רע"א 380/14 עו"ד יעקב כהן נ. עו"ד איתן ארז

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' אורנשטיין ) מיום 16.12.2013 בפר"ק 4668/85 (בקשה מספר 275) במסגרתה נדחתה בקשת המבקש, מפרקהּ הקודם של חברת קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) (להלן: המבקש / המפרק הקודם ) לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ובה התיר בית המשפט המחוזי למשיב 1 (להלן: המשיב 1 / המפרק הנוכחי ) להגיש תביעה נגד קודמוֹ.

עיקרי העובדות

2.

המבקש שימש בתפקיד מפרק החברה החל משנת 1989 ועד לשנת 2008, שאז הועבר מתפקידו והוחלף במפרקהּ הנוכחי של החברה, ב פסק דין בפש"ר 4668/85 מיום 3.4.2008 (השופטת ו' אלשיך ) בעקבות פגמים בהתנהלותו. ערעור מטעם המבקש לבית משפט זה בע"א 4306/08 נדחה ב פסק דין מיום 21.9.2010 (השופט (כתוארו אז) א' גרוניס והשופטים ח' מלצר ו י' עמית ).

3.

ביום 1.3.2012 ביקש המפרק הנוכחי כי בית המשפט יאשר לו להגיש תביעה אישית נגד המפרק הקודם ( בקשה 275 ) על נזקים שלטענתו גרם קודמוֹ לקופת הפירוק, לרבות לרוכשי הדירות ונושי החברה, כאשר שימש כמפרק. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לבקשה, ובית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ו' אלשיך ) נעתר לה בהחלטה – "כמבוקש" – מיום 29.3.2012.

4.

ביום 16.7.2013 הגיש המפרק הנוכחי בקשה למתן הוראות ( בקשה 314 ) שעניינה בחיוב קודמו בהתאם לסעיפים 373-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 ( ניהול עסק בתרמית ו עבירות שנתגלו בפירוק ). הבקשה נשלחה לתגובת המפרק הקודם על מנת שיוכל להגיב לטענות לגופן. או אז למד, לטענתו, על קיומה של בקשה 275 ועל ההחלטה שניתנה בה, והגיש בקשה לביטולה משום שניתנה במעמד צד אחד מבלי שניתנה לו זכות תגובה. בהחלטה מיום 16.12.2013 (השופט א' אורנשטיין ) נדחתה בקשת המבקש לביטול ההחלטה, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

להשלמת התמונה העובדתית יצויין כי בית המשפט המחוזי נעתר לבקשות להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המבקש (החלטות מיום 17.7.2013 ומיום 21.8.2013). בקשת המשיב לביטול העיקולים נדחתה בהחלטה מיום 17.2.2014.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה נפגעו זכויותיו הדיוניות בכך שלא צורף כצד להליך ולא יכל להעלות את טענותיו נגד בקשה 275. בית המשפט ציין כי מדובר בבקשה מקדמית בלבד, וכי המבקש יוכל להעלות את טענותיו בהמשך, במסגרת תגובתו לבקשה 314 גופה: "טענות המפרק הקודם בדבר שלילת זכויותיו הדיוניות, דינן להידחות על הסף, באשר לא נחסמה דרכו ולו במעט להשמיע עמדתו כהלכה" (עמוד 5 להחלטה). לדברי בית המשפט המחוזי, בבקשה לאישור הגשת תביעה כגון דא, נדרש בית המשפט לבחון את סבירות הבקשה של בעל התפקיד, המפרק הנוכחי, קרי " האם יש בה כדי להביא תועלת לקופת הנושים, והאם יש בידי בעל התפקיד, היכולת להוציאה אל הפועל, נוכח תשתית ראייתית מספקת והמשאבים המצויים בידו " . לנתבע הפוטנציאלי אין כל מעמד בהליכים מקדמיים אלה. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט המחוזי והפנה לממצאים הקשים שנקבעו לחובת המבקש באופן התנהלותו בתיק הפירוק, ובעיקר בפסק הדין החמור שעל-פיו הועבר מתפקידו, והעיקולים הזמניים שאושרו נגדו, העולים כדי "ראיות לכאורה" נגדו, ומעידים על כך שבקשת המפרק הנוכחי להגשת התביעה אינה משוללת יסוד.

