוחמד אבו סאלח (להלן: מוחמד ). כתבי האישום מפרטים את פעילותם של הנאשמים, ובכללם המשיבים, הקשורה לארגון ולאידיאולוגיה שלו. לפי העובדות המפורטות בהם, החל משנת 2014, נהגו הנאשמים בפרשה להיפגש באזור סחנין ולשוחח ביחס לרעיונות הסלפיה-ג'האדיה ולתמיכתם ברעיונות אלה ובארגון. יצוין כי ארגון דאע"ש הוכרז על-ידי שר הביטחון כהתאחדות בלתי מותרת מכוח תקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945 (להלן: תקנות ההגנה ) ביום 3.9.2014. בעת פגישותיהם, נהגו הנאשמים להשאיר את מכשירי הטלפון הסלולאריים שלהם בכלי רכבם בשל חשש מפיקוח והאזנה. שריף ופאדי, כך נטען, אף הביעו רצון לצאת לסוריה בעתיד על מנת להילחם לצד הארגון ולהצטרף רשמית לשורותיו. הנאשם המתואר בכתבי האישום כבעל מעמד מרכזי הוא עו"ד עדנאן עלא אדין (להלן: עדנאן ). עדנאן הציג עצמו בפני הנאשמים האחרים כבעל מעמד בארגון. הוא לימד את שריף ופאדי לרכב על סוסים על מנת שיהיו בכושר גופני ו"יתאימו לפעילות של ג'יהאד". כמו כן, שלושת המשיבים נטלו חלק בפעילות של שחיטת כבשים שארגן עדנאן, לצורך "התחזקות" והכנה לקראת "ביצוע ג'יהאד". הפגישות נמשכו גם לאחר ההכרזה על הארגון כהתאחדות בלתי מותרת. במהלך אחת הפגישות בין הנאשמים לאחר ההכרזה הם דיברו ביניהם על משמעויותיה ועל הצורך לשמור על חשאיות פעולותיהם, ואף נערך "תדרוך", בין היתר על-ידי עדנאן ופאדי, באשר לאופן שבו יש לנהוג בחקירה במקרה שייעצרו. בעקבות נאום של דובר מטעם הארגון ביום 22.9.2014 במסגרתו הוא קרא ל"מלחמה נגד הכופרים", ציין עדנאן במפגש שבו נכחו שריף ופאדי, כי יש צורך לבצע פעולות נגד ה"כופרים" בכל העולם. פאדי הסתייג מכך ככל שמדובר בישראל, באומרו כי אין זה המצב הנכון והמתאים לבצע פיגועים.

3.

בשל כלל הפעילויות שתוארו בכתבי האישום יוחסו לשלושת המשיבים העבירות הבאות: חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת (לפי תקנות 84(1)(א) ו-(ב) ו-85(1)(א), (ד), (ה), (ו), (ז) ו-(ט) לתקנות ההגנה, בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )) וניסיון למגע עם סוכן חוץ (לפי סעיפים 114, 25 ו-29 לחוק העונשין). לשריף ופאדי בלבד יוחסה גם עבירה של תמיכה בארגון טרוריסטי (לפי סעיף 4(ב) ו-(ז) לפקודת מניעת טרור, התש"ח-1948) יצוין, כי לשניים מן הנאשמים בפרשה מיוחסות גם עבירות נוספות – לכרים אבו סאלח (להלן: כרים ) (שהוא אחיו של שריף) מיוחסות גם עבירות נשק שונות, ולעדנאן מיוחסת גם עבירה נוספת של תמיכה בארגון טרוריסטי במסגרת אישום נפרד בכתב האישום הראשון.

4.

עם הגשת כתבי האישום הוגשה בקשה למעצרם של כל הנאשמים בפרשה, ובכללם המשיבים, עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

5.

