בש"פ 641/16 בש"פ 641/16

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 20.1.2016 (מ"ת 40019-11-15, השופטת הבכירה נ' אהד ). בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

כתב האישום והליכים קודמים

2.ביום 18.11.2015 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד שני העוררים (להלן: עדנאן ו- מוחמד בהתאמה) וארבעה אחרים. כתב האישום נסב על עבירות ביטחון שונות שעניינן פעילותם של הנאשמים בקשר לארגון המדינה האיסלאמית, הידוע גם כדאע"ש (להלן: ארגון דאע"ש ). על פי האמור בחלק הכללי בכתב האישום, ביום 3.9.2014 ארגון דאע"ש הוכרז כהתאחדות בלתי מותרת על-ידי שר הביטחון. כתב האישום כלל ארבעה אישומים, אך רק הראשון שבהם נוגע לעוררים, הם הנאשמים 5 ו-6. על פי הנטען באישום זה, העוררים נהגו להיפגש אחת לשבוע עם הנאשמים האחרים ועם נדאל סאלח (להלן: נדאל ), על רקע התעניינותם בארגון דעא"ש. על-מנת לשמור על סודיות המפגשים, נערכו המפגשים בשעות הלילה בחדרו של נאשם 1, מבלי שהמשתתפים בהם יביאו עמם טלפונים ניידים. העוררים ויתר הנאשמים, כך נטען, שוחחו במהלך המפגשים על פעילות ארגון דאע"ש, צפו בתכנים המתעדים את פעילותו ופיתחו הזדהות אידיאולוגית עם ערכיו. במהלך יולי 2015 או בסמוך לכך, כך נטען, קשרו העוררים קשר לפיו הם התכוונו לצאת יחד עם רוב הנאשמים הנוספים מישראל לסוריה כדי לחבור שם לכוחות של ארגון דאע"ש ולהצטרף ללחימתו בממסד הסורי. בהקשר לכך הוחלט כי העוררים יטוסו ביום 8.10.2015 לטורקיה דרך נמל התעופה בן-גוריון ולאחר הגעתם למדינה זו יחצו את הגבול לסוריה. לשם קידום הקשר החליטו הנאשמים ונדאל לאתר אנשים המשויכים לארגון דאע"ש על-מנת שאלו יסייעו להם בכניסה לסוריה ובהצטרפות לכוחותיו. במועד שאינו ידוע למשיבה במדויק, כך נטען עוד, רכש מוחמד טלפון נייד לשם ביצוע התקשרויות אל אותם גורמים בארגון דאע"ש. עוד נטען כי במהלך חודש ספטמבר 2015 או בסמוך לכך מוחמד נפגש עם נדאל ושני נאשמים נוספים בבית קפה בכפר קאסם, שם הם השתמשו ברשת האינטרנט האלחוטית של המקום כדי לנסות וליצור קשר באמצעות הרשת החברתית "פייסבוק" (להלן: פייסבוק ) עם גורמים בארגון דאע"ש, ובכלל זה עם פעיל בארגון שהוא קרוב משפחה של שלושה מן הנאשמים האחרים. השימוש באינטרנט האלחוטי בבית הקפה נועד להקשות על האפשרות להתחקות אחר מעשיהם של הנאשמים. עוד נטען כי מוחמד בחן מפות של אזור הגבול בין טורקיה לסוריה, לשם איתור נקודת מעבר נוחה מטורקיה לסוריה עבורו ועבור שלושה נאשמים נוספים. טרם מימוש התכנית, בסמוך ליום 16.10.2015, הודיעו העוררים ליתר הנאשמים ולנדאל כי אין באפשרותם לקחת בה חלק, בשל התנגדות משפחותיהם. מוחמד ציין כי יצטרף לנדאל ולנאשמים 1, 3 ו-4 בהמשך, לאחר שיצליחו להיכנס לשטח סוריה.

3.בגין מעשים אלו כתב האישום ייחס לעוררים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) יחד עם סעיף 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. למוחמד יוחסה, בנוסף לכך, עבירה של מגע עם סוכן חוץ לפי סעיף 114(ב) לחוק העונשין.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של ששת הנאשמים, ובכללם העוררים, עד תום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים ביום 25.11.2015 הסכימו באי-כוחם של העוררים לקיומן של ראיות לכאורה, ובשלב זה בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תסקירים בעניינם.