עיקרי טענות הצדדים

6.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא נפל פגם בהחלטה בבקשה 275 בהינתנה במעמד צד אחד, מבלי שצורף לבקשה כמשיב ומבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. זכויותיו הדיוניות נפגעו, לרבות זכויות יסוד כזכות הגישה לערכאות, ומשכך דין ההחלטה להתבטל, אף מבלי להתייחס לטענות לגופן. המבקש מוסיף כי בית המשפט המחוזי התעלם מייחודיותו כבעל תפקיד (לשעבר), וככזה צריך אישור להגשת תביעה נגדו להינתן בצמצום, לעומת "נתבע פוטנציאלי" רגיל. במידה ולא ישמעו טענותיו של בעל התפקיד בטרם מתן האישור, הרי שתתרוקן מתוכן הדרישה לבקש אישור. המבקש טוען עוד כי ההחלטה מיום 29.3.2012 (אישור בקשה 275) ניתנה ללא דיון מעמיק במשמעויות התביעה, ללא שקילת עמדתו כנתבע הפוטנציאלי לגוף העניין, וללא פירוט הנימוקים העומדים בבסיסה.

7.

מנגד, המשיב 1, המפרק הנוכחי, סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי בקביעתו כי לא קיימת זכות לנתבע הפוטנציאלי להגיב לבקשה להגשת תביעה נגדו, וכי אין לייחס משקל רב לעובדה שהמבקש הוא בעל תפקיד לשעבר, והוא אינו חסין מתביעות . לטענת המשיב 1, הדרישה היחידה בדין לאישור הגשת תביעה על-פי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות היא קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, וזו לבטח קיימת כפי שניתן ללמוד מפסקי הדין ומן ההחלטות השיפוטיות באשר לאופן התנהלות המבקש כמפרק. לטענת המשיב 1, בהליכים המשפטיים עובר להגשת בקשה 275 התגבשה דעה מוצקה של בית המשפט על אודות הפגמים החמורים בהתנהלותו של המבקש, כך שהבקשה לא חשפה לפני בית המשפט דעה "חדשה ומהפכנית", המנוגדת למה שידע קודם לכן. המפרק הנוכחי מוסיף כי שיתוף המבקש בכוונה להגיש נגדו תביעה היה מעקר את האפשרות להטיל עיקולים על רכושו להבטחת השבת הכספים לקופת הפירוק בעתיד, ומאפשר למבקש להבריח נכסים. לטענתו, לא נפגעו זכויותיו הדיוניות של המבקש, הן משום שהיו לו הזדמנויות רבות להביא את דבריו בהליכים האחרים שהתנהלו נגדו, הן לאור העובדה שיוכל להעלות את כל טענותיו בהמשך, בתגובה לתביעה.

8.

הכנ"ר, הוא המשיב 2, מצטרף לטענותיו של המשיב 1. לטענתו, בית המשפט המחוזי נקט במשנה זהירות, בשים לב לכך שהמבקש הוא בעל תפקיד (לשעבר), בשני מובנים. ראשית, ההליכים המקדמיים וחומר הראיות שהצטבר לחובתו של המבקש, המצביעים על התנהלותו הבעייתית ועל כך ש "לא היה מנוס מנקיטת הליך משפטי נגדו" . שנית, נקיטת ההליך המשפטי נגד המבקש בדרך של בקשה למתן הוראות בבית משפט של חדלות פרעון, אשר לגביה לא נדרש המשיב 1 מלכתחילה לקבל אישור מוקדם, ולא כתביעה אזרחית מחוץ לתיק הפירוק. הכנ"ר מדגיש את עובדת הגשת התביעה על-ידי המפרק הנוכחי, המשמש כידו הארוכה של בית המשפט ונעדר כל אינטרס אישי בהליכי חדלות הפרעון המתנהלים בעניינה של החברה.