ביום 11.3.2015 קבע בית המשפט המחוזי בעניינם של כל הנאשמים כי קיימות ראיות לכאורה אשר יש סיכוי סביר שיהיה בכוחן להביא להרשעתם, וכן כי מתקיימת בעניינם עילת המעצר של מסוכנות כללית – הן בשל המעשים המיוחסים להם והן בשל העובדה שמדובר בעבירות ביטחון המקימות חזקת מסוכנות. יחד עם זאת נקבע כי יש לבחון את האפשרות של שחרור לחלופת מעצר בהתאם לנתוני העושה והמעשה.

6.

בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי חילק את הנאשמים בפרשה בהתאם לשלוש דרגות חומרה. הקבוצה הראשונה כללה את עדנאן, כרים, ונאשם נוסף בשם חוסאם מריסאת (להלן: חוסאם ). ביחס אליהם נקבע כי אין חלופת מעצר שיכולה להפחית את מסוכנותם – בשים לב לחלקם המשמעותי בפרשה של עדנאן וכרים, ובכל הנוגע לחוסאם בשל עברו הפלילי המכביד. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של השלושה עד תום ההליכים נגדם. הקבוצה השנייה כללה את המשיבים בהליך זה. לגביהם נקבע, כי על אף שקיימת מסוכנות בעניינם, לא ניתן בשלב זה להגיע למסקנה כי אין כל חלופה שתפחית מסוכנות זו. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמשיבים אמנם הזדהו עם הארגון, אלא שהזדהותם לא הייתה טוטאלית ונעדרת כל הסתייגות. על כן, בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקירי מבחן בעניינם. דרגת המסוכנות הנמוכה ביותר יוחסה לנאשם השביעי עלאא אבו סאלח (להלן: עלאא ), אשר חלקו בפרשה היה קטן משל האחרים, ובשלב מסוים אף הביע התנגדות לפעילותו של הארגון

והסתכסך עם עדנאן על רקע זה. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של עלאא לחלופת מעצר בתנאים בו ביום.

7.

בהמשך להחלטה זו, הוגשו תסקירי מבחן בעניינם של המשיבים בהליך זה (וכן הוגש תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם השביעי, בהתייחס לתנאי השחרור שלו). בעיקרו של דבר, שירות המבחן התרשם כי רמת הסיכון להישנות מעשים מן הסוג שיוחס למשיבים אינה גבוהה, מאחר שלא מדובר באנשים הנוקטים באידיאולוגיה קיצונית או נוטים לאלימות. שירות המבחן אף התרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו. בכללו של דבר, שירות המבחן הציע לשחרר את שלושת המשיבים לחלופת מעצר, בכפוף להתקנת פיקוח אלקטרוני וצו פיקוח של שירות המבחן למשך שישה חודשים.

8.

ביחס לשריף, ציין שירות המבחן כי התרשם שההתנהגות אשר גרמה למעצרו אינה נעוצה בהזדהות מושרשת עם אג'נדות קיצוניות ואלימות, אלא עם נטייה להיגרר אחר דמויות חזקות, נטייה לרצות וקושי לעמוד בלחצים חברתיים. שירות המבחן ציין כי שריף נעדר דפוסים אנטי סוציאליים ואלימים, וכי המעצר היה משמעותי עבורו. בסיכומו של דבר, שירות המבחן התרשם כי רמת הסיכון להישנות מעשים דומים בעניינו של שריף היא נמוכה-בינונית.

9.

ביחס לפאדי, שירות המבחן עמד על כך שבשנת 2013 הוא גורש מאיטליה שבה למד לימודים אקדמיים בשל קשר עם איטלקי שהתאסלם והצטרף לארגון. שירות המבחן ציין כי פאדי החל לנהל אורח חיים דתי בחו"ל, והמשיך בכך עם חזרתו ארצה, אך לא אימץ דרכי חשיבה קיצוניים, נרתע ממעשים אלימים, והזדהה עם פעילותו של הארגון על רקע סבל האזרחים בסוריה. שירות המבחן התרשם כי פאדי נמצא בשלבים מהותיים של גיבוש זהותו וכי הוא ביטא הכאה על חטא והתפכחות. ביחס אליו הוערכה רמת הסיכון להישנות המעשים כבינונית.

