פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6867/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
נח'אש מוחמד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' חזק)
מיום 13.10.2013 בעמ"י 26221-10-13
בשם המבקש:
עו"ד יוחאי הזז
החלטה
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' חזק ) שדחה ערר על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופט ל' ברינגר ) שבה הורה להאריך את מעצרו של המבקש עד ליום 15.10.2013 בשעה 12:00.
1.
המבקש נעצר ביום 10.10.2013 בשעה 20:30 בגין חשד להחזקה או שימוש בסם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לאחר שבחיפוש נתפסו אצלו מנת סם החשודה כסם מסוג קוקאין במשקל של 0.5 גרם
ברוטו וחומר החשוד כ"נייס גיא" במשקל של 8.1 גרם ברוטו. המשיבה ביקשה לעצור את המבקש למשך חמישה ימים וכן טענה לעילת מעצר של מסוכנות. ביום 11.10.2013 התקיים דיון בבקשה. לאחר שעיין בחומר החקירה, קבע בית משפט השלום כי קיים חשד סביר שהמבקש עבר את העבירות שבהן נחשד. נקבע כי מתקיימת עילת מעצר בדמות יסוד סביר לחשש ששחרורו יביא לשיבוש הליכי חקירה, וכן כי נשקפת ממנו מסוכנות. על כן נקבע שאין מקום להעדיף שחרור בערובה על פני מעצר ובקשת המשיבה התקבלה במלואה. בו ביום הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, שנדחתה על-ידי בית משפט השלום.
2.
המבקש הגיש ערר על ההחלטה. היום, 13.10.2013, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' חזק ) את הערר בהתייחסו לכך שמדובר בעורר בעל הרשעות קודמות בעבירות סמים, החזקת סכין ושוד מזוין. המבקש נשלח בעבר לתשעה חודשי מאסר בגין ביצוע שוד ולשישה חודשי מאסר בגין ביצוע עבירת סחר בסם. בית המשפט ציין כי בתיק החקירה מצויות ראיות הקושרות את המבקש להחזקת סם במשקל של 0.5 גרם ברוטו ובשלב זה אין לדעת אם מדובר בהחזקת סם לצריכה עצמית או שלא לצריכה עצמית. בנסיבות אלו, לא ראה בית המשפט המחוזי להתערב בהחלטת בית משפט השלום שלא לאפשר את שחרור המבקש לחלופת מעצר.
3.
מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה נטען כי היה מקום לבחון אם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש באמצעות חלופה; וכי שגה בית משפט השלום בכך שלא בחן זאת. לשיטתו, בית משפט השלום דחה את הבקשה לעיון חוזר שהגיש בא-כוחו מבלי לזמן את המבקש ומבלי לבחון חלופת מעצר כנדרש. כמו כן, לשיטתו שגה בית המשפט המחוזי משדחה את הערר מבלי לבחון את החלופה שהוצגה באולם. עוד מוסיף המבקש כי ייתכן שמשקל הסם, לאחר שייקבע משקל נטו, יהא נמוך מן הקבוע בפקודה ולא תקום החזקה כי אין המדובר בסם לשימוש עצמי; וכי גם אם תקום החזקה, הרי שבתיק זה היא נסתרת שכן לא נמצאו ראיות כי העורר התכוון לסחור במנת הסם שנמצאה אצלו.
4.
סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) אינו מקנה עוד ערר בזכות על החלטת בית משפט מחוזי בערר לפי סעיף זה, אלא מחייב מתן רשות לערור. ככלל, אמת המידה למתן רשות לערור על החלטה לפי סעיף 53 לחוק המעצרים דומה במהותה למבחן למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית בדין האזרחי והפלילי (ראו למשל: בש"פ 2786/11
ג'ריס נ' מדינת ישראל (17.4.2011);
בש"פ 3391/11
פלוני נ' מדינת ישראל
(3.5.2011); בש"פ 4029/11
סבג נ' מדינת ישראל (27.5.2011)). עם זאת, נפסק כי ייתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערר אף כאשר הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וזאת כאשר מתעוררת נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת ( בש"פ 1286/12
מדינת ישראל נ' פלונית (9.2.2012)). לאחר שעיינתי בבקשה, לא מצאתי כי הבקשה שלפניי מצדיקה מתן רשות ערר על רקע אמת המידה האמורה.
בית משפט השלום מצא כי קיים חשד סביר שהמבקש עבר את העבירות המיוחסות לו, וכן כי קיימת עילה למעצרו. בית משפט השלום לא ראה לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, ובית המשפט המחוזי לא מצא להתערב במסקנה זו, בשים לב לעברו הפלילי של המבקש ולקיומן של ראיות הקושרות את המבקש למיוחס לו. עניינו של המבקש נדון אפוא לפני שתי ערכאות, שיישמו את אמות המידה המוכרות והידועות לעניין מעצרו של חשוד במעצר ימים. המבקש לא הצביע על שאלה כלשהי המצדיקה עיון מחודש בעניינו ב"גלגול שלישי", ואף לא על נסיבות מיוחדות המצדיקות דיון בבקשה שאינה מעלה שאלה משפטית עקרונית.
הבקשה למתן רשות ערר נדחית אפוא.
ניתנה היום, ט' בחשון התשע"ד (13.10.2013).
ש ו פ ט