דיון והכרעה

9.

במסכת אירועים חריגה עסקינן, בהליכים משפטיים של המפרק הנוכחי נגד קודמוֹ שהועבר מתפקידו. להלן נדון בשניים, תוך הבחנה ביניהם: הגשת תביעה בשם החברה על-ידי המפרק (הנוכחי), בהתאם לסעיף 307(א)(1) לפקודת החברות; והגשת בקשה לחיוב אישי של נושא משרה ומפרק (המפרק הקודם), לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות.

תביעה על ידי המפרק הנוכחי

10.

בהתאם לסעיף 307(א)(1) לפקודת החברות, הגשת תביעה על-ידי מפרק בשם החברה טעוּנה אישור מאת בית המשפט האמון על הליכי חדלות הפרעון, או מאת ועדת הביקורת. אינטרס הנושים הוא זה שמדריך את בית המשפט במתן האישור להגשת התביעה, כמענה לחשש שמא הכסף שנותר בקופת החברה בפירוק ירד לטמיון בתביעות סרק של המפרק. בית המשפט לא מתמקד באינטרס של הנתבע בתביעות שכאלה (ע"א 3322/92 פלוק נ' עו"ד זינגל , פסקה 7 (2.12.1993) (להלן: עניין פלוק )). בשלב אישור הגשת התביעה לא נבחנים באופן מדוקדק סיכויי התביעה, אלא " די בכך שבית המשפט ישתכנע שהיא אינה מופרכת או לא כדאית על פניה כדי שיימנע מלחסום אותה בעודה בשלב כה מקדמי " (ע"א 4162/04 חברת בונוביל 1995 בע"מ נ' עו"ד דרור , פסקה 8 (10.8.2006) (להלן: עניין בונוביל ); פש"ר (ת"א) 590/97 בש"א 26776/00 עו"ד ארז נ' עו"ד וולובסקי (להלן: עניין וולובסקי )). לצורך כך, נלקחות בחשבון גם טענות ההגנה הצפויות, ובמידה והסיכוי שאלה יתקבלו הוא גבוה עד כדי מצב שהגשת התביעה היא חסרת תוחלת, בית המשפט ימנע מלאשר את הגשתה. בעשותו כן, "א ין בית המשפט סוטה מהעיקרון כי עליו לבחון בעיקר את אינטרס הנושים, אלא מיישם אותו. טענות ההגנה הצפויות של הנתבעים אינן נלקחות בחשבון בשל היותם אינטרס של הנתבעים, אלא בשל השלכתם על כדאיותה של התביעה לנושי החברה בפירוק " (עניין בונוביל , פסקה 9). ככלל, בית המשפט יטה לכבד את שיקול דעתו של המפרק, שנתפס כידו הארוכה של בית המשפט, ולאשר את בקשתו, כל עוד זו סבירה בנסיבות העניין, ובהתאם לתשתית הראייתית הקיימת ולמשאבים הנדרשים לניהול התביעה. מן הראוי להבהיר, כי אין במתן אישור מאת בית המשפט כדי לרמוז על סיכויי התביעה לגופה, משום שכאמור הרף הנדרש לשם מתן האישור הוא נמוך.

11.

בהתאם לרציונאל שביסוד דרישת האישור להגשת תביעה, קרי, הגנה על הנושים תוך כיבוד שיקול דעתו של המפרק, נקבע כי נתבע אינו רשאי להתגונן בפני תביעה של מפרק אך בטענה שלא ניתן אישורו של בית המשפט להגשתה (עניין פלוק , פסקה 7). לעניין זה, אין נפקא מינה לשאלה מיהו הנתבע, כל עוד בית המשפט סבור כי תביעה נגדו היא לטובת הנושים. למפרק (לשעבר) אין חסינות מתביעה, או זכות מוקנית מיוחדת בהליך זה (השוו לעניין וולובסקי , באשר למנהל מיוחד ).