10.

ביחס למוחמד, צוין כי הוא נמצא בתהליכי חיפוש עצמי וגיבוש זהות, מתמודד עם לבטים והיה מעורב בפעילות מתוך עמדה לא מגובשת. בנוסף, התרשם שירות המבחן כי מוחמד אינו מבטא כעסים ואף מביע רצון להשתתפות בהליך טיפולי, וכי הוא אינו מביע תמיכה באלימות. שירות המבחן העריך את רמת הישנות המעשים בעניינו של המשיב 3 כבינונית-נמוכה.

11.

ביום 26.4.2015 נתן בית המשפט המחוזי החלטה נוספת על בסיס תסקירי המבחן, בהמשך לאבחנה שערך בין קבוצות הנאשמים בהחלטה הקודמת. בית המשפט המחוזי עמד על כך שאבחנה זו חוזקה בתסקירי המבחן שמהם עלה כי רמת המסוכנות של המשיבים אינה גבוהה, כי המשיבים נגררו לפעילות אחר עדנאן וכרים, וכי בהתחשב במכלול הנסיבות הסיכוי שיחזרו לבצע מעשים פליליים על רקע ביטחוני אידיאולוגי, אינו גבוה. כן צוין שהמשיבים עצורים זה מספר חודשים והדבר מהווה גורם מרתיע עבורם. בית המשפט המחוזי התרשם אף הוא לחיוב מהמפקחים שהוצעו ושחרר את שלושת המשיבים לחלופות של מעצר בית מלא – שריף שוחרר לחלופת מעצר בבית חמו; פאדי שוחרר לחלופת מעצר בבית הוריו; וכך גם מוחמד. לגבי כל המשיבים נקבעו התנאים הבאים לחלופת המעצר: איזוק אלקטרוני; "חלונות התאווררות" כל יום בין השעות 10:00-9:00 ו- 18:00-17:00 בתחומי העיר סחנין ובליווי אחד המפקחים שנקבעו; איסור על יצירת קשר כלשהו באמצעות מחשב או באמצעות גלישה בטלפון חכם, תוך התרת שימוש בו לצורך שיחות; איסור על יצירת כל קשר עם עדי תביעה שאינם שוטרים; הפקדת מזומן בסך 15,000 שקל; חתימה על ערבות עצמית בגובה 10,000 שקל; ערבות צד ג' של כל אחד מן הערבים בסך 10,000 שקל; צו עיכוב יציאה מהארץ; צו פיקוח של שירות המבחן.

12.

להשלמת התמונה ביחס לכלל הנאשמים בפרשה יש לציין כי עלאא עודו משוחרר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.4.2015 אף הוקלו תנאי השחרור שלו כך שהותר לו לצאת לעבודה (החלטה שעליה לא הוגש ערר). כרים לא הגיש ערר על מעצרו. על החלטות המעצר בעניינם של חוסאם ושל עדנאן הוגשו עררים לבית משפט זה. הערר של עדנאן נדחה ביום 27.4.2015 (בש"פ 2291/15, השופט מ' מזוז ), ואילו הערר של חוסאם עדיין תלוי ועומד (בש"פ 2113/15, השופט ח' מלצר ). שלושת הנאשמים שבית המשפט המחוזי הורה על שחרורם, המשיבים בהליך זה, עודם עצורים. בדיון שהתקיים בפני ביום 28.4.2015 הוריתי על הארכת מעצרם עד למתן החלטה אחרת.

הערר

13.

