פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
712/10
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
צביקה מידברג
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק
סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 – ת"פ 3962/08
בבית משפט השלום בראשון לציון
תאריך הישיבה:
ט"ז בשבט תש"ע
(31.1.2010)
בשם המבקשת:
עו"ד אבי וסטרמן
בשם המשיב:
עו"ד קובי סודרי
החלטה
בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).
1.
העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בכל ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של המשיב, כלהלן:
החלטתו של כב' השופט דנציגר (בש"פ 4985/09) לפיה האריך את תקופת המעצר בתשעים ימים;
החלטתו של כב' השופט רובינשטיין (בש"פ 6789/09) לפיה האריך את תקופת המעצר בארבעים וחמישה ימים נוספים;
החלטתו של כב' השופט דנציגר (בש"פ 8087/09) לפיה האריך את תקופת המעצר בשישים ימים נוספים;
החלטתו של כב' השופט פוגלמן (בש"פ 9422/09) לפיה האריך את תקופת המעצר בשישים ימים נוספים.
אי לכך, איני רואה טעם לחזור על השתלשלות העניינים ועל העובדות הצריכות לעניין, והקורא מוזמן לעיין בכל ההחלטות הקודמות כמפורט לעיל. אציין בתמצית שבתמצית, כי כתב האישום מייחס למשיב מספר עבירות הקשורות להחזקת סמים, לאחר שנתפסו ברשותו כ – 5,000 קפסולות של סם מסוכן מסוג מתילון.
2.
על מסוכנותו של המשיב הנובעת מטיב העבירות המיוחסות לו עמדו כל השופטים בהחלטות הקודמות ולכן איני רואה לחזור ולהידרש לכך. הראיות החדשות שהגיש בא כוח המשיב במהלך הדיון, אינן ראיות חדשות והן עמדו בשורש הגנתו של המשיב לאורך כל הדרך.
3.
השאלה היחידה הניצבת בפני כעת היא, אם לעת הזו השתנתה נקודת האיזון
- הנבחנת במסגרת סעיף 62 לחוק המעצרים - בין אינטרס הנאשם לחירות מול האינטרס להבטיח את שלום הציבור וניהול הליך תקין.
לטעמי, נקודת האיזון לא השתנתה למרות חלוף הזמן. בהקשר זה, לא למותר לציין, כי התארכות ההליכים רובצת בעיקר לפתחו של המשיב, כפי שעולה מהשתלשלות העניינים כמפורט בהחלטות הקודמות. למעשה, ההליך כנגד המשיב הוקפא עד למתן פסק הדין בעתירה שהגיש (בג"ץ 7456/09 מידברג נ' בית משפט
השלום בראשון לציון (לא פורסם, 21.1.10).
בחלוף מספר ימים לאחר מתן פסק דינו של בג"ץ בעתירה הנ"ל, הורה בית משפט
קמא על הגשת סיכומים בתיק ואף קבע מועד למתן הכרעת דין ליום 24.3.10, כך שכיום עומדות רגלינו ביישורת האחרונה של ההליך.
בנסיבות אלה, אני נעתר לבקשה. לכאורה, נוכח לוח הזמנים המקוצר שקבע בית משפט
השלום להגשת הסיכומים ולמתן הכרעת הדין, וטוב עשה, ניתן היה להסתפק בהארכת המעצר ב-60 יום. ברם, על מנת למנוע כל תקלות עתידיות ופניות נוספות ל בית משפט זה, אני נעתר לבקשה ומאריך המועד ב-90 ימים כמבוקש, בתקווה שתהא זו הארכת המעצר האחרונה.
ניתנה היום, ט"ז בשבט התש"ע
(31.1.2010).
ש
ו פ ט