בקשה לחיוב המפרק הקודם לפי סעיפים 373-374 לפקודה

12.

סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות מקימים דרך דיונית מיוחדת ומהירה המאפשרת לבית המשפט להטיל חבות אישית על בעלי תפקידים בחברה בגין פעולות שביצעו במהלך ניהולה. מסגרת דיונית זו, המקנה יתרונות ניכרים לתובע, נועדה להקל על מצוקת נושי החברה שבפירוק, תוך העדפת האינטרס הציבורי שבהחשת הליכי הפירוק על פני האינטרס האישי של בעלי התפקידים שחבויותיהם יתבררו על-פי סדרי הדין ואופני הדיון הרגילים (רע"א 5388/97 ינוב

נ' עו"ד אחיעזר , פ"ד נב(1) 199,

202-203 (1998) (להלן: עניין ינוב ); רע"א 1885/13 שחם נ' כח עוצמה בע"מ , פסקה 12 (7.7.2013) (להלן: עניין שחם )).

13.

ראוי אמנם כי תתאפשר הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד, על מנת להמחיש לו את כובד האחריות המוטלת על כתפיו ותמריץ אותו לנהוג בזהירות, אולם קיימים " שיקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא בית המשפט לאשר תביעה אישית כנגד בעל תפקיד " (רע"א 9227/12 עו"ד גרנות נ' שפייזר , פסקה 19 (27.8.2013) (להלן: עניין גרנות )). שיקולים אלה כוללים, בין היתר, " חשש מהרתעת יתר, שעלולה להביא להימנעות אנשים ראויים ליטול על עצמם את התפקיד; חשש מזהירות יתר ורתיעה מוגזמת מנטילת סיכונים אשר תכשיל את מלאכתו של בעל התפקיד; חשש מפני הצפה של תביעות אישיות ותביעות סרק; וחשש להכבדה על עבודתו של בעל התפקיד, אשר יאלץ להשקיע את מרצו וזמנו בהתגוננות מפני תביעות בחזיתות רבות... ועיקר העיקרים – החשש לעיוות שיקול הדעת ולפגיעה בהפעלת שיקול הדעת בביצוע התפקיד " ( שם ; השוו גם ע"א 4042/08 סגל נ' עו"ד גרינברג , פסקה 10 (24.11.2008) (להלן: עניין סגל )). הלכה פסוקה היא, כי "אין ספק כי תיתכן אחריות אישית של מפרק, שעה שנהיר כי פעל ברשלנות או בזדון. ואולם, פשיטא שדבר זה לא יהא עניין שבשיגרה" (רע"א 7160/06 חנית ובטחון בע"מ נ' עו"ד גולדנברג , פסקה ז(4) (26.3.2007); השוו גם לעניין וולובסקי ).

14.

מחמת הנחיתות הפרוצדורלית של הנתבע, בעל התפקיד, ומשום החששות שהועלו לעיל, נקבע כי הגשת תביעה אישית נגד בעל תפקיד לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה מצריכה קבלת אישור מאת בית המשפט. התכלית בדרישת האישור היא יצירת "מסננת" או "מטרית הגנה" מצד בית המשפט שתמנע תביעות סרק נגד בעלי תפקיד והרתעת יתר כלפיהם, קרי, הגנה על הנתבעים הפוטנציאליים, וזאת לעומת התכלית העקרונית בעצם קיומם של סעיפים 373-374: הגנה על הנושים (עניין גרנות , פסקה 19; השוו לעניין ינוב , עמודים 202-203 ולעניין

שחם , פסקה 12). לאור התכליות שביסוד הדרישה לאישור, ינתן האישור רק כאשר יוּכח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לחובת בעל התפקיד, גם אם הדבר יצריך לעיתים שמיעה מקדמית וחלקית של ראיות (עניין ינוב , עמוד 203; עניין גרנות , פסקה 20; עניין פלוק , פסקה 7 ).

