רע"א 1885/13 מרדכי שחם נ. כח עוצמה בע''מ

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא ו' אלשיך ) מיום 12.2.2013 בפר"ק 41451-07-11, בה נדחתה באופן חלקי בקשת המבקשים להמצאת מסמכים שלטענתם נדרשים להם לשם עריכת תגובה לבקשת המשיב 3 לחייבם באופן אישי בתשלום כספים לקופת הפירוק לפי סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ).

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

1.

המבקשים הינם קרובי משפחה שחלקם משמשים כבעלי מניות ובעלי תפקידים בשלוש חברות המצויות כיום בהליכי פירוק - כח עוצמה בע"מ, תנופה שירותי כח אדם בע"מ ותנופה שרותי עבודה בע"מ (להלן: החברות ). במסגרת הליכים אלו הותר למשיב 3, עו"ד ליאור סטופל, אשר מונה כמפרק זמני של חברת כח עוצמה בע"מ ותנופה שירותי כוח אדם בע"מ (להלן: המפרק ), לתפוס את מסמכי הנהלת החשבונות של החברות. ביום 5.12.2011 הגיש המפרק בקשה במעמד צד אחד לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 374 לפקודת החברות, בה עתר להורות למבקשים לשלם לקופת הפירוק סך של כ-7.8 מיליון ש"ח וכן לאסור על כל דיספוזיציה ברכושם (רכבים פרטיים ונכסי נדל"ן). בבקשה נטען כי המבקשים פעלו יחדיו לשם ריקון החברות, הברחת נכסיהן ושימוש בנכסי החברות לתועלתם האישית, וזאת על ידי משיכת כספים למטרות פרטיות; העברות כספים לשם רכישת ביטוחים פרטיים בסכומים גבוהים (על ידי המשיב 1) והעברת כספים שלא כדין לתאגידים אחרים, ובהם חברת הבזקים ייזום וניהול בע"מ (להלן: חברת הבזקים ) שהמבקשים חפצו לרכשהּ כדי "לעקוף" איסור שהוטל על החברות בעניין העסקת עובדי אבטחה וניקיון.

2.

בית המשפט המחוזי העניק את הצו המבוקש למניעת דיספוזיציה בנכסי המבקשים והורה למבקשים להגיש את תגובתם לבקשה לפי סעיף 374 לפקודה. ביום 19.12.2011 הגישו המבקשים תגובה שהוכתרה כ"תגובה ראשונית" במסגרתה ביקשו לדחות על הסף את בקשת החיוב. המבקשים טענו כי יש לדחות את הבקשה כנגד המבקשים 4-2 שכן עיקר העובדות הנטענות בה מיוחסות למשיב 1. כמו כן, נטען כי שהכספים שהועברו לחברת הבזקים הושבו לחברות. המבקשים הוסיפו וטענו כי הסכומים הנתבעים מבוססים על חומר הנהלת חשבונות לא מעודכן ולא מבוקר בחלקו, הכולל חיובים כפולים ואשר אינו מתחשב ביתרות זכות לטובת המבקש 1. עוד נטען כי המבקש 1 היה רשאי למשוך דמי ניהול בסכומים גבוהים. לבסוף, עתרו המבקשים להורות למפרק להתיר להם גישה למסמכי הנהלת החשבונות של החברות שמסמכיהן נתפסו לשנים 2011-2010, וזאת על מנת להפריך את טענות המפרק.

3.

המפרק השיב לבקשה להמצאת מסמכים בטענה שמדובר בבקשת סרק. הוטעם כי הבקשה לתשלום חוב מבוססת על מסמכים שהגיעו לידיו מאת רואה החשבון של החברות שמסייע למבקשים וכן על מסמכים שמקורם בחשבונות הבנק של המבקשים, שיש למבקשים נגישות אליהם ואשר הוסכם להמציאם לידי המבקשים. בתגובה לכך, טענו המבקשים כי המפרק נתפס לכלל טעות שכן מסמכי הנהלת החשבונות הועברו לידיו על ידי מנהל החשבונות ולא על ידי רואה החשבון. כמו כן, נטען כי המסמכים המבוקשים נדרשים גם לשם עריכת ביקורת חשבונאית לחברות לשנים 2011-2010. לבסוף, נטען כי דפי הבנק שיש למבקשים גישה אליהם מהווים חלק מזערי מהמסמכים הנדרשים לשם עריכת תגובתם לבקשה.