המדינה טוענת כי לא היה מקום לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר, בשל מסוכנותם הברורה, העולה מטיבן של העבירות שבהן הם מואשמים ומאופיו של הארגון שבו הם תומכים. לטענתה, הפעילות בוצעה על רקע אידיאולוגי, וניתן ללמוד מן התכנון והאמצעים שננקטו למניעת חשיפתן של הפעולות על עומק הזדהותם של המשיבים עם הארגון ועל המסוכנות הנשקפת מהם. לשיטת המדינה, הערכת שירות המבחן, בייחוד ביחס לגישותיהם של המשיבים לאידיאולוגיה קיצונית ואלימות אינה מתיישבת עם מעשיהם ועל כן היה על שירות המבחן להימנע מלסמוך על אמירות של הסתייגות מאלימות אשר סותרות את העולה מחומר החקירה.

14.

המדינה עומדת על כך שפעילותם של המשיבים נפרשה על פני חודשים ארוכים, כללה מפגשים רבים והתאפיינה בחשאיות, וכי שריף ופאדי אף היו מעורבים במקרים רבים בתיאום המפגשים, כשהם נמצאים בקשר רציף עם עדנאן, וזאת בהאמינם שהוא פעיל בעל מעמד בארגון. המדינה מצביעה על כך ששריף ופאדי הביעו רצונם לצאת לסוריה ולהילחם בשורות הארגון, והיו מעורבים בגיוס כספים לטובת יציאתו של כרים לסוריה למטרה זו. המדינה מוסיפה וטוענת כי המשיבים ביצעו פעולות שונות לצורך הכנה למעשי אלימות, ובכללם – בהתייחס לשריף ופאדי – רכישת כבשים ושחיטתן בפועל על מנת "לחזק את הלב" אם יצטרכו לרצוח "כופרים", והשתתפותם בפגישה בה ניתן תדרוך על הכנת בקבוקי תבערה. מוחמד נכח באירוע של שחיטת הכבשים אך לא נטל בו חלק פעיל.

15.

המדינה סבורה כי לא ניתן לנתק את הדיון מן המידע הקיים ונמצא בידיעת הכלל בדבר קיצוניותו של הארגון. המדינה מדגישה בהקשר זה כי את דברי המשיבים בפני שירות המבחן יש לקרוא גם בשים לב ל"תדרוך" שניתן, בין היתר, גם על-ידי פאדי עצמו לאחר ההצהרה על דאע"ש כהתאחדות בלתי מותרת, ובו הוסבר כיצד על בני החבורה לנהוג אם ייעצרו.

16.

בהתייחס לטענה שהמשיבים תמכו בארגון בכל הנוגע לפעילותו בסוריה סבורה המדינה כי אין בכך כדי לגרוע מן המסוכנות הכרוכה בקשר עמו. לשיטת המדינה, פאדי אמנם הביע בשלב מסוים הסתייגות מעריכת פיגועים בישראל, אך ציין שאין זה "המצב המתאים לכך". כמו כן, המדינה מצביעה על התבטאויות קיצוניות של מוחמד לגבי פעילות נגד המדינה בחקירתו, אשר מוסיפות משנה חומרה למעורבותו המצומצמת יחסית באירועים שתוארו בכתב האישום.

17.

המדינה סבורה כי בעובדה שהמעשים בוצעו מתוך תפיסה אידיאולוגית, יש כדי לחזק את החשש להישנות המעשים (בהפניה לבש"פ 369/12 מדינת ישראל נ' הכהן

(15.1.2012)), וכי דברים אלה נכונים במיוחד נוכח אופיו האלים והקיצוני במיוחד של הארגון. כן מציינת המדינה כי בית משפט זה עמד לא פעם על הסיכון המיוחד בעבירות ביטחוניות, המצדיק מעצר עד תום ההליכים, גם כאשר יש המלצה חיובית של שירות המבחן ביחס לשחרור לחלופת מעצר (בהפניה לבש"פ 5728/13 ג'בארה נ' מדינת ישראל

(26.8.2013); וכן לבש"פ 9369/08 מדינת ישראל נ' פלוני (9.11.2008)).

18.