15.

בבוא בית המשפט לשקול מתן אישור להגשת תביעה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה , יקח בחשבון מכלול שיקולים רלוונטיים: שיקולי מדיניות התומכים בגישה מצמצמת להכרה באחריות אישית, עליהם עמדנו לעיל; האם התביעה נגד בעל התפקיד נסבה על פעולות שביצע באישור בית המשפט, מצב המקים מעין חזקה, הניתנת לסתירה, כי בעל התפקיד פעל כדין; מיהות התובע. זהירות יתר תינקט כאשר הטענות מועלות מצד חייב, שהאינטרסים שלו נוגדים פעמים רבות את אלה של הנושים ושל בעל התפקיד. לעומת זאת, בית המשפט יטה לאשר תביעתו של מפרק, בהיותו בעל תפקיד אובייקטיבי המשמש כ"ידו הארוכה של בית המשפט", ונעדר אינטרס אישי בהליכי חדלות הפרעון בעניינה של החברה; עמדתו של הכנ"ר, המודע לפרטי העניין מבלי להיות צד ישיר לו, ושוקל שיקולי רוחב; קיומן של סנקציות חלופיות נגד בעל התפקיד, כהפחתה משכרו או העברתו מתפקידו; האם הבקשה נשענת על מערכת עובדתית מורכבת באופן שמצריך את העברתה לבירור בדרך של תובענה אזרחית "רגילה"; תום לבו של המבקש. בית המשפט יסרב להעניק אישור כאשר הבקשה מוגשת כ"צעד טקטי" תוך ניצול לרעה של אפשרות התביעה (עניין גרנות , פסקה

19-20; רע"א 2441/07 דורעם נ' עו"ד עשהאל, פסקה 6 (3.8.2008)).

16.

עינינו הרואות, כי הרף הנדרש לצורך קבלת אישור להגשת תביעה לפי סעיפים 373-374 (קרי, קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ), גבוה מן הרף הנדרש לצורך קבלת אישור לתביעה של מפרק בהתאם לסעיף 307(א)(1) (קרי, הוכחה שהתביעה אינה מופרכת על פניה). ההבדל נעוץ בתכליות השונות שבבסיס הדרישה לאישור בית המשפט. יתר על כן, בעוד שבבקשת אישור מאת מפרק להגיש תביעה, לפי סעיף 307, לא יוזמן הנתבע, ככלל, להשמיע את טענותיו, הרי שלצורך הוכחת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית במסגרת בקשה לאישור לפי סעיפים 373-374, בעל התפקיד, ככלל, יהיה צד להליך ויוכל להגיב על הטענות נגדו.

מן הכלל אל הפרט

17.

כאמור, לפנינו מצב חריג ונדיר שבו המפרק הנוכחי מבקש להגיש תביעה, בהתאם לסעיף 307(א)(1) לפקודה, נגד קודמוֹ. מן הראוי לציין כי בבקשתו (בקשה 275) לא ציין המשיב 1 כי בכוונתו להגיש תביעה נגד המבקש לפי סעיפים 373-374, כפי שעשה בפועל (בבקשה 314). לאור ההבדלים בין ההליכים השונים, עליהם עמדתי לעיל, ובמיוחד לאור רף ההוכחה השונה הנדרש, ראוי היה למשיב 1 לציין עוד בבקשה 275 כי הוא מתכוון לנקוט בהליך לפי סעיפים 373-374 (השוו לעניין פלוק , פסקה 6: " כאשר מדובר בתובענה רגילה, אין כל הצדקה להציב מחסומים פרוצדוראליים בפני ניהולה, זולת הצורך באישור בית המשפט לפי סעיף 307(1) ל פקודת החברות : כשם שאין המפרק נהנה מהיתרונות של אותם הליכים מיוחדים, כך אין סיבה שיושפע ממגבלותיהם " ) . אולם, בקשת הרשות לערער שלפנינו אינה נסובה על כך שהמשיב לא עמד באותו רף

