ע"א 7174/15 ב.ח.מ.ח ניהול ואחזקות בע"מ נ. עו"ד עופר שפירא כונס נכסים

1.

לפני בקשה הנסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.9.2015 (פר"ק 1406/09, השופט ח' ברנר ). בהחלטתו זו דחה בית המשפט המחוזי בקשה להתיר הגשתה של תביעה אישית נגד המשיב, ששימש בעבר כונס נכסים על זכויותיו במקרקעין של יוסף חבה (להלן: החייב ).

רקע והליכים קודמים

2.

המשיב מונה לתפקידו ככונס נכסים על זכויותיו בנכס מקרקעין של החייב (להלן: הנכס ). הליך הכינוס הסתיים ביום 30.4.2013, ובסיומו המשיב שוחרר מתפקידו.

3.

המבקשת, חברה שעסקה בניהול ואחזקה של הנכס, הגישה תביעה נגד המשיב, לאחר סיום תפקידו ככונס, לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 22186-06-13). המבקשת העלתה בתביעה טענות שונות שנגעו להתנהלותו של המשיב ככונס, ובהמשך לכך עתרה לחייבו בפיצוי כלפיה. המשיב מצדו הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, ובה טען, בין היתר, כי לא ניתן למבקשת אישור של בית המשפט של כינוס להגשת תביעה כאמור. בית משפט השלום קבע כי אכן על המבקשת לקבל אישור לצורך ניהול תביעה נגד המשיב.

4.

החלטה זו של בית משפט השלום הולידה התדיינות נוספת בהליכים שונים שאין זה המקום לפרטם. די אם אציין, כי בסופו של דבר, במסגרת ערעור שהוגש לבית משפט זה נקבע בהסכמת הצדדים כדלקמן: " התיק יוחזר לבית המשפט של כינוס (בית המשפט המחוזי בתל אביב) כדי שיבחן אם יש מקום להגשת התובענה נגד כונס הנכסים, בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקה לגבי הגשת תובענה כנגד בעל תפקיד" (ע"א 2508/14, פסק דין מיום 23.3.2015, השופטים ח' מלצר , י' עמית ו- צ' זילברטל ).

5.

המבקשת הגישה אפוא בקשה להתיר לה את הגשת התביעה נגד המשיב. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 1.9.2015. בית המשפט המחוזי הצביע בהחלטתו על כך שהמשיב פעל ככונס נכסים באישורו של בית המשפט, וקיבל אישור לסיים את תפקידו עוד בחודש אפריל 2013. בהמשך לכך, נקבע כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית לכאורית המעידה כי המשיב הטעה את בית המשפט או העלים ממנו מידע. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי טענותיה של המבקשת ראויות היו להישמע נגד קופת הכינוס, ולא נגד המשיב באופן אישי. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על כך שבקשתה של המבקשת נגועה בשיהוי, בין היתר בהתחשב בכך שהליך הכינוס הסתיים כבר בחודש אפריל 2013, ובשים לב לכך שבעל המניות העיקרי במבקשת היה מעורב באופן פעיל בהליך הכינוס.

הבקשה שלפני

6.

על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ובד בבד עמו היא הגישה את הבקשה דנן, שהוצגה אמנם כ"בקשה לעיכוב ביצוע" אך אינה אלא בקשה לסעד זמני בערעור. המבקשת עותרת לעיכוב ההליכים בתביעה שהגישה בבית משפט השלום. היא טוענת כי אם לא יינתן צו לעיכוב הליכים כאמור התביעה שהגישה תידחה באופן שיקים כלפיה מעשה בית-דין. ככל שניתן להבין, המבקשת סבורה שמצב כזה יגרום לה לנזק בלתי הפיך אם יתקבל הערעור שהגישה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכויי הערעור שהגישה גבוהים. לטענתה, החלטתו של בית המשפט המחוזי מושא הבקשה סותרת החלטות קודמות שהתקבלו בערכאות שונות. עוד היא טוענת שקביעותיו של בית המשפט המחוזי שגויות גם לגופן.

7.

בהחלטתי מיום 26.10.2015 הוריתי למשיב להגיש תגובה לבקשה, וזו הוגשה ביום 29.11.2015. המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה. בפתח הדברים, הוא טוען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה כוללת כל סעד אופרטיבי כלפי המבקשת, ומכאן שלא יכול להיגרם לה כל נזק ממה שהוגדר כ"ביצועה" של ההחלטה. עוד נטען כי מכל מקום לא ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך כתוצאה מסילוק על הסף של התביעה שהגישה לבית משפט השלום. בעניין זה טוען המשיב כי העובדה שהמבקשת תצטרך לשלם בשנית אגרה לצורך פתיחת תיק נוסף, ככל שתידרש לכך אם יתקבל ערעורה, לא מהווה נזק חמור שמצדיק מתן סעד במסגרת הבקשה דנן. המשיב טוען עוד כי סיכויי הערעור שהוגש קלושים. בהקשר זה, הוא טוען כי תפקידו ככונס הסתיים, וכי הוא אינו נתבע בגין כספים שקיבל לידיו, אלא בגין כספים שחילק לנושים בתיק הכינוס בהתאם להחלטותיו של בית המשפט של כינוס. הוא מוסיף כי מכל מקום בית משפט השלום אינו בית המשפט המוסמך לדון בטענות שהעלתה המבקשת בתביעתה אלא בית המשפט של הכינוס, ומכאן שאפילו יתקבל הערעור יהיה על המבקשת להגיש תביעה חדשה לבית המשפט המוסמך.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. המבקשת לא פירטה מהם הנזקים שייגרמו לה אם לא תתקבל הבקשה. בהמשך לכך, לא מצאתי ממש בטענה שעניינה החשש כי היא תושתק מחמת מעשה בית-דין אם ערעורה יתקבל. מעבר לכך שטענה זו נטענה בעלמא, די בכך שאציין בהקשר זה כי דומה שאף המשיב אינו סבור שכך הדבר (פסקאות 62-61 לתגובת המשיב בהליך דנן). בנסיבות אלה, אני סבורה שהמבקשת כשלה להראות כי מאזן הנוחות מטה את הכף לטובתה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף מקום בו האחריות למצב שבו מצויה המבקשת רובצת לפתחה, בהתחשב בכך שהיא הגישה את התביעה נגד המשיב מבלי לקבל אישור להגשתה.

9.

אשר לסיכויי הערעור, ניתן לציין כי בפני המבקשת עומדת לכאורה משוכה לא פשוטה, בהתחשב בפסיקתו של בית משפט זה לפיה קיימים "שיקולי מדיניות כבדי משקל המושכים לכיוון של ריסון וזהירות יתר בבוא בית המשפט לאשר תביעה אישית נגד בעל תפקיד", כך ש"הטלת אחריות אישית על בעל תפקיד והיתר להגיש כנגדו תביעה אישית, היא צעד חריג המחייב נקיטת זהירות רבה בטרם הפעלתה" (רע"א 9227/12 עו"ד גרנות נ' שפייזר , פסקה 19 (27.8.2013)). עם זאת, לנוכח קביעותיי לעיל לא ראיתי צורך להידרש באופן פרטני לסיכויי הערעור במקרה דנן.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 שקל. למען הסר ספק, בפסיקת ההוצאות אינני נוקטת עמדה ביחס לזהות הגורם שיישא בהן (בשים לב לאמור בסעיפים 19-17 לתגובת המנהל המיוחד בפר"ק 50758-07-11, שצורפה כנספח 20 לתגובת המשיב).