באשר להשוואה בין המשיבים בתיק דנן לבין הנאשמים האחרים בפרשה, המדינה סבורה כי חרף העובדה שקיימת הבחנה בין המשיבים לבין עדנאן וכרים (מבחינת היקף המעורבות) או חוסאם (מבחינת עברו הפלילי) אין היא נושאת משקל מספיק כדי להצדיק שחרורם בשים לב למידת מסוכנותם. כמו כן, נטען כי עניינם של המשיבים שונה מזה של עלאא ששוחרר לחלופת מעצר, שפעילותו הייתה מצומצמת הרבה יותר ובשים לב לכך שעלאא אף הסתכסך עם עדנאן על רקע זה. המדינה טוענת עוד כי לא ניתן לראות את המשיבים כמי שנגררו אחר כרים ועדנאן, שכן הם החלו בפעילות עוד קודם להצטרפותו של עדנאן לחבורה.

19.

לבסוף, ולחלופין, נטען כי חלופות המעצר שעליהן החליט בית המשפט המחוזי אינן מאיינות את מסוכנותם של המשיבים ואינן מונעות את המשך פעילותם לביסוסו של תא דאע"ש בישראל. החלופות, כך נטען, אינן מונעות יצירת קשר עם אחרים, והאיסור שנקבע על גלישה במחשב או בטלפון חכם אינו ניתן לאכיפה אפקטיבית. עוד נטען כי לא נאסר על המשיבים לקבל מבקרים או לקיים קשר עם החוץ, וכי ממילא לא קיימת אפשרות מעשית לאכוף איסור כזה באופן מהודק מספיק.

20.

בדיון שהתקיים בפני ביום 28.4.2015 ביקשו המשיבים לדחות את ערר המדינה. באופן כללי, טענו כל המשיבים כי פעילותם נבעה מתחושות כאב בכל הנוגע למצב בסוריה, וכי הייתה מכוונת לאפיק זה. כמו כן, הדגישו המשיבים כולם את התרשמותו של שירות המבחן מן הגישה המסתייגת שלהם ממעשי אלימות בישראל, וכן את איכותן של חלופות המעצר נוכח העמדה שלכולם יש בני משפחה המסתייגים באופן מלא מן האידיאולוגיה של הארגון ומוכנים ליטול על עצמם אחריות של פיקוח עליהם. בנוסף לכך, הוצגו טיעונים ספציפיים הנוגעים לעניינו של כל אחד מן המשיבים כמפורט להלן.

21.

בא-כוחו של שריף הדגיש כי מרשו "נגרר" אחר הפעילות, וכל אורחות חייו מלמדות על כך שהוא אדם המסור למשפחתו ולעבודתו, לאחר שנחלץ בכוחות עצמו מרקע משפחתי קשה. כן צוין כי שריף אף חשד בעדנאן, שהיה הקיצוני שבחבורה, וחשב כי הוא "שתול" וכי הוא "יסבך" את האחרים.

22.

בא-כוחו של פאדי הדגיש כי מרשו הביע הסתייגות מנקיטתם של אירועי אלימות בישראל. כן נטען כי בחקירתו עבר בדיקת פוליגרף, וכי הביע חרטה על מעשיו. בא-כוחו של פאדי ציין כי אמנם הוא שקל נסיעה לסוריה, אך כי חזר בו מרעיון זה.

23.

בא-כוחו של מוחמד הדגיש את מעורבותו הנמוכה של מרשו בפעילויות שהתרחשו בתור מי שבאופן כללי אף לא מסוגל "לראות דם", ונמנע ממעשי אלימות.

24.

בתשובתה, המדינה חזרה ועמדה על אופיו של הארגון, על פעילותם הנמשכת של המשיבים בנסיבות המלמדות על מודעות לצורך בחשאיות ובזהירות (השארת מכשירי הטלפון ברכב בעת הפגישות, והמפגש לאחר ההכרזה על דאע"ש כהתאחדות בלתי מותרת שבו הודגש הצורך בחשאיות ואף ניתן תדרוך למקרה של מעצר). המדינה חזרה וחידדה כי ההסתייגות של פאדי מאלימות כלפי ישראל לא הייתה מלאה אלא קונקרטית ותלוית נסיבות ואילו מוחמד התבטא בקיצוניות רבה כנגד מדינת ישראל ואף בעד פעולות לחימה כנגדה – בחקירתו, ולא רק במסגרת אמירות "לא מחייבות" כביכול בנסיבות חברתיות.