גבוה הנדרש בבקשה למתן אישור להגיש תביעה לפי סעיפים 373-374, אלא על עצם העובדה שהמבקש לא זומן כצד על מנת להגיב לבקשה. כפי שאראה להלן, בנסיבות העניין דנן, לא רק שמתקיימים התנאים המחמירים לשם קבלת אישור מאת בית המשפט להגשת תביעה על-פי סעיפים 373-374 לפקודה, אלא שלאור יחודיותן של הנסיבות, אף לא היה דרוש להזמין את המבקש כצד על מנת להגיב לבקשה.

18.

כאמור, בהליך אישור בקשה לפי סעיף 307(א)(1) לא קמה לנתבע הפוטנציאלי זכות דיונית להשמיע את טענותיו. על כן, הדיון שלהלן יתמקד באישור בית המשפט הנדרש לצורך הגשת תביעה נגד בעל תפקיד, ובפרט תביעה על-פי סעיפים 373-374, בשים לב למיהותו של מגיש הבקשה כמפרקה הנוכחי של החברה.

19.

המבקש הועבר מתפקידו כמפרק ב פסק דין חמור של בית המשפט המחוזי שבו נקבע כי ביצע פעולות בניגוד להנחיות ולצווי בית המשפט. לפיכך, פוחת הצורך לפרוש מטריית הגנה על המבקש, משום שכבר נקבע כאמור כי הפר את חובותיו כלפי בית המשפט וכלפי הכונס הרשמי, והפר צווי בית משפט באורח שיתכן כי הוא "גובל בחריגה מובהקת מסמכות, על כל המשתמע מכך" (פסקה 7, ההדגשה במקור). נסיבות אלה מחייבות אמת מידה מחמירה (ראו: פש"ר (ת"א) 1357/03 פסקאות 2-3 (24.12.2003)). קיימת תשתית ראייתית לכאורית לחובת המבקש, כך שהאישור ניתן אף לפי רף ההוכחה המחמיר הנדרש בתביעה נגד בעל תפקיד. על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ניתן ללמוד מן ההחלטות השיפוטיות מעת פעילותו של המבקש כמפרק; מפסק הדין הנ"ל שהעבירוֹ מתפקידו וביקר אותו קשות ( " מכל האמור לעיל, עולה מסקנה חד-משמעית, כי המפרק לא כיבד ולמעשה התעלם מצווי בית המשפט ... עניין לנו במקרה חריג, חמור וקשה בו המפרק עושה פעם אחר פעם דין לעצמו... חובות בסיסיות שהינן בגדר 'אלף בית' של התנהלות מפרק אל מול בית המשפט והכונס הרשמי לא כובדו, חרף התראות, אזהרות והוראות " (פש"ר 4668/95 הנ"ל; ההדגשות במקור)); מדוחות ביקורת שהוכנו על-ידי רואי חשבון בלתי-תלויים (כך למשל לפי דברי רו"ח אביגל שמונה על-ידי בית המשפט כבודק בלתי-תלוי: " המפרק התרשל בצורה חמורה בביצוע תפקידו, תוך חשש לגניבת כספים ויצירת מסך עשן אשר ימנע בדיקה יסודית של הפעולות החריגות והאסורות שביצע " ); ומההחלטות השיפוטיות על עיקול זמני של רכוש המבקש ודחיית בקשתו לביטולן, תוך קביעה כי קיימות "ראיות לכאוריות מהימנות לקיומה של עילת תביעה המצדיקות הותרת העיקול הזמני על כנו" .

20.