5.בתסקיר שהוגש ביחס לעדנאן נכתב כי נשקפת ממנו מסוכנות בינונית. בין היתר, צוין בתסקיר כי עדנאן ראה בנדאל דמות נערצת והושפע ממנו בשל רצונו להיות מקובל חברתית, אך במקביל הביע בפני קצין המבחן התנגדות עקרונית לשימוש בכוח למטרות אידיאולוגיות. עוד צוין כי בעבר הוטל על עדנאן צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעתו בדין, בעקבות ביצוע עבירה של שימוש בכוח או באיומים למניעת מעצר, אך הוא התקשה לשמור על קשר עם שירות המבחן ולבצע את המוטל עליו. התסקיר בחן את האפשרות שעדנאן ישהה בחלופת מעצר בביתו בג'לג'וליה בפיקוח הוריו. שירות המבחן הביע ספק באשר ליכולתו של עדנאן לעמוד בדרישות אלה וכן באשר ליכולתם של המפקחים המוצעים להציב לו גבולות ברורים לאורך זמן, בשים לב לכך שהוא מתקשה בקבלת סמכות חיצונית. על כן, שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את עדנאן לחלופת המעצר המוצעת, אך המליץ לשנות את תנאי המעצר כך שהוא ישהה בבית המשפחה בתנאי פיקוח אנושי ואלקטרוני ותוך איסור שימוש באמצעי תקשורת והשתתפות ברשתות חברתיות.

6.ביחס למוחמד צוין בתסקיר כי אורח חייו יציב, כי דפוס חשיבתו אינו אלים וכי מעורבותו בפרשה נובעת מקשרי החברות בינו לבין הנאשמים האחרים. לפי האמור בתסקיר, מוחמד ביקש להתקרב לדת אך משהבין כי המפגשים עם חבריו נוגעים לנושאים החורגים מגדר שיעורי דת, חש חרדה וביקש לסגת מהמפגשים, אלא שחשש מפגיעה בתדמיתו בעיני חבריו. התסקיר בחן עבור מוחמד חלופת מעצר בבית הוריו בג'לג'וליה בפיקוח הוריו ואחיו, תוך הגבלת השימוש באמצעי תקשורת ורשתות חברתיות. קצין המבחן העריך כי הסיכוי לפריצת גבולות מצדו הוא בינוני-נמוך וכי המפקחים המוצעים הינם נורמטיביים, סמכותיים ומסוגלים להציב לו גבולות. לפיכך, הומלץ על השמתו של מוחמד בחלופת מעצר ביתית בפיקוח אביו ואחיו, תוך שיוטל עליו איסור לעשות שימוש באמצעי תקשורת ורשתות חברתיות.

7.ביום 20.1.2016 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של ארבעה מן הנאשמים, ובהם העוררים, עד לתום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו מבוססת על חומרת המעשים המיוחסים להם, על המסוכנות הנשקפת מכל אחד ואחד מהם, ועל חזקת המסוכנות הסטטוטורית בעניינם. לעניין חומרת המעשים והמסוכנות הנשקפת מן הנאשמים, התייחס בית המשפט המחוזי להחלטתו של השופט י' עמית בבש"פ 6539/15 מדינת ישראל נ' אבו סאלח

(19.10.2015) לפיה יש באופיין האידיאולוגי של עבירות בטחוניות המבוצעות על-ידי צעירים המבקשים להצטרף לשורות ארגון דאע"ש כדי לחזק את יסוד המסוכנות.

הטיעונים בערר

8.העררים שבפני מכוונים כנגד ההחלטה לעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם. העוררים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה ולא על קיומה של חזקת מסוכנות בעניינם. עם זאת, הם טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הסתפק בעניינם בחלופת מעצר או במעצר בפיקוח אלקטרוני.