דיון והכרעה

25.

לאחר ששקלתי את הדברים עמדתי היא שדין הערר להתקבל.

26.

נקודת המוצא לדיון בערר היא שעבירות ביטחון יוצרות עילת מעצר סטטוטורית על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, וזאת על-פי הגדרתן של עבירות אלה בסעיף 35(ב) לחוק זה (ראו גם: בש"פ 4987/14 עיסאוי נ' מדינת ישראל , פסקה י' (4.8.2014); בש"פ 9577/11 זלום נ' מדינת ישראל , פסקה י"ב (9.1.2012)). אלה אם פני הדברים אף בהעדר ראיה קונקרטית הצופה המשך פעילות מזיקה בעתיד (וראו: בש"פ 6378/10 עיסאוי נ' מדינת ישראל , פסקה 17 (19.9.2010) וההפניות שם). בנוסף לכך, צודקת המדינה כי יש לתת את מלוא המשקל למסוכנות הברורה העולה מפעילות לאורך זמן המבטאת מחויבות נמשכת לארגון, גם אם פעילות זו לא הובילה באותו שלב למעשים קונקרטיים של אלימות בתחומיה של מדינת ישראל. על כן, אין די בהבחנות, הנכונות כשלעצמן, בין המשיבים לבין נאשמים אחרים שבית המשפט המחוזי החליט על מעצרם עד תום ההליכים, אלא יש לבחון האם נמצא בסיס מספיק לסתירת החזקה התומכת במעצרם.

27.

אמנם, מסוכנותם של המשיבים, ואף החזקה התומכת במעצר עד תום ההליכים בעבירות ביטחון אינן שוללות בדיקה של חלופת מעצר אפשרית (ראו למשל: בש"פ 2975/06 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (7.5.2006)). על כן, צדק בית המשפט המחוזי בכך שביקש לבחון אפשרות זו והורה על הזמנת תסקירי מעצר בעניינם של המשיבים (על בסיס ההבחנה בינם לבין חלק מן הנאשמים האחרים). אולם, בסיכומו של דבר, אני סבורה כי בחינת מכלול הנסיבות אינה תומכת בהחלטה על שחרורם לחלופת מעצר. יש לזכור כי המלצת שירות המבחן כשמה כן היא – המלצה בלבד, אשר בית המשפט יכול לסטות ממנה (ראו למשל: בש"פ 4764/08 פינקו נ' מדינת ישראל (11.6.2008); בש"פ 7848/10

פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 20 (2.11.2010)) . לאחר ששקלתי את האמור בתסקירי המעצר שהוגשו לאורו של חומר הראיות שהובא בפני, לא השתכנעתי כי המשיבים הביעו "בזמן אמת" (על-פי חומרי החקירה) הסתייגות מדפוסי חשיבה קיצוניים ואלימים בכלל ומפעילות הארגון בפרט, ועל כן אין מקום לשחררם לחלופת מעצר בעת הזו.

28.