הפגיעה בזכותו הדיונית של המבקש מחמת אי-צירופו כמשיב לבקשה, ככל שזו קיימת בשלב המקדמי שמדובר בו, אינה משמעותית, הן במבט לאחור הן במבט צופה פני עתיד. המבקש היה צד להליכים המשפטיים בעניינו, אלה שקדמו לבקשה שאליה לא צורף כמשיב, והטענות נגדו מבוססות על הקביעות באותם הליכים. המבקש הכיר אותן והיתה לו אפשרות להתמודד עמן. ההליכים הקודמים התנהלו בבית המשפט של פירוק, אותו בית משפט שאישר את הבקשה בהכירו היטב את הנסיבות העובדתיות והמשפטיות שלעניין (השוו: בש"א (ת"א) 2858/08

בנק ירושלים בע"מ נ' רו"ח קמיל , פסקה 4 (5.1.2009); ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים – הלכה למעשה 238 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: אלשיך ואורבך ). מצב הדברים כאן אינו דומה למצב שבו נחשפות לראשונה לפני בית המשפט טענות נגד מפרק, המצביעות על התנהלות בעייתית, כזו שבית המשפט לא היה מודע לה עד כה, ומבלי שנשמעו טענות המפרק, שאז הדעת נותנת שתהא הצדקה לזימונו של המפרק להשמיע את דבריו על מנת שלפני בית המשפט תהיה תמונה מלאה שתאפשר לקבוע אם אכן ישנה תשתית ראייתית לכאורית (השוו לנסיבות עניין גרנות ). לכך מתווספת העובדה שבקשה להתיר הגשת תביעה היא בקשה מקדמית, ויהיה לו, למבקש, יומו, להעלות את כל טענותיו במסגרת תגובתו לבקשה 314 לגופה.

21.

התביעה הנדונה הוגשה על-ידי מפרקה הנוכחי של החברה, המשמש כידו הארוכה של בית המשפט, הפועל לטובת החברה ונושיה וללא אינטרס אישי בעניין. עובדה זו מקהה חשש שמא מדובר בתביעת סרק המיועדת למטרות טקטיות כלשהן, חשש שלפי טיבו יכול להתלוות לתביעות מצד נושים וחייבים (השוו אלשיך ואורבך , בעמוד 240). המפרק הקודם כבר הועבר מתפקידו, ולא קיים חשש להכבדה עליו, בהתגוננות מפני תביעות מתמשכות ובחזיתות רבות, באופן שיפגע במילוי תפקידו

(השוו לעניין סגל , פסקה 10). גם אין בידי בית המשפט סנקציות חלופיות אפקטיביות כהפחתת שכר (השוו לעניין

גרנות , פסקה 19). על כל אלה יש להוסיף את עמדתו של הכנ"ר אשר צידד בעמדת משיב 1, על יסוד נימוקיו, ואת העובדה כי צירופו של המבקש כצד לבקשה היה עלול לעקר את הסעד הזמני של עיקול שנתבקש בהמשך, סעד שניתן פעמים רבות במעמד צד אחד כדי לא לפגוע באפקטיביות שלו.

סוף דבר

22.

נוכח מכלול השיקולים שהובאו לעיל, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור. מכלול השיקולים המצטברים והנסיבות המיוחדות הביאו למסקנתי כי העניין דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים בהם יש ליתן אישור להגשת תביעה נגד בעל תפקיד, כמו גם למסקנה כי לא היה הכרח לצרף את המבקש כצד לבקשה לאשר הגשת תביעה אישית נגדו. עם זאת, מדובר בחריג. ככלל, ראוי לבית המשפט לשמוע את בעל התפקיד בטרם יעתר לבקשה להגיש תביעה על-פי סעיפים 373-374 לפקודה. מסקנה זו מתבקשת נוכח הרציונאלים הנ"ל העומדים בבסיס הצורך באישור, ונוכח הדרישה כי תוכח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית . מבלי לטעת מסמרות, איני רואה סיבה להחריג מגדר כלל זה תביעות של בעל תפקיד נגד בעל תפקיד אחר.

23.

בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪; מחציתו למשיב 1, מחציתו למשיב 2.