ע"א 2508/14 עו"ד עופר שפירא בתפקידו ככונס נכסים נ. ב.ח.מ.ח ניהול ואחזקות

בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 6.4.2014 לדחות את בקשת המבקש לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' שילה ) בפר"ק 50758-07-11 מיום 2.3.2014, במסגרתה התיר למשיבה 1 להגיש תביעה נגד המבקש.

עיקרי העובדות

1.

המבקש שימש ככונס נכסים על זכויותיו במקרקעין של החייב יוסף חבה. לאחר סיום תפקידו הגישה נגדו המשיבה 1 תביעת פיצויים לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי לא ניתן אישור מאת בית המשפט של כינוס בטרם הגשת התביעה. בהחלטה מיום 3.10.2013 הורה בית משפט השלום (השופטת א' פרוסט-פרנקל ) על עיכוב בירור התביעה עד לקבלת החלטת בית משפט של כינוס. המשיבה 1 פנתה בבקשה לבית משפט של כינוס אשר דן בהליכי פשיטת הרגל של החייב. בהחלטה מיום 5.1.2014 קבע בית משפט של כינוס (השופטת ד' קרת-מאיר ) כי נוכח העובדה שנגד המשיבה 1 ניתן צו פירוק, "כל בקשה להגשת תביעה מטעם החברה תתברר במסגרת תיק הפירוק" . המשיבה 1 פנתה אפוא בבקשה לבית משפט של הפירוק (השופט א' שילה ) אשר קבע בהחלטה מיום 2.3.2014 כי "לנוכח הבקשה ועמדת כנ"ר – כמבוקש, כפוף להתחייבות מר חבה כאמור וכפוף לכל התחייבות אחרת שימצא לנכון לקבוע בית המשפט שידון בתביעה" (להלן: ההחלטה ). נגד החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור ועמה בקשה לעיכוב ביצוע הליכי התובענה בבית משפט השלום. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה על-ידי בהחלטה מיום 6.4.2014 בשל הגשתה ב"דקה ה-90" ונוכח הגשת בקשה דומה לבית משפט השלום שטרם הוכרעה. נגד החלטה זו הגיש המבקש את בקשת העיון החוזר שלפני.

2.

ביני לביני, על-פי החלטת הרשמת מיום 15.6.2014 סוּוגה החלטת בית המשפט המחוזי, מושא בקשת הרשות לערער, שאת ביצועה ביקש המבקש לעכב, כ" פסק דין ". בהתאם לכך הורתה הרשמת בהחלטתה לשנות את סיווגה של בקשת הרשות לערער לערעור בזכות.

עיקרי הטענות

3.

בבקשתו לעיון חוזר טוען המבקש כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה באיחור בשל טעות בתום לב בהבנת החלטות בית משפט השלום. בנוסף, הגשת הבקשה לעיכוב ההליכים בבית משפט השלום הוגשה רק לאחר שהוגשה הבקשה לבית המשפט העליון, ומכל מקום בקשה זו נדחתה. לגוף הבקשה טען המבקש כי החלטת השופט א' שילה ניתנה מבלי שהיה סיפק בידיו להשיב לבקשה לנקוט בהליכי תובענה נגדו, ובכך קופחה זכותו. בהסתמך על רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות – כונס הנכסים נ' שפייזר (27.8.2013) ציין המבקש, כי "הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד והיתר להגיש כנגדו תביעה אישית, היא צעד חריג המחייב נקיטת זהירות רבה בטרם הפעלתה" (שם, פסקה 19) . זאת ועוד, "טרם ייעתר בית המשפט לבקשה להתיר תביעה אישית נגד בעל תפקיד, על המבקש להניח תשתית ראייתית לכאורית, אשר תיבחן על ידי בית המשפט, גם אם הדבר מצריך לעיתים שמיעה מקדמית וחלקית של ראיות" (שם, פסקה 20). עניינו של המבקש לא נדון ולא נבחן. התביעה נגדו נעדרת תשתית ראייתית כלשהי, והתרת הגשתה פוגעת במבקש ומרתיעה בעלי תפקידים מיוחדים, כדוגמתו, הממונים על-ידי בית המשפט. מדובר בתביעת סרק. הימנעות מעיכוב ההליכים תייתר את הערעור שהגיש המבקש ותהפוך אותו לתיאורטי. בנסיבות אלה, יש להעתר לבקשה ולעכב את המשך הליכי התביעה בבית משפט השלום.

4.

