בש"פ 746/10 מיכאל ליטבק נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 27.1.10 (כב' השופטת ח' כוחן ) בה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ריבוי עבירות של סחר בסמים; תיווך; עסקה אחרת בסם; והפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירות לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973 (להלן: הפקודה ); סעיף 14 ביחד עם סעיף 13 לפקודה; סעיף 13 לפקודה יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-

1977 (להלן: החוק ); סעיף 275 לחוק בהתאמה.

על פי עובדות כתב האישום, בין התאריכים 21.8.09 – 30.8.09, 6.1.09 – 19.10.09 וה- 1.11.09 – 11.11.09 ביצע העורר עסקאות בסמים: מכר סמים, תיווך, הפיץ, סיפק וקיבל לידיו סמים מסוכנם מסוגים שונים, לרבות LSD ,

MDMA וקנבוס. כתב האישום מגולל שורה ארוכה של עסקאות מכירה של סמים, רובן בכמויות של מספר גרמים של קנבוס או מספר מנות של LSD ו- MDMA . לצד עסקאות אלה, מפורטות מספר עסקאות של תיווך וניסיונות לבצע עסקאות, בכמויות גדולות של סמים (כגון 10,000 כדורי סם MDMA , 3,000 בולי סם

LSD , קילו קנבוס). בנוסף לכך, נתפסו ברשותו של העורר סם מסוכן מסוג MDMA במשקל 0.2316 גרם נטו, 3 בולים המכילים סם מסוג LSD

וכן קנבוס במשקל 0.9962 גרם נטו. כאשר דפקו השוטרים על דלת ביתו של העורר, הוא השליך את השקית ובה סם מסוג MDMA

אל השירותים והוריד את המים, ובכך ההפריע לשוטרים במילוי תפקידם.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהיעדר מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מסוכנות סטטוטורית, עתר בא כוח העורר לקבלת תסקיר שירות המבחן לבדיקת אפשרות של חלופת מעצר ו בית המשפט נעתר לבקשה.

שירות המבחן התרשם כי העורר מציג עצמו כאדם נורמטיבי, אך ניהל אורח חיים שולי, התערה בחברה שולית והתפרנס ממכירת סמים. עם זאת, מצא שירות המבחן את חלופת המעצר המוצעת ראויה והמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית אמו, בפיקוח קצין מבחן והפנייתו לבדיקות שתן תקופתיות.

3.

בית משפט קמא דחה את בקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר בציינו כי העורר עסק בעבריינות הקשורה בסחר סמים, הן כסוחר והן כמתווך, בעקביות ובתדירות ולאורך תקופה. עוד נאמר בהחלטה כי העורר אינו דג רקק המוכר סמים בקרן הרחוב, אלא דמות הממוקמת במקום גבוה בהיררכיה של שרשרת הפצת הסמים, כי

עסקינן בכמויות סם אדירות ובסכומי עתק ולא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר.

על החלטת בית המשפט המחוזי נסב הערר שבפני.

4.

העורר התמקד בחלופת המעצר שנמצאה כמתאימה על ידי שירות המבחן. לטענת העורר, יש ליתן משקל לעברו הפלילי הזניח (לחובתו הרשעה אחת בלבד בשני אישומים של החזקת סם לצריכה עצמית מלפני 4 שנים) ולהתנהלותו לאחר מעצרו. לטענת העורר, הוא שיתף פעולה באורח מלא עם המשטרה למן הרגע שנעצר, הודה בביצוע העבירות, הפליל בעדותו מעורבים אחרים ואף פיצח את "הקודים" ששימשו אותם לצורך ביצוע עסקאות הסמים, ויש בכל אלה כדי להעיד על לקיחת אחריות והפנמת חומרת המעשים.

העורר הצביע על כך שכל עסקאות הסם הגדולות המיוחסות לו לא יצאו בסופו של דבר אל הפועל, מה שמעיד על כך כי מידת מעורבותו בסחר בסם מצומצמת ומוגבלת והוא לא במיקום גבוה בהיררכית שרשרת הפצת הסם. עסקאות הסם שיצאו לפועל הן עסקאות בסדר גודל קטן יחסית, שלא הניבו רווח גדול, ולא ניתן ללמוד מהן על "עסקאות סם אדירות בסכומי עתק" כפי שנאמר בהחלטת בית משפט קמא.

5.

העבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. ככלל, ולמעט מקרים חריגים, לא ניתן לאיין את המסוכנות האינהרנטית בעילה זו בשחרורו של הנאשם לחלופת מעצר (ראו, לדוגמה, בש"פ 8087/09 מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 20.10.2009) בסעיף 8 והאסמכתאות שם; בש"פ 7937/09 מישייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2009).

העורר אינו מאותם נרקומנים העוסקים בקרן רחוב ב"קומבינות" של רכישת מספר מנות לשימוש עצמי ומכירה של מספר מנות למימון רכישת מנת הסם הבאה. גם אם אניח לזכותו של העורר, לצורך ההליך דנן, כי הוא לא נמנה על ה"כרישים" בתחום הסמים, התמונה המצטיירת היא, שהעורר הפך את העיסוק בסם למקור פרנסה עיקרי, וידיו רב לו בביצוע עסקאות רבות על פני תקופה ארוכה. מההאזנות שבוצעו למכשיר הטלפון של העורר בשלוש תקופות שונות, עולה כי במהלך כל התקופות בוצעו עשרות אם לא מאות שיחות שעניינן בסמים. בנסיבות אלה, כאשר הכלי העיקרי לו נזקק העורר לביצוע העסקאות הוא מכשיר הטלפון, איני רואה כי ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר בבית אמו כפי שהוצע.

אשר על כן, אני דוחה את הערר.