4.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי הוגשה תגובת כונס הנכסים הרשמי (המשיב 4; להלן: הכנ"ר ) לבקשה. בתגובת הכנ"ר נטען כי "מהבקשה וצרופותיה עולות תמיהות ביחס להתנהלות המשיבים", אולם הוסכם להעניק למבקשים ארכה להגשת התגובה לבקשה ובלבד שהם יפרטו מהם המסמכים הנדרשים להם וישאו בעלות העתקתם. בתגובה לכך, הבהירו המבקשים כי הם מעוניינים לקבל את "הגיבוי הממוחשב של הנהלת החשבונות של החברות לשנים 2010 ו-2011". בתגובה משלימה מטעם הכנ"ר נמסר כי מבירור שנערך מול המפרק עולה כי ניתן להעביר לעיון המבקשים דו"ח תשלום לספקים, דו"ח חשבוניות ללקוח ובנוסף את תלושי השכר לעובדים ככל שהמבקשים ישאו בעלות העתקתם. המבקשים התנגדו להצעה זו ועמדו על דרישתם להמצאת כלל הגיבוי הממוחשב של הנהלת החשבונות של החברות.

5.

בהחלטה מיום 12.2.2013 קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת הכנ"ר והורה על המצאת חלק מן המסמכים למבקשים כמפורט על ידיו. הוטעם כי אין להקל ראש במהות בקשת המפרק לפי סעיף 374 לפקודת החברות ובתוצאות הקשות שהיא עשויה להסב למבקשים, עם זאת לא ניתן להגיש בקשה גורפת להמצאת מסמכים ובוודאי שלא "להתנות" בכך את מתן התגובה המלאה לבקשה. בית המשפט הסביר עוד כי "על פניו קשה שלא לתהות האם אין מדובר "במסע דיג" המערים קשיים טכניים על הבירור לגופו של עניין". לפיכך, נקבע כי המצאת המסמכים תיעשה בהתאם לאמור בתגובת הכנ"ר תוך שנקצב מועד להגשת תגובת המבקשים לבקשה.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפני.

טענות הצדדים

6.

המבקשים שבים וטוענים בבקשה למתן רשות ערעור דנן כי החלטת בית משפט קמא אינה מאפשרת להם להגיש את המאזנים של החברות לשנת 2011 (אך צויין כי לאחר מאמצים רבים הוגשו למס הכנסה מאזני החברות לשנת 2010) וכי היא אינה מאפשרת המצאת מסמכים נוספים שעשויים לסייע להם בטענותיהם נגד המפרק.

בתגובת המפרק לבקשה , נטען כי למבקשים יש גישה מלאה למסמכים שבבסיס הבקשה, שכן אלו הופקו ממשרד רואי החשבון אשר ממשיך להעניק למבקשים שירותים חשבונאיים. המפרק הסביר כי מדובר בבקשת סרק שכל מטרתה להכביד על פעולותיו, בציינו כי המסמכים המבוקשים מתפרסים על פני כ-1,200 קלסרים. כמו כן, נטען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ומבלי שצורפה אליה תגובתו המשלימה של הכנ"ר וכן כי קיים ספק בדבר האותנטיות של נספחי הבקשה.