מחומר החקירה עולה כי פאדי ומוחמד ראו עצמם כמשויכים לארגון. באשר ללחימה בסוריה, אמנם השניים טענו שלא יכלו לצאת לסוריה מסיבות שונות, אך עולה באופן ברור מדבריהם כי הנאשמים שוחחו על יציאה לסוריה וכי הייתה תמיכה באלו שהתכוונו לצאת. פאדי אף סיפר בחקירתו כי הוא, עדנאן, כרים ושריף תכננו לשלוח מכתב לאיש דת על מנת לשאול אם חלה עליהם חובה דתית לצאת לסוריה להילחם, אולם בסופו של דבר לא עשו כן. שריף אמנם הכחיש את הדברים בחקירתו, ובכללם כל קשר לארגון, אך לנוכח חומרי החקירה עובדה זו אינה נזקפת לזכותו בשים לב לכך שפאדי ומוחמד קשרו בדבריהם גם אותו לפעילות. אכן, פאדי ומוחמד הסתייגו מהפעלת אלימות בישראל. אולם, פאדי הסביר זאת בזמן אמת אך בכך "שהזמן אינו מתאים", ואילו בחקירתו ציין כי הוא חושש מן התוצאות שיכולות לכלול מאסר ממושך או את הרס ביתו. מוחמד ציין בחקירתו ש"עבר ביטחוני" הוא דבר "מכובד" בעיניו. הוא אמנם שלל שימוש באלימות על-ידו, אך תמך בשימוש באלימות על-ידי אחרים, ותמך באופן כללי בלחימה בישראל. מוחמד ציין כי הפעילות שעליה נחקר הייתה "רק דיבורים", אך הוסיף כי גם על-ידי דיבורים ניתן לתמוך בג'יהאד.

29.

מעבר לאמירות אלו בחקירות, יש לתת את הדעת אף לעובדות נוספות שנזכרות בכתב האישום אשר לגביו קבע, כאמור, בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 11.3.2015 כי האמור בו נתמך בראיות לכאורה. הכוונה היא לכך שהמפגשים בין כלל הנאשמים היו מכוונים להוביל לפעילות, ואף הובילו בפועל לנקיטת צעדים מעשיים, כגון ההכנות ליציאתו של כרים לסוריה. אף ה"תדרוך" לאחר ההכרזה על הארגון כהתאחדות בלתי מותרת, שבו פאדי היה מעורב באופן פעיל, מעיד על פעילות אקטיבית, וכך גם המפגש שבו לימד עדנאן כיצד להכין בקבוק תבערה. חשוב להטעים כי לא ניתן להעריך את מסוכנותם של המשיבים רק על-פי הפעולות שעשה כל אחד מהם כשהן מנותקות מן ההקשר. גם מי מהם שלא רצו לפעול באלימות בעצמם היו נכונים ליטול חלק בפעילות עם אחרים שלא נרתעו מכך, ואף לעודד אחרים לנהוג באופן זה. בהתארגנות מסוג זה, כל אחד "ממלא את חלקו" והמסוכנות מתבטאת גם בנכונות לתמוך באחרים ולסייע להם.

30.

מקור ההתלבטות שלי במקרה זה נבע בעיקר מכך שחלופות המעצר אשר הוצגו היו אכן איכותיות ביותר מבחינת המפקחים ומחויבותם להסתייגות מאלימות ומן האידיאולוגיה של דאע"ש באופן כללי. אולם, לאחר ששקלתי את הדברים השתכנעתי כי בשים לב לאופי המסוכנות של המשיבים לפחות בעת הזו אין די באיכותם של המפקחים. על כן, אינני נדרשת לטענותיה הנוספות של המדינה בכל הנוגע למידת ה"הידוק" של החלופות שאושרו – בכל הנוגע למיקומן, ל"חלונות ההתאווררות", ולאפשרות יצירת הקשר עם אנשים מתוך חלופת המעצר – בין על-ידי קבלת ביקורים ושימוש בטלפון, שכלל לא נאסרו עליהם, ובין אם על-ידי גלישה באינטרנט, שקשה לאכוף את האיסור עליה. אכן, דומה שיש טעם בטענות המדינה אף בכך, אולם לנוכח החלטתי העקרונית בעניין אין צורך לבחון את פרטי הדברים כעת. ייתכן כמובן שניתן יהיה לשוב ולשקול את הדברים עם התקדמות ההליך ככל שתהיינה אינדיקציות ממשיות לכך שהמשיבים אכן אינם תומכים בשימוש באלימות – בין על-ידם ובין על דרך עידוד ותמיכה של אחרים המבקשים לנקוט אמצעים אלימים.

31.

סוף דבר: הערר מתקבל. המשיבים יישארו במעצר עד תום ההליכים נגדם.