9.ראשית, טוענים העוררים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הבחין ביניהם לבין שאר הנאשמים מבחינת מידת מעורבותם בקשר ומידת מסוכנותם, ובכך שהכרעתו ניתנה באופן גורף ביחס לארבעת הנאשמים. בהקשר זה, מציינים העוררים כי מלכתחילה הסכימה המשיבה לקבלת תסקירי מבחן ביחס לעוררים ללא סייג, הגם שתחילה סירבה לבקשה זהה בעניינם של חלק מהנאשמים האחרים. כן מדגישים העוררים את חרטתם עוד בטרם יצא הקשר לפועל, וכי חלקם בפרשה התמצה במעשים המתוארים באישום הראשון. עוד נטען כי להבדלים אלו נפקות גם מהיבט המסוכנות המיוחסת לעוררים, מה גם שבמקרה זה הקשר לא נפסק בשל חשיפת הרשויות את התכנית, אלא בשל רתיעתם של העוררים עצמם מן המעשים. על כן, כך נטען, מסוכנותם ניתנת כעת לאיון אם ישהו בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני תחת עיניהם של מפקחים. כן נטען כי לעוררים אין כל קשר של מחויבות משפחתית לשאר הנאשמים ולבן משפחתם המצוי בסוריה ופעיל בארגון דאע"ש. יצוין, כי ביחס למוחמד, שלו מיוחסת גם העבירה של מגע עם סוכן זר נטען כי יש לזכור שהמדובר, בסופו של דבר, בניסיון חד-פעמי שלא צלח להתקשרות בפייסבוק.

10.שנית, טוענים העוררים כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל לנתוניהם של המפקחים לצורך הערכת אפקטיביות הפיקוח. בהקשר זה, נטען כי המפקחים הם אנשים שומרי חוק שהודות להם העוררים אף נסוגו מהוצאת הקשר לפועל.

11.שלישית, טוענים העוררים כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל להודאתם המיידית בפני רשויות החוק. לטענתם, העובדה שלא שמרו על זכות השתיקה וסיפקו מידע לרשויות מהווה אינדיקציה לכך שהמסוכנות הנשקפת מהם אינה גבוהה. העוררים מוסיפים כי אינדיקציה זו מצטרפת לעובדה שהם נעדרי עבר פלילי ושאורח חייהם היה נורמטיבי עובר לביצוע העבירה. כל אלה, כך נטען, מניחים יסוד סביר למסוכנות מופחתת.

12.ביום 28.1.2016 התקיים בפני דיון בערר. בדיון זה הדגישו העוררים כי יש מקום לייחס משקל לחרטתם "בזמן אמת" – ובהקשר לכך טענו להבחנה בין עניינם לבין עניינם של הנאשמים שנדונו בהחלטתי בבש"פ 2886/15 מדינת ישראל נ' אבו סאלח (3.5.2015) (להלן: עניין אבו סאלח הראשון ), שאף נגדם הוגש כתב אישום בגין עבירות הקשורות לתמיכה בארגון דעא"ש. עוד הודגש כי האמור בכתב האישום בעניינם של העוררים מבוסס בעיקר על מוצא פיהם, מה שמעיד גם כן על כך שאינם עבריינים מתוחכמים שמהם נשקף סיכון.

13.בעניינו של מוחמד טען בא-כוחו כי יש לתת את הדעת לכך שפעילותו מיוחסת במידה רבה לקשייו החברתיים ולצורך שלו "להוכיח את עצמו".

14.בעניינו של עדנאן הדגיש בא-כוחו את חלקו המצומצם במיוחד בכתב האישום ואת האפשרות להציע מפקחים נוספים להשגחה עליו.

15.חרף העובדה שעניינם של העוררים הוצג במידה רבה כדומה על-ידי באי-כוחם, עמדת המדינה הייתה שיש מקום להבחנה ברורה ביניהם. לשיטת המדינה, חלקו של מוחמד בפעילות ובכתב האישום משמעותי הרבה יותר. על-פי הנטען הוא היה מעורב במפגשים במשך כארבעה חודשים, הצטייד בטלפון מיוחד לשם יצירת קשר עם ארגון דעא"ש ואף היה מעורב ביצירת קשר עם הארגון באמצעות המחשב. זאת, בעיקר בהשוואה לעניינו של עדנאן, שלו מיוחסת גם כן חומרה, אך פחותה.