בתגובת הכנ"ר נטען כי עסקינן בהחלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), שאין להעניק עליה רשות ערעור לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) ). הכנ"ר הוסיף כי גם לדידו מדובר בבקשה שכל תכליתה להכביד על המשיבים וזאת לנוכח היקף המסמכים המבוקש.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

בפתח הדברים, יש להידרש לטענה לפיה יש לדחות את הבקשה לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור). אמנם ניתן לראות בבקשה לעיון במסמכים כשהיא מועלית באופן כללי וגורף כשקולה במהותה לבקשה לגילוי מסמכים, לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר לא תינתן עליה רשות ערעור בהתאם לסעיף 1(10) לצו הנ"ל [ראו את החלטת השופט נ' הנדל ברע"א 1395/12 שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא נ' עו"ד ברוך טולדיאנו

(21.3.2012)]. עם זאת, בענייננו בקשת העיון הועלתה במסגרת הליכי פירוק, ובפרט במסגרת הליכים לפי סעיף 374 לפקודת החברות. כפי שנראה להלן, תקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות במישרין על בקשה זו. משכך, ולאור מסקנתי כי יש לדחות את הבקשה לגופה, סבורני כי יש להותיר את ההכרעה בשאלה אם בנסיבות אלה חל סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) לעת מצוא.

9.

לצד זאת, יש לומר כי אף אם אין לדחות את הבקשה מכוח צו בתי המשפט הנ"ל, ברי כי החלטה מושא בקשה דנן, נוגעת במהותה לעניין הקשור לאופן ניהול ההליך שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בו, כל שכן במסגרת בקשה למתן רשות ערעור [ראו: עניין שחף , בפיסקה 5. ראו גם: רע"א 7834/08 רימר ובניו בע"מ נ' בן ארצי פיסקה 6 (6.4.2009); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 204-203 (מהדורה שלישית, 2012) וההפניות שם]. בנסיבות העניין, המבקשים לא הראו כל טעם קונקרטי שעשוי היה לבסס את המסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי סותמת את הגולל על טענותיהם או כי יש לה השלכה דרמטית על המשך ניהול ההליך. כך, המבקשים לא הצביעו על מסמכים כאלו או אחרים שלהם חשיבות קריטית למחלוקת עם המפרק, ולמעשה כלל לא הסבירו מדוע מסמכי הנהלת החשבונות של החברות נדרשים לשם עריכת תגובתם או כיצד הם עשויים לתמוך בטענות ההגנה שלהם. בנסיבות אלה נראה כי אין הכרח להידרש לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי כבר בשלב הנוכחי, ודי בכך כדי לדחות הבקשה.

10.

בבחינת למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף לו היה מקום ליתן רשות ערעור, נראה שאין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי גם לגופו של עניין.

11.

כזכור, בית המשפט המחוזי דחה באופן חלקי את בקשת המבקשים לעיון במסמכים שנתפסו על ידי המשיב 3 ואשר דרושים להם, כך לטענתם, לשם התגוננות מפני בקשת המפרק לפי סעיף 374 לפקודת החברות. פקודת החברות, כמו גם תקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות הפירוק ), אינן מתייחסות לאפשרות של העלאת בקשה כזו במסגרת הליכי פירוק. עם זאת, כאמור, המדובר בבקשה שדומה במהותה לבקשה לעיון במסמכים או לגילוי מסמכים המוסדרות בפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 2 לתקנות החברות מורה כי במצב מסוג זה יחולו ההוראות הרלבנטיות התקנות סדר הדין האזרחי, אך זאת " בשינויים המחוייבים לפי העניין "

[ראו: רע"א 3319/06 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק החברה נ' ג'ברה

פיסקה 5 (28.1.2007) (להלן: עניין ג'ברה ). ראו גם: רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן בתפקידו כמפרק זמני פיסקאות 10-9 (2.9.2009) (להלן: עניין רייך )]. אעמוד איפוא על המאפיינים המיוחדים להליך לפי סעיף 374 לפקודת החברות ועל השלכותיהם לעניין בחינת בקשה לגילוי או לעיון במסמכים.

12.

הוראת סעיף 374 לפקודת החברות קובעת כי:

"התברר תוך פירוקה של חברה שאדם שהשתתף בייזומה או בייסודה או שהיה או הינו נושא משרה בה או כונס נכסים, מפרק או מפרק זמני שלה, השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה, או עיכבם אצלו, או נעשה חב או אחראי עליהם, או עשה מעשה שלא כשורה או שלא כדין במשא ומתן הנוגע לחברה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הכונס הרשמי, המפרק, נושה או משתתף, לחקור בדבר התנהגותו של האדם ולכפות עליו החזרת הכסף או הנכס או חלק מהם בצירוף ריבית בשיעור שייראה לבית המשפט, או לכפות עליו תשלום כסף לזכות החברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו, ואין נפקא מינה אם העבריין עלול להיתבע עליהם בפלילים."