המשיבה 1 טענה מנגד כי דין הבקשה להידחות. לטענתה אין מקום להגשת בקשה לעיון חוזר על ההחלטה. השופט א' שילה נעתר לבקשה להתיר הגשת תביעה נגד המבקש לאחר שנחשף לטענות המבקש כהווייתן ולאחר שהובאה לפניו עמדת כונס הנכסים הרשמי, אשר לא התנגד להגשת התובענה. טיעוני המבקש נשקלו היטב, וההחלטה להתיר את הגשת התביעה ניתנה כדין. יהיה לו למבקש יומו, והוא יוכל

להציג את עמדתו במסגרת הדיון בתובענה בבית משפט השלום. משלא הוצגו נסיבות חדשות, יש לדחות את הבקשה.

5.

כונס הנכסים הרשמי אמר בתגובתו כי לא נטל חלק בהליכי הכינוס ואינו מביע עמדה לגוף הבקשה. לצד זאת ציין כונס הנכסים, כי "בעת שנדרשים, במסגרת הליכי חדלות פירעון, לסוגיית חיובו האישי של בעל תפקיד לנזקים שנגרמו במסגרת ההליך, נבחנת הסוגיה בכובד ראש, ובשים לב להשלכות הצפויות בהטלת חיוב אישי על בעל התפקיד ". הכונס הוסיף, כי "בנסיבות המקרה שלפנינו, והדברים נכתבים במלוא הזהירות המתבקשת, עשוי להתעורר ספק באשר לשאלה האם בית המשפט שהעניק את ההיתר לנקיטת הליך משפטי כנגד המבקש מחוץ לכותלי בית משפט של חדלות פרעון אכן נדרש ו/או נתן משקל לעמדתו של המבקש" , בשים לב לכך שההיתר ניתן על-ידי בית משפט של פירוק, בעוד הליכי הכינוס נוהלו בבית משפט אחר, יתכן שמן הראוי היה מלכתחילה שהבקשה להתיר את הגשת התביעה תתברר בבית משפט של כינוס, אשר ניהל ופיקח על הליכי הכינוס, חרף העובדה שהליך הכינוס הסתיים. בנסיבות אלה ציין הכונס כי יש לשקול בחיוב את עיכוב הביצוע, בשים לב לסיכויי הערעור, שאם לא כן, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין מזה ומזה, ושקלתי את נימוקיהם, דומני כי דין הבקשה להתקבל. חל שינוי נסיבות במובן זה שניתנה החלטה בבית משפט השלום, החלטה שדחתה את בקשת המבקש לעכב את הליכי התובענה שם, ובעיקר במובן זה ששוב אין לפנינו בקשת רשות לערער, אלא ערעור בזכות. הנסיבות החדשות הללו מצדיקות לשוב ולעיין בהחלטה בבקשה לעיכוב הביצוע. באשר לסיכויי הערעור, דיינו אם נאמר כי על פני הדברים ישנן טענות הראויות להישמע, בשים לב לטענת המבקש כי לא התקיים דיון בבקשה להתיר את הגשת התביעה נגדו וכי עמדתו לא נשמעה בטרם הוחלט להעתר לבקשה (ראו החלטה מהעת האחרונה, בשינויים המחוייבים לפי נסיבות העניין: רע"א 380/14 יעקב כהן, עו"ד, מפרק לשעבר של קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) נ' איתן ארז, עו"ד, מפרק קלרין טבריה חברה לבניין בע"מ (בפירוק) (6.6.2004)). זאת ועוד: מעיון בתגובת כונס הנכסים הרשמי לבית המשפט של פירוק, עולה כי לא ראה בשעתו להתנגד להגשת התביעה נגד המבקש מחמת התחייבותו של מר חבה, מנהל המשיבה, לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בהליך. כונס הנכסים הרשמי הדגיש כי לא היה מעורב בהליכי הכינוס ונמנע מלהביע עמדה לגוף הטענות. עמדתו העדכנית של כונס הנכסים, שחלקה צוטט לעיל, מעניקה משקל לטענה בדבר הצורך לשמוע את המבקש עובר למתן ההחלטה בבקשה להתיר את הגשת התביעה נגדו. מאזן הנוחות, דומני, נוטה לטובת המבקש. משסווגה בקשתו להגשת ערעור לערעור בזכות, קיים חשש שאם ימשכו הליכי התביעה נגדו בבית משפט השלום, יהיה המעשה עשוי, קשה יהיה להחזיר את מצב הדברים לקדמותו, ועיקרו של הערעור יהיה תאורטי.

7.

אשר על כן, החלטתי להעתר לבקשה, ולהורות על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפר"ק 50758-07-11 מיום 2.3.2014, במובן זה שלא ימשכו הליכי התובענה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בתביעת המשיבה 1 נגד המבקש בת"א 22186-06-13, עד למתן פסק דין

בערעור.