16.בשים לב לטיעון זה ובהמלצת בית המשפט, הודיעה המדינה כי תסכים לקבלת הערר בעניינו של עדנאן במובן זה שיוגש בעניינו תסקיר משלים לצורך בחינת האפשרות לשחרר אותו לחלופת מעצר או לעוצרו בפיקוח אלקטרוני ובפיקוחם של מפקחים נוספים. לעומת זאת, הובהר כי המדינה מתנגדת לקבלת הערר בכל מובן בעניינו של מוחמד, בשים לב למעורבותו העמוקה יותר בפעילות האסורה.

17.בתשובה, בא-כוחו של עדנאן הסכים להצעת המדינה, ואילו בא-כוחו של מוחמד עמד על החשיבות הנודעת לפנות לדרך שתשאיר מקום לשיקום בעניינו של נאשם צעיר ונעדר עבר פלילי.

דיון והכרעה

18.לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי יש מקום לקבלת הערר רק בעניינו של עדנאן, כמוסכם על-ידי המדינה, ולדחות את עררו של מוחמד.

19.נקודת המוצא לדיון בעררים מסוג זה צריכה להיות החומרה המופלגת והמסוכנות הרבה הכרוכה בכל פעילות הקשורה לתמיכה בארגון דעא"ש או להצטרפות אליו. בנוסף לכך, העבירות בהן מואשמים העוררים הן עבירות בטחוניות, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) (ראו: עניין אבו סאלח הראשון , בפסקה 26). יחד עם זאת, גם בעבירות מסוג זה יש מקום לבחון את האפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה (ראו: סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים; עניין אבו סאלח הראשון , בפסקה 27).

20.באשר לעדנאן אני סבורה כי אכן יש מקום לבדיקת עניינו פעם נוספת על בסיס תסקיר משלים, לא רק בשל חרטתו אלא גם בשים לב לחלקו המצומצם מאד בפעילות.

21.לעומת זאת, צודקת המדינה בכך שגם אם חלקו של מוחמד בפעילות האסורה היה מצומצם מזה של נאשמים אחרים הרי שלגופם של דברים המדובר בפעילות מסוכנת ונמשכת. מן האמור בכתב האישום עולה כי מוחמד נטל חלק בפעילות במשך תקופה של מספר חודשים, וכי פעילותו לא התמצתה בהשתתפות פסיבית במפגשים אלא הוא גם נקט בצעדים ליצירת קשר עם גורמים בארגון דאע"ש. בהקשר זה יודגש כי אין מקום להקל ראש ביצירת קשר "רק" באמצעות האינטרנט עם סוכני חוץ, כאשר מן המפורסמות הוא שפעילות פלילית משמעותית, גם בתחום הטרור, מתבצעת באמצעות מדיום זה. כמו כן, גם אם יש לתת משקל מסוים לכך שבסופו של דבר מוחמד חזר בו מכוונתו לצאת לסוריה, אין בכך כדי לבטל את תמיכתו בארגון דאע"ש ובפעילותם של יתר הנאשמים (ראו והשוו: עניין אבו סאלח הראשון , בפסקה 29).

22.אמנם, מוחמד מסר לקצינת המבחן שערכה את התסקיר בעניינו כי הוא מתנגד להתנהגות אלימה על רקע אידיאולוגי וכי הוא אף ביקש לצמצם את קשריו עם יתר הנאשמים לאחר שהמפגשים השבועיים שערכו חרגו מגדרם של שיעורי דת. יחד עם זאת, קיים פער בין האמור בתסקיר המבחן לבין המעשים המתוארים בכתב האישום, המעידים, כאמור, על המסוכנות הנשקפת ממנו. לכן, חרף התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהמפקחים שהוצעו בעניינו של מוחמד והקשיים החברתיים אשר עמדו, כך נטען, ברקע למעשיו, לא מצאתי כי יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר בעת הזו.

23.סוף דבר: דין עררו של עדנאן להתקבל במובן זה שאני מורה על הזמנת תסקיר משלים בעניינו שיוגש לבית המשפט המחוזי עד ליום 24.2.2016 לשם בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר ולחלופין לעצרו בפיקוח אלקטרוני, כאשר כל הצדדים שומרים על טענותיהם. לעומת זאת, דין הערר של מוחמד נדחה.