פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6767/11
בפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
אלמוג ברקת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב מיום 14.9.11 בתיק 25024-09-11 שניתנה על ידי כבוד השופט צ'
קפאח
בשם המבקש:
עו"ד אילון אורון
החלטה
לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צ' קפאח ) שדחה ערר על החלטת בית משפט לתעבורה בתל אביב (כב' סגן-הנשיאה י' ויטלסון ) וקבע שהמבקש ייוותר במעצר בית עד לתום ההליכים.
1.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) בקשר עם סעיפים 39(א)
ו-38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; וכן נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 22.8.2011 נהג המבקש כשהוא שיכור ותחת השפעה של סמים מסוכנים מסוג חשיש ומריחואנה.
2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה כי המבקש יוחזק במעצר בית בבית הוריו עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט לתעבורה (כב' סגן הנשיאה י' ויטלסון ) נעתר לבקשת המדינה, ונימק את החלטתו בכך שנגד המבקש הוגש כתב אישום נוסף שלפיו ביום 11.6.2011 הוא נתפס נוהג במונית כשהוא שיכור. מחומר הראיות לכאורה עלה שביום 14.8.2011 נמצאו בביתו של המבקש סמים מסוג חשיש; ושביום 11.6.2011, כשהוא נתפס נוהג תחת השפעת סמים ואלכוהול, נמצאו במכוניתו שני בקבוקי אלכוהול מסוג שונה. לאחר שניתנה החלטה זו, הציג הסנגור לבית המשפט לתעבורה צו שניתן במסגרת תיק אחר המחייב את המבקש להתייצב לביצוע עבודות שירות החל מיום 22.9.2011 (למשך 30 ימים), וטען כי החלטת בית המשפט אינה מאפשרת לו לעמוד בכך. חרף זאת לא ראה בית המשפט לשנות מהחלטתו וקבע כי לשיטתו יש לפעול לדחיית ביצוע עבודות השירות נוכח העבירות הנוספות והחדשות שהצטברו לחובת המבקש.
3.
המבקש הגיש ערר על ההחלטה ובית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קפאח ) החליט לדחותו. בית המשפט הטעים שהמבקש הוכיח נסיגה חמורה בשיקול דעתו בכך שבפרק זמן של חודשיים הוא עבר שתי עבירות חמורות ביותר כשהוא נוהג ברכב ציבורי. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט המחוזי, המבקש מסכן את שלומם של עוברי דרך ואין מקום להיעתר לערר.
4.
מכאן הבקשה שלפניי, המכוונת להחלטת בית המשפט המחוזי שלא לבטל את מעצר הבית באופן שאינו מאפשר למבקש לבצע את עבודות השירות שנגזרו עליו. לשיטת המבקש, בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לסוגיה זו והיא מצדיקה מתן רשות לערור לפי אמות המידה שהותוו בפסיקתו של בית משפט זה לאחר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס' 8), התשע"א-2011 (להלן: תיקון מס' 8 ).
5.
לאחר העיון בבקשה ובנספחיה , באתי למסקנה שאין מקום להיעתר לה. הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהתייחס להוראת תיקון מס' 8 (ראו למשל: בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 17.4.2011); בש"פ 3391/11 פלוני נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 3.5.2011); בש"פ 4029/11 סבג נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 27.5.2011); בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 8.8.2011)). מדובר בהכרעה נקודתית שאינה חורגת מעניינו הפרטני של המבקש, וככזו אינה מצדיקה דיון בערכאה שלישית.
6.
הבקשה למתן רשות לערור נדחית.
ניתנה היום, כ' באלול התשע"א (19.9.2011).
ש ו פ ט