בפסיקתו של בית משפט זה הוסבר כי הוראת סעיף 374 לפקודת החברות, בדומה להוראת סעיף 373 לפקודת החברות, מתווה דרך דיונית מהירה ויעילה , המאפשרת לבית המשפט להטיל חבות אישית על בעלי תפקידים בחברה בגין פעולות שבוצעו על ידיהם במהלך ניהולה [ראו: רע"א 5388/97 ינוב נ' דן אחיעזר, עו"ד , פ"ד נב(1) 199, 203-202 (1998) (להלן: עניין ינוב ); ע"א 7516/02 פישר נ' רו"ח צבי יוכמן (11.4.2005) (פיסקאות 11-9 ו-29 לפסק דינו של השופט א' ריבלין ופיסקה 2 לפסק דינו של הנשיא דאז א' ברק). ראו גם בספרי הזכות

למידע אודות החברה (2000), בעמ' 439 ואילך]. בפסיקתנו הוטעם כי מסגרת דיונית זו "נועדה להקל על מצוקת נושי החברה שבפירוק, תוך העדפת האינטרס הציבורי שבהחשת הליכי הפירוק על פני האינטרס האישי של נושאי המשרה שהתביעה נגדם תתברר לפי סדרי הדין הרגילים..." – כשיחד עם זאת – "על בית המשפט להבטיח כי גם במסגרת דיונית זו יתנהל ההליך באופן הוגן וראוי ביחס לכל בעלי הדין..." [עניין ג'ברה , בפיסקה 5. ראו גם: רע"א 294/88 רכטר נ' מפרק חיים שכטר חברה לבנין והשקעות בע"מ , פ"ד מו(1) 362, 369 (1991) (להלן: עניין רכטר ) ].

בקשה לחייב את אחד הגורמים המנויים בסעיפים 374-373 לפקודת החברות בתשלום כספים לקופת הפירוק טעונה אישור של בית המשפט לפירוק. תכליתה של דרישה זו הינה הגנה על הנושים ולא על הנתבעים [סעיף 307 לפקודת החברות; ע"א 3322/92 פלוק נ' משה זינגל, עו"ד פיסקה 7 (2.12.1993) (להלן: עניין פלוק )]. במסגרת אישור הבקשה, על בית המשפט לשקול בין היתר אם הבקשה נשענת על מערכת עובדתית מורכבת באופן שמצריך את העברתה לבירור בדרך של תובענה אזרחית "רגילה" [רע"א 2441/07 דורעם נ' עו"ד דליה בן נון עשהאל פיסקה 6 (3.8.2008)]. ככל שהבקשה מוגשת על ידי המפרק או כונס הנכסים הרשמי, עליה להיתמך בתסקיר המפרט את העובדות שביסוד הבקשה כאשר בשלב זה די בהצגת תשתית ראייתית לכאורית [סעיף 51 לתקנות הפירוק. ראו בספרי הזכות

למידע אודות החברה הנ"ל, בעמ' 443 וכן בעניין רכטר הנזכר שם. כן ראו עניין ינוב , בפיסקה 4; עניין פלוק , בפיסקה 7]. פעמים רבות תשתית זו תהיה מבוססת על חקירות שנערכו לפי סעיפים 288 ו-289 לפקודת החברות, אם כי אין הכרח שכך יהיה הדבר [ראו: עניין ינוב ; עניין פלוק , בפיסקה 6]. הסמכות לערוך חקירות נתונה למפרק על מנת לגשר על פערי מידע, שהרי המפרק מגיע כ"זר" לחברה ונדרש ללמוד על מצבה בהתבסס על המידע שלפניו, וזאת לא אחת בהיעדר שיתוף פעולה מצד הנפשות הפועלות בה [עניין פלוק , בפיסקה 6; עניין רייך , בפיסקה 10].

13.

לטעמי, מהסקירה דלעיל עולה כי בהיעדר הליך מובנה לעיון במסמכים בהליך לחיוב לפי סעיף 374 לפקודת החברות, ולנוכח אופיו של הליך זה כהליך דיוני מהיר ויעיל יחסית, הרי שיש להותיר את השאלה אם להיעתר לבקשה לעיון במסמכי המפרק לשיקול דעתו של בית המשפט לפירוק בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. במסגרת זו על בית המשפט לפירוק ליתן דעתו, מחד, לצורך בגילוי מירבי אשר יאפשר לנתבעים להתגונן כראוי מפני הבקשה לפי סעיפים 374-373 לפקודת החברות, בשים לב לתוצאות המשמעותיות שעשויות להיות להליך זה. מאידך, יש להימנע מפני העמסת דרישות פרוצדוראליות אשר יחטאו לאופיו של הליך זה כהליך מהיר ויעיל לחיוב המשיבים-הנתבעים. בהקשר זה יש לזכור כי מי שמצוי לעיתים רבות בעמדת נחיתות אינפורמטיבית בהליכים מסוג זה הוא דווקא המפרק, אשר מקבל לידיו את כל מסמכי החברה ללא היכרות מוקדמת עם החברה, בעוד המשיבים-הנתבעים מעורים היטב בפעילות החברה ובמסמכיה. לא למותר להזכיר בנקודה זו כי מקום שבו מתרשם בית המשפט לפירוק כי קיימת תשתית עובדתית מורכבת הוא מוסמך להורות על העברת הבקשה לפי סעיפים 374-373 ל"פסים" של תובענה "רגילה".

14.

ומן הכלל אל הפרט . ביסוד הבקשה דנן עומדת טענת המבקשים כי הם זקוקים למסמכי הנהלת החשבונות של החברות לשם התגוננות מפני בקשת המפרק לחייבם בהשבת כספים לפי סעיף 374 לפקודת החברות. מנגד, טענו המפרק והכנ"ר כי עסקינן ב"בקשת סרק" שכל מטרתה להכביד על ניהול ההליך. אעיר בהקשר זה, כי לטעמי אין נפקות לטענת המשיבים בדבר הכבדה בלתי סבירה על המפרק משהבהירו המבקשים כי הם מעוניינים בגיבוי הממוחשב של מסמכי הנהלת החשבונות של החברות. חרף האמור, סברתי בסופו של יום כי אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא. בקשת המבקשים לעיון במסמכים הינה כוללנית וגורפת באשר היא מתייחסת לכלל מסמכי הנהלת החשבונות של החברות בשנים הרלבנטיות. המבקשים לא פירטו איזה סוג של מסמכים מתוך אלפי המסמכים שהעיון בהם נתבקש דרושים להם לשם עריכת הגנתם או כיצד הם רלבנטיים למחלוקת עם המפרק. בנסיבות אלה, ועל אף ההשלכות הפוטנציאליות של אישור בקשת המפרק, אכן קשה להשתחרר מן הרושם שמא עסקינן ב"מסע דיג" שמטרתו להכביד ולסרבל את ההליך. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהבקשה מועלית על ידי מי שהיו (בחלקם) בעלי תפקידים ומנהלי החברה, ובפרט לנוכח טענת המפרק לפיה למבקשים יש נגישות לפחות לחלק מן המסמכים המבוקשים על ידיהם. בנסיבות האמורות, נראה כי החלטת בית המשפט המחוזי להיעתר באופן חלקי לבקשה, כפי האמור בהצעת הכנ"ר (ראו פיסקאות 5-4 לעיל), מאזנת די הצורך בין הצורך בניהול יעיל ומהיר של ההליך מחד, לבין הצורך במתן הזדמנות הוגנת להתגונן למבקשים מאידך, ולא מצאתי טעם להתערב בה.

15.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יחויבו בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח עבור כל אחד מן המשיבים 4-3.